השפעה לכל השנה כולה
חג הסוכות הוא זמן שמחתינו, הרמב"ם בהל' סוכה ולולב כולל את השמחה בעשיית המצוות בהלכות סוכה ולולב, מוסיף בזה את השמחה שבעשיית המצוות, והיינו שהשמחה שיש בסוכה והשמחה שהיה בשמחת ביהמ"ק כלול בזה השפעה על כל השמחה בכל מצווה ומצווה, וזה משפיע על עשיית המצוות בשמחה שע"ז נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב.
ובאמת כמו שחג הסוכות שבדור המדבר היה הכנה לדורות, כך חג הסוכות בכל שנה ושנה הוא הכנה לכל השנה כולה. הגמ' בתחילת מסכת סוכה מביאה על מצות הסוכה את הפסוק "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר", ובאמת שהדבר שהכי לא מוגן מזרם וממטר זה הסוכה, והדבר צ"ב, ואלא ביאור הדברים הוא שהסוכה היא מגינה מזרם ומטר רוחני, שהסוכה יש בה צל, הסוכה היא צילא דמהימנותא, צל הקב"ה כביכול, וזה משפיע עלינו, מרים ומרומם אותנו לשמחה של מצוה, ולמחסה מזרם וממטר.
"צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי" – יש לבארו צא מדפוס הקבע שלנו, ההרגל שקבענו לעצמנו, ולשבת בדירת ארעי, בצל דמהימנותא, ולהגיע ולזכות עי"ז לשמחה במצוות בכל השנה כולה ולעבודת ה' בשמחה.
מעלת הסוכה על ידי 'תעשה לך'
איך מגיעים לזה? מה התנאי לזה? כתוב בגמ' בעבודה זרה (ג' ע"א) שלעתיד לבוא יבואו אומות העולם, וכביכול יש להם דו שיח עם הקב"ה, והקב"ה אומר להם מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה והאומה"ע אומרים שזה לא אפשרי בעבורם לקיים את הסוכה עיי"ש.
מה הטעם באמת שאומות העולם אינם יכולים לקיים את מצוות סוכה? כי אנחנו מגיעים לסוכה, אחרי אלול, אחרי ראש השנה ויום הכיפורים, יש לנו את תמכתי יסודותי, יש לנו את שם הויה של הקב"ה על הסוכה, ובזה אנחנו מגיעים לסוכה. בסוכה יש לנו הלכה דסגי בשתיים כהלכתם ושלישית אפילו טפח, כי כל הכוונה בסוכה היא – רק לצילא דמהימנותא.
והיינו, שאחרי עבודת המ' יום שהקב"ה התרצה למשה, כשנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך, וזכינו בזה ללוחות השניות שנקבעו לדורות, והתורה שיש לנו היום אינה מלוחות הראשונות אלא מלוחות השניות. הלוחות השניות הם לוחות של 'פסול לך', וכמו כן חג הסוכות הוא 'תעשה לך', כי הכל תלוי בכוונה שלנו, בכוונה בעשיה ובעבודה שלנו, כי הכל תלוי בזה.
בדברי הרקנטי דד' מינים שם הוי' עליהם
ובאמת זה הענין של ולקחתם, של הד' מינים, הט"ז (סי' תרנ"א ס"ט) מביא מהב"י בשם הרקנט"י שהד' מינים זה שם הוויה (וע"כ צריך ליטול יחד בלא הפרד, עיי"ש). עומק הדברים הוא, הנה שמענו שבסוכה סגי בשניים כהלכתם ושלישית אפילו טפח, והוא מלמד כי גם הטפח שאינו שלם הוא גם חלק מהסוכה, בשביל הסוכה לא צריך שלימות ממש, גם מי שהוא 'סך הכל' טפח הוא גם מהסוכה, כל האזרח בישראל יישבו בסוכות, הסוכה שייכת לכולם, צילא דמהימנותא על כולם.
וגם הד' מינים זה ענינם, שהם כל הסוגים וכל הדרגות שיש, כמו שאמרו חז"ל שזה כנגד אלו שיש בהם מעשים טובים ותורה שהם כנגד האתרוג ואלו שיש או זה ואו זה ואלו שאין בהם לא זה ולא זה, ועל זה כתוב במדרש שהקב"ה אומר שיגשו כולם באגודה אחת ויתכפרו אלו על אלו, שהאיגוד, ה'יגשו כולם כאחת', זה מכפר אלו על אלו, וכמו השלישית ואפילו טפח, גם אלו הד' מינים, אם הכיוון והמטרה של כולם הוא לקב"ה אז ממילא כולם שייכים בזה, ואפילו אלו שאין בהם תורה ומעשים טובים. אבל להענין הגדול הזה, של יכפרו אלו על אלו, נדרש 'תעשה לך', 'פסול לך'.
שמשאיבת המים שואבים רוח הקודש
וכמו כן זה הענין שהיה בשמחת בית השואבה בבית המקדש שהיה בניסוך המים, כידוע שמים זה הדבר הכי פחות שווה שיש, ודווקא מהשמחה הזו הגיעו לדרגה של משם שואבים רוח הקודש, אפילו שזה לא שווה, אפילו אם הוא ככלום, אפילו שאין בהם תורה ומעשים טובים, אפילו שלישית ואפילו טפח, אפילו אם הוא מים שלא שייך, מכל מקום אנו שמחים בזה ומגיעים לשאיבת רוח הקודש.
אבל התנאי לזה, הוא 'השאיבה', ואם נתבונן נראה שכל השמחה הייתה על ה'שאיבת מים', ולא על עצם הניסוך על המזבח. כי השמחה היא על המעשה שלנו, על הפסול לך, זה המביא למעלה הגדולה הזו, שאפשר להגיע מזה לרוח הקודש.
זהו כוח הציבור, זהו כוח האיחוד, על כוח הרבים והציבור יש שם שמים, וכשיש איחוד ממילא מתכפרים אלו על אלו. ומנגד זה מחייב עד מאוד את המחוייבות של כל אחד שיש לו על הציבור, אם זה בתפילה ואם זה בתורה ובכל הענינים, שיש בזה סגולות עצומות אך זה גם מחייב אותנו.
ויש להוסיף בזה גם שעלינו לקחת את הזמנים של הרפיון, שהם בבחינת 'שלישית ואפילו טפח' זמנים של 'אין בהם תורה ומעשים טובים' ולאגד אותם, לצרף אותם, ולתת את שם הקב"ה על הזמנים האלו יחד עם הזמן כולו, ובעז"ה החיזוק והקבלה בזה, יכול להביא לדרגת רוח הקודש ויכול לתת את שם ה' עלינו, הקב"ה יעזור שבאמת הסוכה תהיה לצל לכל השנה כולה, ונזכה לשבת בעטרה שאיני זז ומחבבה, ולהינצל מהזרם והמטר הרוחני ששוטף בחוץ, ונזכה עי"ז לושמחתם לפני ה' אלוקיכם בב"א.
(הקבל"פ רבו בחוה"מ, ע"ד הכותב בלבד)
