בדין רוב בעבות ובהדר
בשו"ע או"ח סי' תרמ"ו ס"ה, לכתחילה בעינן כולו עבות ולעיכובא ברובו. כ"ה שיטת הראב"ד, אבל דעת הר"ן בדף ל"ג דכולו מעכב, ואי חסר עלה אחד מאורך ההדס הרי הוא פסול, וכ"ה דעת הרא"ה, [אלא דהרא"ה סובר דאם היה כולו עבות ונשרו מיעוט עלים אמרינן רובו ככולו, וחשיב כאילו כולו עבות, אבל אם מתחילתו לא היה אלא רוב פסול, ומשום דבעינן כולו עבות] והנה הראב"ד שם הביא ראיה דסגי ברובו וז"ל ואם אין אלא הרוב עבות כשר כדבעינן למימר קמן מדנשרו מקצת עליו כשר ברובו הם הכי נמי אי הוה מיעוט שאינו עבות כשר דלא גרע מההוא דנשרו עכ"ל וכונתו ללמוד מנשרו עליו בלולב וערבה [ע' ביאור הגר"א תרמ"ו ס"ה] דאם נשרו רובם פסול ומיעוטם כשר, והכ"נ לענין עבות, והנה נשרו עליו דלולב וערבה הוא מדין הדר, ועבות אינו מדין הדר כ"א דהוא גזה"כ בפ"ע בהדס, [ולהראב"ד הם חלוקים בדיניהם, דעבות פוסל כל שבעה והדר אינו פוסל אלא ביום ראשון] מ"מ דעת הראב"ד לדמותם, דאי בהדר סגי ברובו הכ"נ בעבות דמ"ש.
ובדעת הר"ן והרא"ה נראה דהא דנשרו מיעוט עליו אינו פוסל אינו משום דסגי ברובו הדר, דבאמת מעיקר הדין בעינן כולו הדר, כי היכי דבעינן כולו עבות, ורק דשם הדר גופיה תליא ברובו, דאם נשרו רוב עלין אינו הדר ואם נשתייר רובו הוי כולו הדר, אבל לו יצוייר דרק רובו הדר פסול, דכל פסולים האמורים בד' מינים פוסלים גם במיעוט, וכמו כן בשאר גווני דהדר כגון חזזית דפסול בעלתה על רובו ולא על מיעוטו אינו משום דמקום החזזית אינו הדר ושאר האתרוג הדר, כ"א דהיכא דעלתה רק על מיעוטו עדיין אית ביה שם הדר, והוי כולו הדר, וזה ל"ש אלא בהדר, אבל בעבות א"א לומר כן, דכל שנשרו מקצת הרי מקום זה אינו עבות, ונמצא דאין ההדס כולו עבות, ובכל הפסולים בעינן כולו.
ומד' הראב"ד דדמינהו אהדדי נראה מוכח דפליג בזה, וס"ל דהיכא דנשרו מקצת עליו אין כולו הדר אלא רובו, דמקום העלין הוי הדר, ומקום נשירתן אינו הדר, וכן בחזזית דמקום החזזית לעולם אינו הדר, ושאר האתרוג הוי הדר, ומה דעלתה על מיעוטו כשר הוא משום דסגי ברובו הדר, ושפיר יליף מינה לעבות, דכי היכי דסגי ברובו הדר ה"נ סגי ברובו עבות וכש"נ.
והנה דעת הראב"ד [הביאו הביכו"י, ובה"ל בד"ה במקום] דאם יבשו עלין העליונים בהדס כשר, דכיון דאם נקטמו לא פסלי כ"ש יבשו לא פסלי, דהא אי בעי שקיל להו עכ"ד, והבכ"י כ' דהשו"ע חולק ע"ז, דהא לגבי חזזית פסול ואף דאי בעי קליף לה, דהא נקלף רובו כשר ע"ש, והנה סברת הראב"ד צ"ע, דמה בכך דאי בעי שקיל לה דהא מ"מ כל כמה דלא שקיל אי"ז הדר, ונראה עפמש"נ, דדעת הראב"ד דרק אותו המקום אינו הדר, אבל שאר ההדס או האתרוג הוי שפיר הדר, ומה דפסלינן ליה הוא משום דדין הוא דבחוטמו של אתרוג, ועליונו של הדס איכא דין הדר גם בעליונו, וכיון ששם אינו הדר פסול, [ולא משום דבכה"ג אין כולו הדר] וע"כ ס"ל דכיון דאי בעי שקיל ליה, הרי אי"צ אותו חלק, וממילא לא אכפ"ל שהוא אינו הדר, אבל למש"כ בד' הר"ן דהיכא דאיכא בראשו חסרון הוי האתרוג כולו אינו הדר לא מהני אי בעי שקיל, דמ"מ השתא דלא שקיל הוי אתרוג שאינו הדר כלל ודו"ק.
והנה התוס' (ל"ה א') כתבו דאין אדם יוצא יד"ח בטבל משום חלק הכהנים שבו, ולכאו' חלק הכהנים אינו אלא מיעוט, ונמצא דרובו לכם ואעפ"כ פסול, ומזה חזינן דהפסולים הפוסלים באתרוג פוסלים גם במיעוט, ואמנם הרמב"ן חלק עליהם וס"ל דטבל אינו פסול מטעם ממון כהן [והוא כ' טעם אחר], וי"ל דגם הראב"ד פליג מטעמיה, דפסולים האמורים בד' מינים אינם פוסלים אלא ברוב ומאחר שרובו לכם כשר.
אלא דצ"ע דהרי בגמ' דל"ה ב' [בהא דתנן על מיעוטו כשר] אמר ר"ח לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות הו"ל כמנומר ופסול, ולשיטת הראב"ד קשה דהא רובו הדר ומאי אכפ"ל דהוא מנומר דמ"מ אי"ז אלא מיעוט, ולשיטת הר"ן והרא"ה א"ש, דמעיקר הדין בעינן כולו הדר, ומה דסגי ברובו הוא משום דאם עלתה על מיעוטו הוי כולו הדר, ובמנומר אפילו במיעוטו לא הוי הדר, אבל להראב"ד דדין הוא דסגי ברובו הדר, מה בכך שמיעוטו מנומר, ואמנם שיטת הראב"ד דמש"א בשנים ושלשה מקומות היינו כשנתפשט הנימור ברובו, ובחזו"א כ' דהוא משום דגם המקום שביניהם בכלל הנימור, ונמצא דרובו אינו הדר, ולפ"ז א"ש, אבל המג"א בסי' תרמ"ח כ' בדעת הראב"ד דלא בעינן נתפשט ברובו של אתרוג, כ"א ברוב הקיפו, ולדידיה קשה דהא דעת הראב"ד דכל שרובו הדר סגי, וצ"ע.
ב] והנה במ"ב סקי"ח ובהדס שהיו בכל שיעור ארכו ג' עלים בכל קן ונשר עלה אחת מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס יש בזה פלוגתא בין הראשונים יש מכשירין דכיון דנשאר שנים בכל קן רובו ככולו כי היכי דמכשירין בנשרו מקצת עליו מארכו של ההדס ויש פוסלין דס"ל דעי"ז לא נשאר עליו שם עבות כלל דאין עבות אלא בשלשה, עכ"ל. והוא מח' הר"ן והרא"ה הנ"ל וצ"ע מ"ט הביא המ"ב שיטת הר"ן דלא סגי ברובו, דהא השו"ע פסק כהראב"ד דסגי ברובו, וא"כ הרי בע"כ ס"ל כהרא"ה דמהני רובו קיים, וכ"ש הוא, דהא הרא"ה סבר דלא מהני רוב אלא אם מעיקרא היה עבות ונשר, אבל אם מעיקרא לא היה אלא רוב פסול, וא"כ הראב"ד דסבר דסגי ברוב מעיקרא כ"ש דמהני נשר מיעוט ונשתיירו רוב.
ונראה פשוט דל"ק, דתרי דיני נינהו דלא שייכי, דמה דס"ל להראב"ד דסגי ברובו אינו מדין רובו ככולו, דזה באמת לא שייך וכש"כ הרא"ה, דל"ש לומר ככולו אלא בהיה עבות ונשתייר רוב ממנו, ומה דמהני רוב הוא עיקר הדין ועיקר השיעור, דכך נאמר שיעור הכשר הדס דהכשרו ברובו, ולא בעינן כולו אלא למצוה, משא"כ בעבות א"א לומר כן, דזה ודאי דדין עבות אינו רוב עבות אלא עבות ממש, ושני עלים לאו עבות נינהו, והתם בעינן לאתויי עלה מדין רובו ככולו, דנימא דאם נשתייר רובו כאילו נשתייר כולו, ובזה י"ל דהשו"ע לא ס"ל, דהם תרי מילי דלא שייכי ודו"ק.
