חז"ל קבעו את ימי החנוכה להודות ולהלל לשמך הגדול על הניסים והנפלאות, וכאשר נביט בנוסח תפילת 'על הניסים', מה שאנו אומרים "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים" זה אכן היה הנס. אבל זה היה רק החפצא של הנס עצמו, אמנם כשאדם מתבונן מה היו הסיבות והזכויות שבזכותם זכו לנס, על זה אמר "טמאים ביד טהורים רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך".
והנה, כל השבחים הם דבר והיפוכו, חוץ מ'זדים כנגד עוסקי תורתך' שאין זה ממש דבר והיפוכו, רק ביארו הראשונים שהוא מיוסד על הפסוק 'זדים הליצוני עד מאוד ומתורתך לא נטיתי'. המילה זדים היא מלשון מזיד שהוא רשעות במחשבה ובהשקפה, [ולא הרשעות במעשה] וממש כנגד זה בישראל השקפותיהם הם מהמקור הקדוש של התורה.
אבל זה רק כאשר 'עוסקים' בתורה. לא סתם לומדים תורה, אלא 'עוסקי תורתך' וכמו שכתב החפץ חיים שצריך להיות ממש כמסחר, שבעת שהוא צריך ויכול להרוויח איזה כסף הרי הוא מבטל כל ארוחותיו. כך גם בתורה, כדי שירוויח עולם הבא על ידי תורה, צריך לעסוק בה כעסק, וכשם שמבטל כל דבר שבעולם חוץ מעסקו כדי להרוויח כסף, כך בתורה צריך לעסוק שאינו נח כלל עד שמרוויח אלפי אלפים.
