ואחר כן באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך
יל"ע דמאי שייכא הא לעל הניסים דהיא ברכת הודאה, ודי בזה שנאמר ולך עשית שם גדול בעולמך. וכמו דמצינו אצל פורים דדי בסיפור הנס גרידא, ולמה הוסיפו ואח"כ באו בניך לדביר ביתך וכו' שאינו מענינא דהנס. והנראה הביאור בזה דבאמת לא נגמרה הישועה עד לאחר שהדליקו הנרות בחצרות קודשך, דהנה עיקר מלחמת יוון היתה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, דרצו לבטל את אור התורה וחכמת התורה לעומת חכמת יוון, ולכן טימאו את השמנים כדי לבטל מצוות ההדלקה, ואיתא בגמרא ב"ב כ"ה, הרוצה להחכים ידרים שהמנורה בדרום היא, והיינו שחכמת התורה היא יורדת ע"י המנורה, ובאמת כבר יסד לנו הגר"א דבלי בית המקדש אין תורה, וזהו שאנו אומרים יה"ר שיבנה בית המקדש ותן חלקינו בתורתך, דמתלי תליא תורה עם בית המקדש והמקדש עם אור התורה.
והנה היוונים לא רק שטימאו את המקדש אלא הוציאוהו לחולין, וכדדרשי' בקרא ובאו בה פריצים ויחללוהו דהם חיללו את המקדש עד שהוצרכו לחנכו מחדש, (עי' רמב"ן ובעה"מ ע"ז ס"ג), וכ"ז הוא במלחמתם להשכיחם תורתך, נמצא דגם לאחר שניצחו החשמונאים בגופם כ"ז שלא חזר לנו בית המקדש ואורו של עולם לא נשלמה הישועה והתשועה, ורק לאחר שנכנסו לבית המקדש והדליקו נרות בחצרות קודשך שהוא חנוכת המנורה והמקדש, וכדאי' במגילת תענית וכמ"ש הרמב"ן ריש בהעלותך, רק אז נשלם הניצחון ונמצא דזה שחזרו לבית המקדש והדליקו את הנרות שפיר מישך שייך להניצחון.
והדליקו נרות בחצרות קדשך
הנה כבר הקשו ע"ז דכיון דאין מזכירין ענין הנס של ההדלקה למה בכלל מזכירים ענין הדלקת נרות, וצ"ע.
והנראה בביאור הדברים, דהא דמזכירים דהדליקו נרות בחצרות קודשך מישך שייך למה דאיתא לעיל דפינו את היכלך וטהרו את מקדשך, דדברים אלו (הפינוי והטיהור) הוצרכו ונעשו להכשיר את בית ה' להקריב בו את הקורבנות, וכדמבואר בדברי הימים ב' כ"ט יעו"ש, ורק לאחר שהוציאו את הע"ז שמטמא באוהל ושאר הטומאות שהיו שם נטהר והוכשר המקדש למקום עבודה. ונראה דמלבד זה היה הבית צריך חינוך מחדש דעי"ז שבאו פריצים וחיללוה כדמבואר בע"ז נ"ב ב', יצא בית המקדש כולו לחולין והיה צריך לחינוך וכמו דמצינו דנתחנך המשכן ע"י הקרבת קורבנות בחנוכת המזבח ע"י הנשיאים, ה"נ בימי חשמונאי הוצרכו לחנך את הבית, והחינוך הזה נעשה ע"י הדלקת הנרות, דע"י עבודת הדלקת המנורה נתחנך הבית. ובאמת הא דמוזכר הדלקת הנרות בנוסח דעל הניסים אין זה שייך כלל לנס של חנוכה, כ"א סיפור דברים בעלמא, כמו שמוזכר שם שפינו את ההיכל דעי"ז שפינו את ההיכל מהטומאה והדליקו את הנרות לחינוך הוכשר המקדש להקרבה.
והדברים מפורשים במגילת סתרים המובא ברמב"ן ר"פ בהעלותך וז"ל ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרון ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת נרות ואני עושה וכו' וחנוכה שקרויה על שמם והיא חנוכת בית חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת הבית, עכ"ל. וכתב ע"ז הרמב"ן שם וז"ל אבל ענין הגדה זו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני ע"י אהרון ובניו ר"ל חשמונאי כהן גדול ובניו. עכ"ל. הרי להדיא דההדלקה היתה בה משום חנוכת הבית, וזהו שניחמו בהדלקת הנרות, דכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, וניחמו הקב"ה בזה דיהיה חנוכת הבית אחרת על ידו, דאילו חנוכת המשכן באה ע"י הקרבת קרבנות כל השבטים, וחנוכה זו בימי החשמונאים תהיה בהדלקת הנרות ע"י הכהנים. (ואע"ג דגם הקרבנות של הנשיאים הקריבום הכהנים מ"מ שאני הדלקת נרות מהקרבת הקרבנות, דאין במצותה כ"א מעשה ההדלקה בלבד וזה כל עיקר קיום מצותה מה שהנרות דולקות, וזה נעשה ע"י הכהנים, משא"כ חנוכת המשכן שנעשה ע"י הקרבת קרבנות הרי עיקר קיום מצות הקרבה היא עי"ז שהקרבן עולה לבעלים, והכהנים רק מעשה עבודה הוא דקעבדי, עי' חי' מרן רי"ז הלוי בהל' כלה"מ) וזהו נחמתו דחנוכת הבית תהא ע"י חנוכה של נרות.
ונמצינו למדים דההדלקה של אותו יום, מלבד שהיה בה קיום מצות הדלקה של כל יום, עוד היה בה גם משום חנוכת הבית, מעתה אתי היטב הא דמזכירין בנוסח של על הניסים והדליקו נרות בחצרות קודשך, דאין הכוונה כל עיקר לנס של ההדלקה ולמצות הדלקת נרות של כל יום כ"א לההדלקה שנעשית לחנוכת הבית, לחנוכה של הנרות שהיתה ע"י חשמונאי כהן גדול ובניו. (שו"מ כעי"ז בפי' הרוקח).
והדליקו נרות בחצרות קדשך
י"ל בזה עוד ע"פ דברי רש"י בע"ז מג, א, ד"ה ומלכות בית חשמונאי שכתב וז"ל "עשאוה למנורה במקדש של עץ לאחר שטימאו יוונים את ההיכל ונטלו כל כליו וכו', עכ"ל. הרי דהיונים נטלו את כל כלי המקדש, ובע"כ דהחשמונאים תיקנו במקומם כלים חדשים, ועי' מנחות כח ב, דעשו מנורה חדשה משיפודין של ברזל וחיפוה בעץ, ועי' ע"ז נב ב, מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששיקצו אנשי יוון הרי דהיו צריכים לעשות גם מזבח חדש. וכן הוא להדיא במגילת תענית פ"ט מ"ז "ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים וכו' וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה שלא עשה אלא שבעת ימים אלא בימי מלכות יון נכנסו בית חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיר ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקים בו שבעת ימים יעו"ש, הרי דהיו צריכים לתקן כלים חדשים והיינו משום דהיונים נטלו כל כלי המקדש וכמש"כ רש"י.
מעתה נראה פשוט כיון שהיו כלים חדשים היו צריכים קידוש וחינוך, ועבודתן היו שמחנכתם. והנה בפרי חדש סי' תר"ע כתב דהחשמונאים נכנסו לבית המקדש בערב יעוש"ה, נמצא דבאותו יום לא עשו שום עבודה במקדש כ"א הדלקת המנורה (ומש"ה הוא דנתחנכה ע"י ההדלקה של הנרות) דהרי תנן במנחות מ"ט א, אין מחנכים את מזבח עולה אלא בתמיד של שחר ואין מחנכים את השולחן כ"א בלחם הפנים בשבת ואין מחנכים את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים של שחר, ורק את המנורה מחנכין בשבעת נרותיה בין הערביים, וגם למ"ד דמזבח הזהב מחנכין אותו בקטורת של בוקר מ"מ חינוך המנורה הוא בהדלקתה בבין הערבים, דאין ההדלקה בבוקר (כ"א לדעת הרמב"ם), והחינוך הוא ע"י הדלקת הנרות ולא ע"י הטבה ונתינת השמן.
באופן דנמצא שכשנכנסו בערב של כ"ה בכסלו לא היה שייך לעשות שום עבודה כ"א הדלקת הנרות ולכן אתי שפיר הא דאמרינן דהדליקו נרות בחצרות קדשך, דאין הכוונה לנס ההדלקה כ"א סיפור דברים בעלמא מה עשו כשבאו לבית המקדש, וכמו שמוזכר שטיהרו את המקדש ופינו את ההיכל ה"נ מוזכר שהדליקו נרות ויותר מזה באמת לא עשו בכניסתם לבית, וכמש"נ.
