בפרשת וארא בסיום מכת ברד נאמר "ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה' ויחדלו הקולות והברד ומטר לא ניתך ארצה" (ט' ל"ג).
וברש"י לא ניתך "לא הגיע ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ ודומה לו ותתך עלינו האלה והשבועה" וכו'.
והיינו שהברד נותר תלוי באוויר ולא הגיע לארץ, ומינה היו אבני אלגביש שירדו בימי יהושע על האמוריים כמבואר בגמ' ברכות (נ"ד ב') וכן במד"ר ובתנחומא כאן והוסיפו שחלקם נותרו וירדו לעת"ל במלחמת גוג ומגוג.
ויל"ע טובא מה טעם מצינו כן דווקא במכת ברד ולא מצינו כן בשאר המכות שהנותר מהם לא ניתך ארצה בסיום המכה ונותר באוויר, ומה טעם נזכר כן מכל המכות דווקא במכת ברד וצ"ב.
והנה בתחילת המכה נאמר לעיל 'ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה' וגו' (ט' כ"ב) וכתב בזה מרן רי"ז הלוי זצ"ל דמבואר כאן דמעיקרא לא היה מכת הברד אלא על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה, ואם כן מה שאמר משה למצרים לעיל בהתראה 'ועתה שלח את העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה' (שם, י"ט) שבבית לא יהיה המכה אין הכוונה בזה שהבית יהיה שמירה ומסתור מפני הברד אלא שכלל לא נאמרה המכה על הבתים, שכל המכה מעיקרא לא היה אלא על האדם ועל הבהמה ועל עשב השדה בלבד.
והגרש"מ דיסקין זצ"ל אמר דלפי"ז דמה שבבית לא היה בו מכת ברד כיון שלא נאמר בו המכה, הוא הדין היה גם במקום שבמציאות אין כאן בית אך לפי גדרי הדינים יש כאן בית כגון בלבוד וגוד אסיק וכדו' שבגדרי הדין יש כאן בית והיה מועיל לזה שלא יהיה המכה אף שבמציאות אין כאן בית, דאי נימא רק דהבית היה שמירה במציאות ומקום מסתור בכה"ג לא יהיה שמירה מן המכה, אבל לפי"ד מרן זצ"ל שמעיקרא לא נאמר המכה על הבתים אלא על האדם ועל הבהמה ממילא לא נאמרה המכה על הבתים וה"ה כאן שלא יהיה המכה כיון דבדין בית חשיב וגם באופנים אלו יינצלו האדם והבהמה.
ואמר הגרש"מ זצ"ל לפרש לפי"ז מה שנאמר 'הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים' (שם, כ') והדבר פלא אמאי רק הירא לדבר ה' עשה כן והלא ידעו כל המצרים כי המכה מתרגשת עליהם וכי לא שתו על ליבם למיחש וכבר לקו בכמה וכמה מכות, ותימה. ופירש לפי"ז שבודאי כל המצרים הכניסו לביתם אבל הירא לדבר ה' הכניס אף למקומות הנחשבים בית לפי גדרי הדין אף שבמציאות הם מפולשים ואינם מקורים, ורק כיון שירא לדבר ה' והאמין שהמכה לא תהיה על הבתים אלא על האדם והבהמה הכניס אף לבתים אלו (שבקל היה יכול לעשות בשביל כל צאנו ובקרו) ועל כן רק הירא לדבר ה' עשה כן אף במקום שלא היה כיסוי ומסתור לא ירד לשם ברד.
והנה במדרש מבואר שהברד היה יורד אחרי המצרי, (עי' במדרש עה"פ ויסגר לברד בעירם (תהילים ע"ח) שהיה המצרי מבריח את בהמתו לבית והיה הברד נעשה למולו ככותל ולא היה יכול לעבור ושוחטו שם ונטלוהו העופות יעו"ש). ולפי זה נראה לומר יותר כי באמת מה שהיה המכה על האדם ועל הבהמה ועל עשב השדה דווקא, אין הכוונה בזה רק שרק שם היה מקום ירידת הברד ולא במקומות אחרים, אלא הכוונה בזה הוא שהברד ירד רק באופן המזיק, שמה שנאמר שיהיה הברד על האדם והבהמה ועשב השדה הכוונה בזה שהברד 'יכה' את האדם והבהמה ועשבי השדה, וממילא כל שאינו מכה אותם אינו בכלל המכה ופשיטא שהבתים אינם בכלל המכה כיון שאין דין שהברד יכה את הבית ממילא מעיקרא אינו בכלל המכה, ויתכן שזה כוונת מרן זצ"ל.
ובזה מבואר היטב מה טעם היה הברד יורד באופן זה של אחר המצרי דווקא ונעשה באופן של כותל למולו, כיון שכל עיקרה של המכה היה באופן שירד 'על האדם' ואופן המכה הוא בכל אופני הירידה על האדם, בין בירידה בעלמא בין בכל צורה שיכה את האדם, כך היתה צורת המכה.
אם כנים דברינו לפי"ז יעלה לנו כי לקושטא דמילתא מעולם לא היה מציאות של 'ברד בכל מצרים' אלא כל הברד היה רק במקום שהוא יכול להזיק ולהכות האדם הבהמה ועשב השדה, וא"כ משעה שהתקבלה התפילה ונסתיים מכת הברד שוב אין הברד הזה יכול להזיק לאדם ולבהמה.
מעתה נראה לפרש דזה טעם מה שמכל המכות רק הברד נותר תלוי בשמים ולא ירד לארץ, כיון שלא היה אז מציאות של מכת ברד במצרים כמכת ארבה וכדו' שאפשר לומר שיסתיים כל המכה שבארץ, אלא היה כאן רק ברד שהוא מכה את המצרי ואת בהמתו וממילא כל שכבר אינו יכול להכותם שוב לא ירד הברד ונותר תלוי, כי מעולם לא היה אז מציאות מצב של ברד על הארץ אלא רק הכאת המצרי ובהמתו ועשב השדה. ודו"ק.
ולפי"ז אפשר לפרש עוד, מה שנא' בסוף המכה 'והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה' (שם, ל"ב) ובפשוטו פירוש לא נוכו הוא לא נשברו, שמשום שהיו אפילות לא נשברו כיון שהיו רכות ועמדו בפני הקשה. אמנם יעוי' בתרגום אונקלוס שתירגם 'וחטיא וכותניא לא לקאה' וכו' וכן בתרגום יונתן 'לא לקון' ולכאורה הכוונה בזה הוא שלא לקו כלל ולא הגיע עליהם מכת הברד כלל וצ"ב מה טעם לא לקו כלל במכה משום שאפילות הנה ומה טעם בזה, וצ"ב.
אמנם להמבואר י"ל כיון שכל אופן המכה לא היה במצב של ברד על הארץ אלא ירד ברד להכות את האדם וכו' ממילא כל שאי אפשר להכותו כמו החיטה והכוסמת שאפילות הנה ולא ישברו מחמת הברד הרי שמעולם לא נאמרה בהם המכה, והרי הם כמו הבתים שבהם כלל לא נאמר המכה כמש"נ.
עוד יש לפרש לפי"ז מה שאומר בסיום המכה 'הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד' וצ"ב מ"ט חילק הברד מהקולות ולא אמרם בחדא מחתא ועוד צ"ב מ"ט שינה הלשון דלכאו' היה צ"ל הקולות לא יהיו עוד והברד וכו' או שהקולות יחדלון והברד יחדל, ומ"ט הכתוב שינה בין הפסק הקולות לבין הפסק הברד.
ולפי"ד י"ל דל"ש לומר על הברד שיחדל כיון שהברד לא היה מכה בארץ מצרים אלא מכה על אנשי מצרים ועל הבהמות ולכן לא שייך שיחדל ממצרים אלא רק שלא יהיה עוד, אבל לא שייך שייפסק הברד אלא שלא יהיה עוד. ועי'.
והנה במדרש רבה (י"ב ג') איתא "אשר לא היה כמוהו במצרים כלומר לשעבר לא היה אבל עתיד להיות להבא אימתי בזמן גוג ומגוג" עיי"ש. ולכאו' יל"ע שהרי בבשלח נאמר 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך' (ט"ו כ"ו) וא"כ לכאו' כל מכות שהיו במצרים לא ישובו להיות וכאן מבואר שמכת ברד תהיה בזמן גוג ומגוג, וצ"ע.
אכן לפי"ד מרן הרי"ז דהמכה לא הייתה אלא על האנשים הבהמות וגידולי הקרקע אבל על הבתים מעולם לא היה המכה, הרי י"ל דמכת ברד מעולם לא הייתה מכה על מצרים שלא הייתה אלא על האנשים והבהמות אבל לא היה המכה מכת מצרים וממילא י"ל דמכת ברד אינה בכלל כל המחלה אשר שמתי במצרים כיון דלאו במצרים תליא וע"כ יכולה המכה לשוב. ועי'.
והנה בגמ' ברכות שם אבני אלגביש וכו' על כולן צריך שיתן הודיה ושבח לפני המקום. ובע"ב מפרש מאי אבני אלגביש תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש עמדו על גב איש זה משה וכו' וכתיב ויחדלו הקולות והברד ומטר לא ניתך ארצה וירדו על גב איש זה יהושע וכו' וכתיב ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות.
ולכאורה מבו' דמברכים הברכה רק אחר הזמן שירדו על גב איש ע"ג יהושע בימיו, וצ"ב מדוע לא מברכים על עצם האבנים בימות משה, אבנים שנעשו בהם נס.
ולדברינו יש לפרש דבזמן שעמדו באויר ולא יכלו להזיק כיון שנסתיימה המכה הרי טרם נעשה בהם נס לישראל כיון שכשהיו באויר לא יכלו להזיק ואם אינם יכולים להזיק אינם בכלל המכה, ותמה המכה עוד קודם שיכלו להזיק אם כן הם לא נכנסו כלל לענין המכה וע"כ לא נעשה בהם נס לישראל, שלא היו בכלל מכת ברד. וע"כ רק אחר שנעשה בהם נס בזמן יהושע מברכים עליהם.
(משיעור חומש שנמסר בישיבה הקד', ע"ד הכותב)
