במדרש בפרשת לך לך "אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי עולם בר קפרא אמר כזה שמאחה את הקרע, קטנה שעד שהוא קטן היה מסגל מצוות ומעשים טובים, ושדיים אין לה, שלא הניקוהו לא מצוות ולא מעש"ט. מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. ביום שגזר עליו נמרוד להיכנס בתוך האש, אם מעמיד דברים כחומה – ייבנה עליה ואם דלת היא נצור עליה – דהיינו אם דל הוא במצוות ומעשים טובים נצור עליה לוח ארז. אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד אני דברי ושדי כמגדלות זה חנניה מישאל ועזריה וכו' שנכנס בשלום ויצא בשלום".
בעת שהקב"ה רוצה לבנות את ישראל, הקב"ה מצווה לאברהם לך לך אל ארצך, ואברהם עוזב את מולדתו ובית אביו, ולכאורה כך התחיל מסע הניסיונות. אמנם בסוף פרשת נח מוזכר ברמז קטן הניסיון של אור כשדים, שהיה בעת שנמרוד ציווה לאברהם לישרף בכבשן האש על האמונה בקב"ה ואברהם נכנס לכבשן.
והנה בניסיון דאור כשדים נחלקו הראשונים, דעת הרמב"ם שהניסיון הראשון זה לך לך אבל אור כשדים אינו בכלל הנסיונות, ודעת רבינו יונה שהניסיון של אור כשדים היה הניסיון הראשון.
והנה לדעת הרמב"ם צ"ב איך שייך שלא למנות ניסיון אור כשדים שהיה ניסיון קשה מאוד. ותמוה. וגם לרבינו יונה צ"ב דלכאורה סדר הניסיונות הוא מהקל אל הכבד, שאם הצליח בקל אז ממשיכים אל הכבד, אל הקשה, וא"כ לכאו' הניסיון של אור כשדים היה צריך להיות לבסוף.
ובכוונת המדרש, נראה, הנה המדרש מצייר לנו את הבריאה שהיה קודם לאברהם. הבריאה הייתה קרועה מהקב"ה, מורחקים מהקב"ה, עד שהגיע אברהם בכוחות עצמו, כש"א המדרש 'לא הניקוהו במצוות ובמעשים טובים'. ובכוחות עצמו הוא מאחה את הקרע שבין הקב"ה לנבראים, עד שהקב"ה חפץ בו, ודרכו הקב"ה רוצה לבנות את בניין העולם ע"י עם ישראל.
אבל קודם תחילת בניית עם ישראל על ידי אברהם, היה צורך לבחון אותו ולראות אם הוא הבן אדם שאפשר לבנות עליו את האומה, כי אם יסוד הבניין לא מספיק חזק אז זה בלתי אפשרי, אם היסוד חלש הבניין אינו יכול לעמוד עליו. וזה היה כל מטרת הנסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו.
אמנם הניסיון הזה של אור כשדים, מטרתו לא היה ככל הנסיונות, אלא זה היה כ"בחינה" אם הוא ראוי להיות אבי עם ישראל. זה היה מעין הקדמה לשאר הנסיונות. במה הקב"ה בדק אם הוא ראוי להיות אבי ישראל? בניסיון אור כשדים.
והבדיקה הייתה, כמו שאומר המדרש, אם חומה הוא או דלת הוא, מה ההבדל? חומה זה דבר שעומד בחוזקה, בלא שום נטייה או סטייה, דבר שלא זז ממקומו. ששום דבר לא יכול להזיזו, אין שום אפשרות להזיז אותו. משא"כ דלת דרכו להפתח ולהיסגר. זה דבר שזז. וע"י כל רוח הדלת זזה ממקומה.
זה היה מטרת הניסיון באור כשדים, לבדוק אם אברהם חזק כחומה, קבוע ואינו משתנה בשום מצב, ואינו יכול לזוז בשום רוח. אז אפשר לבנות עליו טירת הכסף. אבל אם הוא בבחינת 'דלת' שכל רוח שתבוא היא זזה ממקומה, אין הוא זה היכול לשמש כיסוד לבניין.
ואברהם ענה לקב"ה – אני חומה! הריני מוכן ומזומן להיכנס לתוך כבשן האש, איני מפחד משום רוח ומשום סערה, א"א להזיז אותי מאמונתי כמלוא נימה. ועליו כתוב "נכנס בשלום ויצא בשלום". והקב"ה בוחר בו להיות אב ישראל, לעם ישראל ולתיקון הבריאה.
וזהו 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך' – נאמן בכל מצב שהוא, וממילא – וכרות עימו הברית. ברית יכולה להיות עם מי שהוא נאמן, נאמן בכל המצבים. 'עוד יזכור לנו אהבת איתן' – זה אברהם, שעמד איתן, אני חומה.
—
עת צרה קשה היא ליעקב עתה, אבל לצערינו הרב יש הרבה רוחות העולם שנושבות עתה גם בקרבנו. ויש הרבה בלבול במצב הזה, מה תפקידנו בעת הצרה. והאמת היא, שהתפקיד שלנו הוא אני חומה! לא להתנדנד, להיות איתן וחזק בתפקיד שלנו. לדעת אנחנו בני תורה, אנחנו בני ישיבה, אנחנו מקיימים את העולם. יש לנו את התפקיד הכי קריטי והכי חשוב בעולם עכשיו. כל לימוד שלנו, כל תפילה שלנו כמו שצריך, זה הכי חשוב עכשיו בעולם.
התפקיד הכי חשוב הוא ללמוד ולהתפלל כמו שצריך. ועלינו ללכת בקומה זקופה, לא לתת לשום רוח שבעולם להיכנס בנו, להפריד בין הקודש לחול. לדעת שאנחנו אלו שמקיימים את העולם בזכות התורה שאנו לומדים ובזכות התפילה שאנו מתפללים. אסור לנו עתה למעול בתפקיד שלנו, אסור לנו להרפות מהתפקיד שלנו.
מצינו במדרש שכשבא הקב"ה לברוא את העולם, נעשו מלאכי השרת כיתין כיתין וחבורות חבורות, חסד אמר יברא, חסד הגיע ואמר תברא את העולם, אמת אמר אל תברא וכו' השיבם הקב"ה תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח".
דהיינו, הקב"ה ברא את העולם באופן שכולו שקר, כולו הסתר. ולעיני בשר ודם נראה הכל שהוא בכוחות טבעיים, חלילה. ואין נראה לעין האמת, שהכל מונהג ביד ד'. עולם הזה הוא עלמא דשיקרא. אבל התפקיד שלנו בזה העולם, הוא ללחום את מלחמת היצר, ולקנות את העולם הבא בזכות העמל והיגיעה. ואז אמת – מארץ תצמח, מתוך השקר תתגלה האמת הפנימית על ידינו, ולהכיר בכוח הנהגת השי"ת.
זה שהקב"ה השליך את אמת ארצה, אין זה משום שהתעלם מטענת אמת, אלא הקב"ה השליך והטמין אותו בתוך העוה"ז, כדי שאנחנו הברואים בעבודת ד' נוכל לגלות את האמת ולברר אותו מתוך עלמא דשיקרא. וזה בעצם התפקיד שלנו.
עלמא דשיקרא – הוא שכאילו נראה שיש כוח טבעי בעולם, אבל אברהם אבינו גילה לנו שלא. התורה מאיר לאדם, תורה מלשון הוראה, יש כוח מיוחד בתורה להאיר את עין הבשר של האדם, התורה זה מורה הדרך אשר ילכו בה.
זהו התפקיד שלנו כעת. לא להתנדנד, חלילה, אלא להכריז ולהצהיר אני חומה! אין לנו שום תפקיד אחר, לא להתעסק בשום דברים אחרים, ולדעת בבירור ובאמת כי הדבר הכי חשוב, הדבר הכי יקר, הוא בן ישיבה שלומד ומתפלל ומתנהג כמו שצריך. אסור לנו להתנדנד, אסור לנו לתת לשום רוחות שנושבות כעת להיכנס. התפקיד שלנו זה לגלות את האמת. לגלות את היד ד' בתוך הבריאה, שהקב"ה מנהיג את העולם בידו.
בגלל שיש לנו את הכוח את עוצמת הכוח, אנחנו צריכים להבין את זה ולהפנים את זה ולהתחזק בתפילה ובתורה, ולעמוד על המשמר כל הזמן, כי יש לנו כוח רב ועצום בידינו. יש עלינו אחריות, הזמן עכשיו מחייב אותנו. ועלינו להכריז אני חומה, לא להתנדנד, להיות חזק בהשקפה שלנו, בזהות האמיתית שלנו, להיות חזק במי שאנחנו, בעבודה שלנו. הן בלימוד והן בתפילה והן בכל ההנהגה. והתפקיד שלנו הוא להכריז אני חומה! ובעז"ה ממנה נוושע.
