ביאור מהגרא"י הי"ד בתפילת אברהם אבינו על סדום
יש ווארט יקר מאוד של הסבא הטעלזער רב, ר' אברהם יצחק זכר צדיק לברכה. בפרשת וירא כתוב שאברהם אבינו התפלל "אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר" וכשנענה שלא, הוא ביקש על ארבעים וחמישה, ואחרי זה על ארבעים ושלושים וכו' עד עשרה.
וזו פרשה שצריכה ביאור, אם אפשר לבקש על עשרה למה הוא לא ביקש על זה לכתחילה? זה נראה כמו מסחר, מבקשים לכתחילה להציל את העיר בזכות חמישים צדיקים וכשמתברר שאין חמישים צדיקים, נו, מבקשים עוד משהו. [יש בזה ביאור בראשונים ואין כאן המקום].
הוא אמר דבר נפלא מאוד, יש כלל שכתוב בראשונים, אחד המקומות זה בשיטה מקובצת בבא קמא דף נ', שאדם יכול להתפלל שהקב"ה ינהג במידה מסוימת אם יש לו השגה באותה מידה, השיטה מקובצת מבאר שם, שמה שר' חנינא בן דוסא אמר "דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו" זה בגלל שהייתה לו השגה במידה הזאת של "דבר שנצטער", לכן הוא יכל להציל נפשות עם הסברא הזו בגלל שהקב"ה מסכים עם סברת הצדיקים שבדור, אבל אחרי שר' חנינא בן דוסא נפטר, לחכמי ישראל האחרים לא היו את ההשגות של ר' חנינא בן דוסא ולא היתה להם המדרגה בדבר הזה, לכן הם לא יכלו להתפלל על זה.
כשאברהם אבינו התחיל להתפלל, באמת ההכרה שלו, במידת טובו וחסדו יתברך היתה להצלה בעבור חמישים צדיקים ולא פחות אבל אחרי שהתפלל על חמישים הוא נתעלה, וכבר יכל להתפלל על פחות, על ארבעים וחמישה ואחרי זה על ארבעים וכו', כך סדר הדברים. (דרך חיים ח"א קסח)
הבעל תאווה היה אמור לדאוג לשני, ואנו רואים ההיפך
הסבא הטעלזער רב זצ"ל אומר דבר פלא, לכאורה בעל תאוה היה צריך לדאוג לתאוות של השני יותר מכל אחד אחר, שהרי מי שלא בעל תאוה לא מבין בזה כי לא משתוקק לזה, לכן הוא לא דואג לשני, אבל מי שיותר בעל תאוה, אדרבה הרי כל היום הוא עסוק בדבר הזה לתפוס מאכלים או חמדת ממון וכו' אז הוא היה צריך להבין את השני יותר.
והרי עינינו רואות את ההיפך ממש, אלו שהם בעלי תאוה דואגים רק לעצמם אבל את השני הם לא מבינים, ולא שמים לב אליו בכלל. ואלו שהם בעצמם נקיים לגמרי מהתאווה, אלו שלא צריכים את הדברים שטוב לשני, שלא צריכים מזגן ולא צריכים אוכל ודי להם בפת קיבר ומים במשורה, לשני הם יתנו מעדני מלך, כי הם יודעים ושמים לב שפלוני צריך כך וכך ונוח לו כך וכך. (דרך חיים ח"א רמד)
היחס הנכון לתקופות זמניות – מה שאמר הגרא"י הי"ד לחתנו הגר"ב זצ"ל בעלייתם לרכבת
חזרתי בישיבה הרבה פעמים על הסיפור שהיה עם סבי הטעלזער רב, כשהוא נפרד מחתנו הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל כשהם היו זוג צעיר אחרי החתונה ופרצה מלחמת העולם והם נסעו יחד עם ישיבת מיר לשנחאי ומשם לארה"ב, לפני שעלו על הרכבת הוא אמר להם, עכשיו אתם עולים לרכבת לנסיעה של כשבועיים, זה זמני, אחר כך תהיו באוניה, זה גם זמני, אחר כך תגיעו ליפן זה גם זמני. שלושת רבעי מהחיים עלולים להתבזבז על הזמנים האלו שנקראים זמני!
אז הוא אמר לו, כשאתה עולה עכשיו לרכבת אתה צריך להתייחס לזה כאילו כך יהיו כל ימיך, וכל ימיך תחייה ככה, תתייחס לזה כאילו כך יהיה תמיד ואז אתה קובע לך מיד סדרים שלמים.
והעידה הרבנית גינזבורג שבעלה היה אחד מגדולי מיר הגאון ר' אפרים מרדכי גינזבורג חתנו של המשגיח שהיה אח"כ ר"י מיר בארה"ב, והיא סיפרה שהם ישבו מולם בנסיעה, והיא לא ראתה אותו, היא אמרה, את האברך הקטן, הצעיר, הזה, אפילו פעם אחת עם עינים מחוץ לגמרא! כשהיא הלכה לישון בלילה וכשהיא קמה בבוקר תמיד הוא היה כבר עם עינים בגמ', הגם שהיו הולכים שוטרים ובודקים את הניירות והיו מסמכים מזויפים הוא לא היה מוציא את העינים מהגמ'. הגאון ר' יצחק סורוצקין שליט"א שהוא אדם גדול בענקים אמר לי, הגיעו לשנחאי ביפן רבים, הסתובבו לדעת אם אפשר כבר להמשיך או לא, אבא הגיע ומיד קבע חברותות ולא ידע מכלום. (וועד, אדר תשפ"ד)
כ' תמוז – הבחירה שבחרו קדושי טעלז הי"ד איך תצא נשמתם
עכשיו היה כ' תמוז אנחנו יודעים ממש קצת ממה שהיה שם, כמעט לא היו שם ניצולים, אבל יש משהו שמספרים, כאשר הנאצים ימש"ו לקחו והשפילו אותם כמה ימים לפני שהרגו אותם, כך הם היו נוהגים בכל מקום, והיו שם גדולי תורה, היה שם את הסבא רבי אברהם יצחק הטעלזער רב זכר צדיק וקדוש לברכה, והיה לו אח ר' זלמן, והיה שם את ר' עזריאל רבינוביץ, והייתה שם ישיבה שלמה ועיר שלמה של שומרי תורה ומצוות, ציבור גדול של מאות יהודים, ולקחו אותם מחוץ לעיר, והכריחו אותם לרוץ בכל מיני סוגי עינויים והשפלות, צער גוף וצער נפש, וסיפרו שבתוך כל הרדיפות האלה הסבא הרים את הידיים שלו כלפי מעלה ואמר ריבונו של עולם, דו ביסט גרויס און דיין מעשים איז גרויס [אתה גדול והמעשים שלך גדולים].
גם הסבא דיבר עם הקהילה שיקבלו עליהם חיזוק בכמה וכמה מצוות, כך מוסרים נפש על קדושת ה', אמנם לא נתנו להם את הברירה לחיות אבל כן נתנו להם את הברירה איך למות, וזה ניסיון עצום, אולי אפילו יותר קשה מהניסיונות האחרים, כשיבוא גוי ה' ישמור ויציל ויעמיד את האדם בנפשות בלי בחירה איך האדם יתייחס באותם דקות, איך הוא יזכה שתצא נשמתו. (דרך חיים ח"ב קצב)
הגר"מ פוגרמנסקי זצ"ל על ראיית כבודו יתברך בתוך עמק הבכא
בשואה האיומה היה אדם גדול וקדוש בשם ר' מרדכי פוגרמנסקי זכר צדיק וקדוש לברכה, הוא היה בגטו קובנה, מי שיודע קצת מה זה להיות בגטו, הגטו היה מוקף בשומרים נאצים ימ"ש, כל יום לוקחים והורגים עוד ועוד "והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם לא תאמין בחייך בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר" (דברים כ"ח) כל התוכחה כולה התקיימה בשלימות ממש בגטאות ובמחנות, ר' מרדכי עצמו אמר שכשהוא ראה את הנאצים וכל הצרות שקורות הוא לא רואה את הנאצים הוא רואה את הפסוקים של התוכחה.
פעם אחת עמדו כמה יהודים בקצה הגטו במקום שלא יכלו לראות את הנאצים עם נשק בידם, שאל אותם ר' מוט'ל מה אתם רואים פה? כל אחד ענה שהוא רואה צרות וחורבן וכו' אמר להם ר' מוט'ל ואני רואה שעומד מלפני גרמני במרחק של כמה מטר עם נשק ורוצה להרוג אותי ולא נותנים לו, "הן הן נוראותיו" בתוך עמק הבכא הוא ראה את כבודו יתברך. (דרך חיים ח"ב רמא)
'שאלות של דעת תורה אל תשאלו אותי' – מגדלותו של הגר"מ פוגרמנסקי זצ"ל
אותו אדם גדול וקדוש ר' מרדכי פוגרמנסקי, [ענק שבענקים, גאון מבהיל ממש, צדיק, יראת חטא, איש אלוקים קדוש, בעל רוח הקודש, בעל מדרגות נפלאות ונשגבות, אפשר לדבר שעתיים ולא להגיע לאפס קצהו, כל אלו שהכירו אותו כמעט רעדו רק מלהזכיר את שמו] עד גיל ארבע עשרה הוא היה שומר תורה ומצוות אבל לא היה בן תורה ובגיל ארבע עשרה ר' אל'ה קירב אותו [ר' אל'ה בסוף ימיו אמר שיש לו את הזכות שזכה להביא לכלל ישראל את ר' מרדכי פוגרמנסקי].
ואבותינו סיפרו לנו, שכשר' מוט'ל היה בליטא, הוא אמר אל תשאלו אותי שאלות של דעת תורה בגלל שעד גיל ארבע עשרה ראיתי דברים אחרים, תלכו לשאול את ר' ברוך בער שהוא קדוש מרחם ומימיו לא ראה משהו לא טוב, אע"פ שמגיל ארבע עשרה הוא לא ראה שום דבר אחר, ומסתמא הוא לא דיבר על פריצות אלא רק על דברים חיצוניים, ספרי חכמות, חכמות אומות העולם וכו'. (דרך חיים ח"ב קנז)
עמו אנוכי בצרה
ר' מוט'ל פוגרמנסקי היה אדם גדול מאוד [כשהוא נפטר החזון איש היה שבור, ואמרו שהוא חשב שאחריו יהיה ר' מוטל פוגרמנסקי, ועכשיו שהוא נפטר בחייו הוא היה שבור] בטעלז אמרו ווארט בשמו, כשיוסף הורד מצרימה כתוב "והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט" וברש"י "למה פרסם הכתוב את משאם להודיע מתן שכרן של צדיקים שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע" ושואלים העולם, וכי זה מה שמעניין את יוסף בשעה שהיה שקוע בתוך צרה צרורה שאין כמותה? אלא, הקב"ה הראה ליוסף הצדיק, אמנם הצרה חייבת להיות אבל זה נעשה תוך כדי הארת פנים, "עמו אנוכי בצרה" . (דרך חיים ח"ב שעד)
איך יתכן שחכמי אומות העולם לא רואים את השי"ת בהתעסקותם בבריאה ובמדע?
שמעתי פעם שיחה מר' מרדכי גיפטר זכרונו לברכה, הוא חזר על ווארט של ר' מרדכי פוגרמנסקי זכר צדיק וקדוש לברכה, כתוב ברמב"ם בהלכות יסודי התורה על המצוה של אהבת ה' "והאיך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע ה' הגדול וכו' וכמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו".
ונשאלת השאלה, הרי כולנו יודעים שאנשי המדע חכמי אומות העולם, ורח"ל גם מזרע ישראל, עוסקים הרבה יותר מאיתנו במעשיו וברואיו הנפלאים והם לא אוחזים בכלום, לא באלף-בית של אמונה ולא באלף-בית של אהבת ה' [היו כאלו שכן אבל הרבה מאוד לא], הוא ציטט משפט, היו אז קבוצות מכל מיני מדינות שטסו לירח וברוסיה גם שלחו שליח מטעמם לעלות לירח והוא חזר משם ואמר "הייתי על הירח ולא ראיתי שם שום בורא עולם" כך אמר הרשע מרושע האפיקורס כשחזר משם, ואיך יתכן כדבר הזה?
אמר ר' מרדכי פוגרמנסקי, יבוא אדם ויראו לו את הציורים הכי יפים בעולם שעולים מליונים ומליארדים, אבל אם המשקפיים שלו מלוכלכות הוא לא יראה כלום! אם העינים שלו לא בסדר אז לא רואים כלום.
הוא הוסיף, ברמב"ם בספר המצוות כתוב לשון אחרת "לפי שנאמר ואהבת את ה' אלוקיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך" וזה נראה סתירה, אלא ודאי שאוהבים מלראות את הבריאה אבל כדי שיהיה לך עינים לזה קודם כל צריך והיו הדברים האלה על לבבך. (דרך חיים ח"א שו)
כל הבריאה כולה זועקת אנוכי ה' ואפי' הע"ז
שמעתי פעם ווארט יקר מאוד בשם ר' מרדכי פוגרמנסקי, כתוב במדרש בשיר השירים שצלמו של נבוכדנצר עמד וצעק אנוכי ה' אלוקיך, היה חורבן נורא, ובעיצומו עומדת עבודה זרה ועל ידי מעשה כשפים של טומאה היא צועקת אנוכי ה' אלוקיך, אמר ר' מרדכי פוגרמנסקי אתם יודעים מה כתוב כאן? שכל הבריאה אומרת אנוכי ה' אלוקיך אפילו העבודה זרה. (דרך חיים ח"א שו)
על עצמו לא היה בוכה אבל על שכינתא בגלותא היה בוכה בדמעות שליש
אבא שלי זכרונו לברכה סיפר, שכשיצא מהשואה הוא היה בצרפת במקום שהתקבצו שם הרבה פליטים ובחדר לידו היה הקלויזענבורגר רבי זכר צדיק וקדוש לברכה, הוא היה יהודי שאיבד את כל משפחתו, אשה ואחד עשר ילדים נהרגו לו בשואה ולא שמעו ממנו מילה לא על אשתו ולא על בניו, אבל בלילה הוא שמע אותו עורך תיקון חצות וכשמגיע על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו שם הוא בכה בדמעות שליש. (דרך חיים ח"ב רמו)
החשיבות להיות בן ישיבה וההנהגה בימי הדין
שמעתי מאבי מורי זכרונו לברכה, בישיבה בטעלז באמריקה, בימים הנוראים היו מגיעים בוגרי הישיבה – יהודים שבכל ימות השנה לאו דווקא עסקו בתלמוד תורה – להיות בתוך הישיבה, אז הוא אמר דבר יקר מאוד. בקריאה בראש השנה קוראים את הפרשה של ישמעאל, "כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם" אומר רש"י "לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים ריבונו של עולם מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר? והוא משיבם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם, לפי מעשיו של עכשיו אני דנו, וזהו באשר הוא שם".
אמר אבא זכרונו לברכה, מאוד חשוב שבזמן הדין אדם יהיה בן תורה, בכל ימות השנה כל אחד נמצא כפי מצבו וכפי גלגולו, אבל בזמן שהקב"ה ידון אותך תהיה בתוך בית מדרש, בזמן שדנים אותך תהיה בן תורה, עכשיו אני בן ישיבה, יש הנהגה כזו של באשר הוא שם. (דרך חיים ח"א צה)
ומי שבאים בתוכם להתפלל
פעם שמעתי מאבי מורי זכרונו לברכה הערה בשם רבו ר' אשר קלמן ברון ראש ישיבת פוניב'ז בליטא. הם נפגשו פעם בוילנא באזור של בתי כנסת וחיפשו מניין, אז ר' אשר קלמן אמר, בארץ ישראל בשבת אחרי יקום פורקן אומרים מי שברך לכל מי שעוסק בצרכי ציבור, כל מי שנותנים נר למאור, יין לקידוש, ולהבדלה, פת לאורחים, וצדקה לעניים, וכתוב שם "ומי שמייחדים בתי כנסיות לתפילה ומי שבאים בתוכם להתפלל" ולכאורה מה השייכות של אלו שבאים בתוכם להתפלל? הרי הם לא עוסקים בצורכי ציבור והמי שברך הזה נתקן לברך את כל העוסקים בצורכי ציבור. ענה ר' אשר קלמן, עכשיו אנחנו רואים שלפעמים מי שבאים בתוכם להתפלל הוא עוסק בצורכי ציבור, אנחנו מחפשים מניין ואם יבוא לכאן אחד הוא יעזור לנו, כך הוא אמר בבדיחותא. (דרך חיים ח"ב שיח)
עריכם שרופות באש
ישעיה הנביא אומר "ארצכם שממה עריכם שרופות אש" שמעתי פעם מר' מרדכי גיפטר זכרונו לברכה, לא כתיב ל' עתיד ארצכם תהא שממה עריכם ישרפו באש אלא ארצכם כבר שממה ועריכם כבר שרופות באש, ישעיה הנביא רואה את האמת כמות שהיא הוא ראה את בית המקדש כבר שרוף. (דרך חיים ח"ב רנט)
ליל הסדר אצל האבני נזר
ר' מרדכי גיפטר כתב לי פעם מכתב בתחילת ניסן, שתלמיד של האבני נזר שהיה באמריקה אמר לו "דער רבי איז געקראכען אויף די הימלען [ביטוי ביידיש 'עלה לשמים'] ליל הסדר מער פון די ימים נוראים", אצל האבני נזר ליל הסדר היה יותר מראש השנה ויום הכיפורים. (דרך חיים ח"ב כז)
הנצי"ב התפלל, צם והלך לקברו של ר' חיים להבין פשט ברשב"ם
שמעתי מר' מרדכי גיפטר זכרונו לברכה, שר' משה מרדכי שקוף – הבן של ר' שמעון – סיפר לו, שכשר' שמעון הביא אותו ללמוד בוואלזי'ן הוא סיפר לו שכשהוא למד שם [ר' שמעון עצמו למד בוואלזי'ן] פעם אחת באמצע הלילה הוא עמל ויגע להבין פשט ברשב"ם קשה, ובאמצע הלילה היה דרכו של הנצי"ב להיכנס ולראות מה שהבחורים לומדים, [בוואלזי'ן היו משמרות והיו לומדים עשרים וארבע שעות] ור' שמעון אמר שעל אף שהיתה לו יראת הכבוד מהנצי"ב והוא אף פעם לא דיבר איתו אבל היה לו כל כך קשה, שהוא אזר כוח וניגש אליו ושאל אותו מה הפשט ברשב"ם, והנצי"ב אמר לו, על הרשב"ם הזה התפללתי, צמתי, וגם הייתי בקבר של ר' חיים, ועדיין לא הבנתי פשט. (דרך חיים ח"ב ש)
מה זה לב יהודי?
ר' עזרא אלטשולר, מגדולי ליטא, הרב של העיר ויינוטא, פירש על פי דברי תוס' את כל המקומות שכתוב בתנ"ך אדם והאדם, ואחד הדברים [כך חזר על זה ר' מרדכי גיפטר] כתוב בפסוק "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" והוא ביאר כך, שכשאדם מסתכל לתוך נהר הוא רואה צורה של פנים וכמו אותו יחס שיש בין הפנים שבמים לפנים האמיתיים שזה פנים וזה רק נראה כמו פנים, כך אותו היחס יש בין לב 'האדם' ללב 'אדם', כי לב יש רק לאדם מישראל, אבל לאומות העולם יש רק דבר שנראה כמו לב.
ר' מרדכי חזר על הווארט שלו ואמר, דבר יקר מאוד, מה זה ליבו של אדם מישראל? "לך אמר ליבי בקשו פני", דאס אי'ז א הארץ [זה הלב] שמדבר איתו ואומר לו בקשו פני. (דרך חיים ח"ב שנב)
כשרבי חיים וואלזיענ'ר התעלף
ר' מרדכי גיפטר זכרונו לברכה היה מספר, יש דרשה של ר' חיים וואלזיענ'ר מאוד חשובה ויסודית (דרשת מהר"ח לסליחות) היא מתחילה בפסוק "סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי", הוא סיפר, שכשר' חיים פתח ואמר את המילים סמר מפחדך בשרי הוא התעלף. (דרך חיים ח"א לט)
אהבת התורה של הגר"מ גיפטר זצ"ל
בצעירותי למדתי אצל ר' מרדכי גיפטר זכרונו לברכה בטעלז באמריקה, בסוף ימיו הוא נחלש מאוד בראש וסבל מאחת המחלות הידועות שמחלישות את הזיכרון הוא לא יכל לזכור מרגע לרגע, אבל הוא היה יושב ולומד עם החברותא שלו ואמר, אני יודע שאני קורא את השורה הזאת ובעוד שניה אני לא זוכר אותה אבל זה לא משנה לי בגלל שאני זוכה עכשיו ללמוד תורת ה' ואני שמח עם זה. [את זה כמעט שמעתי ממנו, שמעתי ממנו דבר דומה לזה].
הוא היה תלמיד חכם עצום, כשהוא היה בריא הוא העיד על עצמו שלא שכח שום דבר מימיו, הוא היה ידען עצום, ניתן לתאר את עגמת הנפש והצער שאמור להיות לאדם כזה כשפתאום לא זוכר דברים מפורשים, אבל הוא הכיר את המצב שלו, ואני בעצמי זוכר איך שהוא אמר, אני שמח עם זה שאני זוכה ללמוד תורת ה'. (דרך חיים ח"א תלא)
ניצול הזמן של הגר"מ גיפטר זצ"ל
סיפר לי מישהו על ר' מרדכי גיפטר זכרונו לברכה שהיתה תקופה שהיה צריך לנסוע הרבה מעיר לעיר לצורך הישיבה, אז הוא קבע לעצמו סדר מיוחד לנסיעות בספר שב שמעתתא וכתב חיבור שלם על השב שמעתתא שנהיה מנסיעות אלו. (דרך חיים ח"א תמא)
הטבריגער רב בשעת מיתה
לא רחוק מטעלז הייתה עיירה קטנה בשם טבריג, הרב שם היה ר' אברהם אהרון בורשטיין ה'טבריגע'ר רב' [אחרי זה הוא היה כאן בארץ, הוא היה גאון, שמו מובא בספרי דורו, בספר מקור ברוך מביא ממנו תשובות הלוך חזור]. מסופר שהוא ישב בבית ולמד מאוחר בלילה, ובאותו זמן היתה שעת מלחמה ובעת מלחמה לפעמים יש ההאפלה, ואם יש אור בבית חושדים מיד שאחד התושבים מסמן לצד השני, וכשראו אצלו אור פרצו את הדלת ותפסו את ה'מרגל' שמדליק אור באמצע הלילה, בזמן מלחמה לא עושים משפט ואין שום חשבונות והחליטו שהורגים אותו על המקום.
אבל יש דבר כזה שמקובל בעולם שמחוץ לעולם התורה שהולכים להרוג בן אדם הוא יכול לבקש משאלה אחרונה אז הוא ביקש שרוצה רק רבע שעה, זה הכל, הם לא הבינו מה זה, אבל הוא היה באמצע רמב"ם קשה ושיער שאם יתנו לו רבע שעה אולי יצליח לפענח את הרמב"ם, זה מה שהוא ביקש ונתנו לו, עד כאן המעשה, המשך המעשה שבאותו רבע שעה הוא ניצל. (דרך חיים ח"ב מד)
שיחת חולין של יהודי טעלז
שמעתי מר' מרדכי גיפטר זכרונו לברכה שהוא סיפר, על אחד מתושבי העיר טעלז, שהיה רשמית עוסק במסחר, קראו לו ר' אל'ה חיים הלפן, הוא מסר שיעור בחברת ש"ס, [בכל בית כנסת היו חברת ש"ס, וכל כמה שנים סיימו את הש"ס ועשו מסיבה].
בחוץ לארץ חג השבועות זה יומיים, ואחרי שהם למדו יום שלם ביגיעה ובהתמדה, והיו ערים בלילה, ואחרי זה למדו שוב ביום השני, [ר' מרדכי היה מתמיד עצום, הוא ידע בכל מקום, וכשהיה בחור בטעלז ממש לא פסק פומיה], אחרי הצהריים הוא הרגיש עם החברותא שהם צריכים קצת להתאוורר, אז הם יצאו מהבית מדרש לטייל, חלילה לא לדבר דברים בטלים, [הוא אמר שטייל עם הטעלזער רב, זה היה זמן שיכלו לנצל לדבר איתו].
ר' אל'ה חיים פגש אותם, וכשראה שני בחורי ישיבה יוצאים מהבית מדרש בשבועות אחרי הצהריים, הוא שאל אותם להיכן הם הולכים בשבועות, ור' מרדכי ענה לו שהם צריכים לטייל, אז הוא שאל אותו, בשבועות לטייל? אז הוא הסביר לו, שהם למדו עכשיו כמה שעות וכו', אז הוא אמר להם, האם שמעתם פעם ששיכור אומר ששתה מספיק, אצל מי שאוהב יין אין כזה דבר מספיק, וגם כשלומדים תורה, אין כזה דבר, אלא הפוך, "כל זמן שאתה ממשמש בה אתה מוצא בה טעם", זה היה שיחת חולין של יהודי שכמדומני לא היה נחשב מגדולי אותו הדור. (שיחה בכ' תמוז)
נדרים בטעלז
נזכרתי איך שהיו אומרים בטעלז, ר' ברוך סורוצקין זכרונו לברכה אמר, נותנים לנו ללמוד מסכתא נדרים עם ר"ן ונותנים על זה גם שכר, אבל הר"ן הוא כבר השכר… (דרך חיים ח"ב שפא)
השיעור כללי בטעלז והשישי ושב"ק
בישיבת טעלז השיעור כללי היה בלילי שבתות כמה שעות לפני שחרית, בגלל שהשפיץ של ההתמדה בישיבות בליטא היה בערבי שבתות ובלילי שבתות, בשבתות החורף היה אפשר ללמוד עשר שעות ברציפות כיון שבאירופה השקיעה מוקדמת יותר ולכן הזמן הכי מתאים לשיעור היה אחרי סדר חזק והשיעורים אז היו כמרקחה. (דרך חיים ח"ב שכח)
שיעורי דעת
בטעלז היו שיחות מוסר והיו שיעורי דעת, זה שני דברים שונים ממש, השיעורי דעת היו שיעור כללי לכל דבר, באגדה, מלאים עמקות ויש בהם מסתמא גם דברי קבלה.
סיפר לי בחור שלומד בארה"ב אצל הגאון ר' אל'ה מאיר סורוצקין, שכל ליל שבת הוא מוסר שיעור בספר שיעורי דעת על הסדר, ובהתחלה הוא היה לומד דרך ה' וספרי הרמח"ל והשיעורים היו קשים, אז הוא הלך לר' משה שפירא, ור' משה אמר לו תלמד עם הבחורים שיעורי דעת ואז יהיה א צייעטר דור [דור אחר], זה ישנה את הדור.
ר' מרדכי גיפטר סיפר שכשהיה אצל הרב אלישיב הוא הציג את עצמו שהוא נכד של המהריי"ל בלוך ובשיעורי דעת הוא כותב שהיה פעם אצל הלשם, וכותב כמובן שלא דיברתי איתו בעניני קבלה, והרב אלישיב אמר לו רק פעם אחת הוא היה? הוא היה יוצא ונכנס. (דרך חיים חב שסא)
כיצד מדברים בלימוד
היה אחד מגדולי ליטא, ר' עזרא אלטשולר, הרב של העיר ויינוטא שחיבר את הספרים 'תקנת עזרא' על מסכת מעילה ועל רמב"ם הלכות מעילה, גאון עולם ממש. ר' מרדכי גיפטר זכרונו לברכה סיפר שכשלמד בטעלז היתה חתונה והויינוטער רב הגיע לשם, ובחורים ניגשו לדבר איתו על זבחים דף פ"ז, אז הויינוטער רב אמר להם שקודם צריך לראות את הגמ', אז מישהו רצה ללכת להביא גמ', אז הוא אמר לא התכוונתי להביא… הוא חזר על הגמ' רש"י ותוס' בעל פה ואחרי זה אפשר לדבר… (דרך חיים ח"ב שנב)
