הנה בחנוכה תיקנו חז"ל הדלקת הנרות בעבור פרסומי ניסא. ופרסום היינו כדי להודיע הדבר לרבים, שכולם ידעו את הנס שנעשה לישראל בימי החנוכה.
אמנם הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה כתב ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור וכו' ומדליקין בהן הנרות בערב על פתח הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות כדי להראות ולגלות הנס, הנה מבואר בדבריו שענין הדלקת נר חנוכה ופרסומי ניסא הוא "לגלות הנס" וגילוי משמעותו שיש דבר נסתר ומכוסה, דבר שהוא סוד, וצריך גילוי כדי להראותו, ומבואר שבענין הנס של נרות החנוכה היה דבר נסתר ומכוסה, ומכלל המצוה של הדלקת הנרות הוא לגלות הדבר ולהוציאו מהסתרו, וצריך להבין מה הוא אותו הדבר נסתר שהיה בנס הנרות חנוכה.
נס פך השמן – נס בסתר
ונראה לבאר הענין, דבאמת נס פך השמן הוא נס שנעשה בהסתר שהרי הנס נתרחש ואירע בתוך ההיכל בהדלקת המנורה, וההיכל הוא מקום שרק כהנים נכנסים לתוכו, וגם הכהנים נכנסים רק בשעת עבודה, ואם כן נמצא שהנס אכן נעשה בהסתר ואינו מגולה ולא היה נראה לרבים כלל, ונעשה בצנעא ולא היה לנס שום פרסהיא וגילוי לרבים, והרי הוא נס שנעשה בהסתר והוא נס מכוסה.
וזהו ביאור דברי הרמב"ם שהדלקת הנרות הוא גילוי על הנס שע"י הדלקת הנרות מתגלה ויוצא לאור ידיעת הדבר הנסתר שנעשה נס בצנעא בתוך ההיכל.
אור המנורה – אור התורה
ועצם הדבר שנס זה נעשה בהסתר ולא בגילוי ובפרהסיא, יש לבאר בזה דהנה המנורה היא כנגד התורה, וענין המנורה ואור הנרות הוא להאיר את אור התורה, שעצם התורה נמצאת בתוך הארון בבית קודשי הקודשים, והמנורה היא מאירה את אור התורה הנמצא בתוך ארון ברית ה', ומוציאה את אור התורה הגנוז בלוחות בבית קודשי קדשים ומאירה את אור התורה.
והנה בבנין הבית שבנה שלמה המלך כתוב בנביא מלכים (מ"א ו') ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, ומבואר בגמרא במנחות דף פ"ו ע"ב, שהחלונות היו שקופין מבית ואטומין מבפנים, כלומר שהיו עשויין באופן שנפתחין כלפי חוץ ולא כמו שאר חלונות שנפתחים כלפי פנים כדי להכניס האור אל הבית, הנה מבואר ענין מחודש שעשו החלונות באופן שנפתחים כלפי חוץ, והיינו שהם באים להוציא האור מבפנים אל החוץ, היפך שאר החלונות שנעשים להכניס האור מבחוץ אל תוך הבית, ומבואר דבבית המקדש נעשו החלונות כדי להוציא את האור המאיר בבית המקדש אל החוץ, והנה איזה אור האיר במקדש? הלא הוא אור המנורה והחלונות באו להוציא את אור המנורה אל החוץ.
וביאור הענין הוא, כי אור המנורה הוא אור התורה, ואור התורה צריך שיאיר לכל העולם, ולכן נעשו החלונות להוציא את אור התורה המאיר בבית המקדש להאיר את העולם באור התורה.
מקום התורה – בסתר
והנה המקום של תורה הוא בסתר, וכמו שדרשו חז"ל בגמ' בסוכה דף מ"ט ע"ב על הפסוק בשיר השירים "חמוקי ירכיך" שנמשלה תורה לירך, לומר לך מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר. ובגמ' במועד קטן דף ט"ז ע"א איתא שמכוח דרשה זו שדברי תורה בסתר כירך, גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, וברש"י בסוכה שם כתב שכבוד התורה בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר.
ובמדרש תנחומא בריש פרשת בחוקותי איתא על הפסוק במשלי "חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה" שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן ברבי אליעזר שהיה עומד בשוק אמר לו שנה לי פרק אחד אמר לו לך לבית הלימוד ואני אשנה לך שם, אמר לו רבינו לא כך למדתנו חכמות בחוץ תרונה, אמר לו יודע אתה לקרות ואין אתה יודע לשנות, מהו חכמות בחוץ תרונה בחוצה של תורה, אמר לו המרגלית היכן נמכרת היא לא בחוץ, אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות לא במקום הידוע, אלא מוליכין אותן לא לבעלי ירקות ובצלים ושומים, אלא במקום סוחרים, אלא לא בחוץ. כך התורה בחוץ היא נאמרת שנאמר חכמות בחוץ תרונה, ברחובות, מהו ברחובות במקום שמרחיבין והיכן מרחיבין לה בבתי כנסיות ובבתי מדרשיות. הרי דהתורה מקומה אינה בחוץ ברחובות ובשווקים, לא במקום הגלוי והנראה לרבים, אלא מקומה בסתר ובצנעא הוא.
ולפי זה, כיון דאור המנורה הוא אור התורה, על כן הנס של המנורה, שיכלו להדליק הנר, שעניינו הוא שיכלו להמשיך בהשפעת ובגילוי אור התורה ע"י נרות המנורה, נעשה בהסתר ובצנעא, כי מקום דברי תורה ומקום השפעת וגילוי אור התורה הוא בסתר ובצנעא, ברחובות של תורה.
—
להראות את הנס
והנה בדברי הרמב"ם שהבאנו לעיל שכתב שהדלקת נרות חנוכה הם "לגלות ולהראות הנס" ומבואר שבראיית נרות חנוכה רואין את הנס, וצריך להבין איך רואין את הנס על ידי ראיית הנרות, והרי לכאורה הנרות הם רק זכרון לנס, אבל אין בזה את ראיית הנס.
והנה לזכר ולפרסום הנס תיקנו את הדלקת נרות חנוכה, ובפשוטו הפרסום והזכרון באים כי על ידי שמדליקים את הנרות מתעורר זכרון נרות המנורה והנס שנעשה להם.
אכן באמת ענין הזכרון הוא בעצם הנרות הדולקין, דהנה כתב הרמב"ן בפרשת בהעלותך על דברי חז"ל שראה אהרון את חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עימהם בחנוכת המזבח, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם. וכתב הרמב"ם דנכלל בזה חנוכת הנרות שהייתה בבית שני על ידי חשמונאי כהן גדול ובניו שהם בני אהרון. והביא שם ממגילת סתרים לרבינו ניסים שכתב ז"ל יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם ויהא חנוכת בני חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח.
ועוד הביא הרמב"ן דברי המדרש שאמר הקב"ה למשה לך אמור לאהרון אל תתיירא לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכו' והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלים, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת בית חשמונאי שהיא נוהגת אך לאחר חורבן בגלותינו.
הנה מבואר שהדלקת נר חנוכה הוא מענין הדלקת נרות המנורה בבית המקדש, ועל ידי שמדליקין נרות חנוכה, נחשב שהמנורה דולקת לעולם, ומבואר דהדלקת נרות חנוכה הרי הם כהדלקת המנורה בבית המקדש שיש בנרות חנוכה את ענין הדלקת נרות המנורה במקדש, והמדליק נר חנוכה כמדליק את המנורה במקדש הוא.
ולפי מה שנתבאר שנרות חנוכה הם כנרות המנורה, יש להוסיף עוד לומר דלא רק שהם כנרות המנורה, אלא הם כאותן נרות שדלקו בשעת הנס, וכשרואים את נרות החנוכה נחשב שרואים את הנרות שדלקו בשעת הנס, לכן נחשב שבהדלקת הנרות מראים את הנס, וזהו שכתב הרמב"ם שההדלקה היא בשביל "להראות" את הנס.
ונמצא שזכרון הנס בהדלקת הנרות אינו רק היכי תימצי שגורם להתעוררות זכרון הנס, אלא בהדלקת הנרות נחשב שמדליק את אותן הנרות שדלקו בשעת הנס ובראיית הנרות רואה את הנס שנעשה בנרות שדלקו במנורה.
אור התורה אינו תלוי בדבר
והנה נמצא שנשתנית המנורה משאר כלי המקדש, שכל כלי המקדש מעת חורבן הבית בטלו ואינם, וישנם רק אם בית המקדש בנוי, זולת המנורה שהיא מתקיימת וקיימת גם בלא שבית המקדש קיים ע"י שישראל מדליקים את נרות החנוכה.
ונראה ביאור הענין, כי מפני שהמנורה באה להאיר את אור התורה והיא כנגד התורה, ממילא אינה תלויה רק בבנין בית המקדש, כי קיום התורה וגילוי אור התורה אינו דבר התלוי בזמן או במקום או בבנין בית המקדש, אלא הוא דבר קיים בכל עת ובכל מקום ובכל מצב ללא שום גבול ותנאי, ועל כן המנורה שבאה להאיר ולגלות את אור התורה קיימת גם בלא שיהא בית המקדש קיים, כי התורה קיימת גם בלא שיהא בית המקדש קיים.
