חלק נכבד ומרכזי בהכנות הלוגיסטיות לשבת עשירי קודש היה הכשרת המקום לשימושו ליראי ה' בשב"ק, להכשרת עירוב שיהיה מהודר לכתחילה שבלכתחילה, כשכבר במהלך השבוע שקדם לשבת קודש נבדקו כל אופני הכשרת העירוב וגידור המקום כולו על כל חלקיו ומתחמיו.
ביריעה קצרה מביאים אנו כמה מהנידונים המרתקים והמעשיים בשאלות המצויות ממש, שנידונו ונתעוררו ב"שבת עשירי קודש", מתוך שיעוריו והוראותיו של מורינו הגאון רבי יעקב ויינפלד שליט"א במהלך השבת.
אף שאין הדברים המובאים כאן הוראות למעשה מפי מורינו שליט"א, שכן כל מקום לפי ענינו, מקומו וזמנו, אך ראויים דברים נפלאים ומרתקים אלו לעורר מעיקרא את תשומת ליבם של החפצים לקדשו כדת, בשאלות אלו.
נמצא בתוך רשות היחיד האם מותר להחזיק בידיו חפץ מחוץ לגדר
שאלה: אדם שעומד בתוך רשות היחיד, ולפניו גדר של רשות הרבים, האם מותר לו להחזיק בידיו חפץ, כגון סידור וכדומה, כשהוא נמצא בפנים והחפץ בחוץ בידיו? ומה הדין באופן שמעבר לגדר יש כרמלית?
תשובה: אסור לעמוד ברשות היחיד ליד גדר המתחמת רה"ר ולהחזיק כלי כגון כוס או סידור וכדו' מעבר למחיצה הגם שהוא עצמו נמצא בפנים והחזיק את זה. ונוקט הבה"ל שגם כשמוציא ידו עם הכלי למעלה מי' טפחים אסור להוציא לכתחילה, כמתבאר בראשונים מכמה טעמים.
ולעמוד ברה"י ולהחזיק חפץ למעלה מי' טפחים בכרמלית, תליא במח' אחרונים בכמה דברים אם גזרו לגמרי בכרמלית כמו ברה"ר ובזה תלוי אם מותר לעמוד ליד גדר ולהוציא סידור מעל גדר י' לכיוון הים וכדו' דהוי כרמלית, ובשעת הצורך ודאי אפשר להקל.
שכח והוציא חפץ מרה"י לכרמלית כגון לחוף הים וכדו'
שאלה: שכח והוציא חפץ לכרמלית, כגון לים, מה יעשה?
תשובה: אם נזכר שיש לו חפץ בכיסו ואפי' טישו וכדו' תוך כדי הליכה ועדין לא נח עם החפץ ולא עמד לפוש דאז הוי הנחת גופו כהנחת חפץ, יחזור לרשות היחיד שממנה יצא ונמצא שלא הניח בכרמלית (דגול מרבבה סי' רס"ו ע"ד המג"א ס"ק ח') וטעם הדבר שצריך להחזיר דווקא לאותה רשות היחיד שממנה לקח דאם ילך לחצר אחרת, יש נידון באחרונים אם מוציא מרה"י לרה"י דרך כרמלית אם מותר. ורמז לזה בשעה"צ סי' שנ"ד ס"ק ב'.
[ושורש הנידון האם מוציא מרה"י לרה"י דרך רה"ר הוי איסור תורה, כך ס"ל לתוס' בעירובין ל"ג ע"א, או דרבנן וכך ס"ל לרשב"א ולריטב"א ועוד]. ולכן כשחוזר לאותה חצר שממנה לקח נחשב כהיתה עקירה לבד.
עוד אפשרות, שימשיך ללכת בכרמלית עצמה עד שיניח החפץ במקום פטור ועדיף מקום גבוה מעל י' שאינו רחב ד' טפחים. – דאם הוא נמוך מי' טפחים למרות שהוא רחב פחות מד' טפחים נחלקו האם מצא מקום פטור את מינו בכרמלית וניעור. והובאו ב' השיטות ברמ"א, ובביה"ל נוקט דבמקום הדחק אפשר להקל (סו"ס שמ"ה). ולכן האפשרויות הראשונות עדיפות.
אם נעצר: אם נעצר הוי הנחה. והוא איסור דרבנן להוציא מרה"י לכרמלית, אסור לו להמשיך הלאה. [דהוי עקירה חדשה דהוי הילוך ד' אמות בכרמלית או דיהא מכרמלית לרה"י דאסור ויהא איסור חדש] ולכן ישאיר החפץ במקומו.
שאלה: נעצר בים אך אוחז בידו סידור, ואם ישליכנו לארץ הוי ביזוי, או במקום שיש גשם והוי בזיון הספר, מה יעשה?
א. הטוב ביותר שיקרא לעכו"ם והעכו"ם יחזיר למקום רה"י דהוי שבות דשבות במקום מצוה.
ב. אפשרות נוספת, ישנה מחלוקת האם נאסר בכרמלית זה עוקר וזה מניח, (הו"ד בסימן שמ"ט בשעה"צ י"ד) מחלוקת בין הבית מאיר לאבן העזר (ובאה"ע מוסיף דבמקום מצוה ודאי מותר). ושורש הדבר דברה"ר לא הוי מהתורה וממילא בכרמלית לא ברור שגזרו. ובכה"ג הוי שבות דשבות ע"י ישראל, ובחזו"א ק"ג סקי"ט בפשטות דבריו משמע דס"ל דמקום מצוה שרינן שבות דשבות ע"י ישראל רק באופן שליכא עכו"ם, וא"כ יוצא שאם אחד ילך וכשיגיע ליד רשות היחיד יפשוט ידו לרה"י ללא להיכנס עם הגוף, ואחר יקח מידו ברה"י, ובכה"ג א. לא ברור שנאסר כלל דזה עוקר וזה מניח בכרמלית. ב. גם אם נאסר משמע בחזון איש דכשאין אופן אחר שרינן שבות דשבות ע"י ישראל לצורך מצוה. (וכ"ז שלא נח בכרמלית), וכאן הוי במקום ביזיון.
ג. אפשרות נוספת, הא צ"ע אם יעקור מכרמלית בשינוי ויניח בכרמלית או ברה"י הכל בשינוי. בכה"ג הוי שבות דשבות ושרי במקום ביזיון. אולם יל"ע בזה דשבות בשינוי דהיינו כלאחר יד, לא כל פעם מתירים, וישנו נידון בראשונים ותליא בביאור הסוגיא בכתובות ס' א' צינור שעלו בו קשקשים בממעך כלאח"י, ועחזו"א נ"ו סק"ד, וצ"ע.
ד. ישנה עוד אפשרות, שיעשו מחיצה של בנ"א. אולם לא כ"כ מצוי שיהיו בתנאים להתיר עי"ז.
ה. עוד אפשרות, הדין הוא שאסור להוליך גם בכרמלית פחות פחות מד"א (שו"ע סו"ס שמ"ט) ומצינו בשו"ע ש"א מ"ב דבתפילין התירו במקום ביזוי ללכת פחות פחות מד"א (ללא הכניסה לרה"י) ולכן ע"י כמה אנשים כ"א יקח פעם אחת פחות מד' אמות (עי' ביאוה"ל שמ"ט) אפשר לטלטל הסידור בפחות פחות מד' אמות בכדי שלא יהא ביזיון, עד לפני רה"י וללא כניסה לרה"י.
עירוב חצרות
שאלה: האם צריך עירוב חצרות במקום זה שכולם אוכלים במקום אחד, להוציא ממקום האכילה למקום אחר?
תשובה: אחר שעשו מסביב לכל האתר מחיצות כדין ללא שטח של 39 מ"ר שאינו עשוי לדיור ולתשמישי הדיור, בעי עדין עירוב חצרות להתיר את הטלטול בתוך מקום המחיצות – ממקום אכילת הפת לשאר המקומות [במקום המוקף]. וטעם הדבר דמקום אכילת פת הוי כרשות היחיד – מדרבנן ומקומות האחרים הוי כרשות הרבים – מדרבנן ולכן עבדינן עירוב חצירות. [וכן שכירות מעכו"ם או למחלל שבת בפרהסיא בחלק השייך להם שלא יפסלו העירוב], שע"י זה נחשב שכולם דרים במקום הפת והוי כרשות אחת [במקום המחיצות] גם מדרבנן.
אולם לטלטל משאר המקומות היינו ממקום שאינו מקום אכילה כגון ביהכנ"ס וחדרי שינה, מותר לטלטל בהם ממקום למקום שלא למקום אכילה, גם ללא עירוב חצירות ושכירות כשהמחיצות כדין.
לצאת עם כובע
שאלה: האם מותר לצאת חוץ לעירוב עם כובע כשיש לו כיפה?
תשובה: אסור לצאת חוץ לעירוב עם כובע כשיש לו כיפה דחיישינן שהרוח יגביהנו אא"כ הוא מהודק בראשו ואין הרוח יכול להרימו מראשו [שו"ע שא' סע' מא'], ובמ"ב משמע דגם בכרמלית אסור.
בעניני פועל עכו"ם
שאלה: עכו"ם שנטל כוס יין ע"מ לפנות מקום, מה הדין?
תשובה: אם נגע ביין עצמו בכל אופן אסור, לא נגע ביין, דינא הוא דעכו"ם נוצרי עובד ע"ז אסור בשתייה. אולם בישמעאלים, היינו שידוע שאינם עובדי ע"ז [כגון מוסלמי] כל שלא נגע ביין אלא רק הזיז הכוס או מזג בפשטות מותר. ויעשה שאלת חכם. (מקוה"ד יו"ד קכד' סע' ז' ועי'ש ש"ך ס"ק יא').
שאלה: פיצוחים שקלאם עכו"ם האם אסורים?
תשובה: פיצוחים שקלאם עכו"ם, באופן שאין בהם חשש ערלה וכדו' ותערובת מאכלות אסורות, וקלאם עכו"ם מותר באופן שנאכל גם חי ואין בזה בישולי עכו"ם.
שאלה: קפה שחור שנעשה ע"י עכו"ם, שהכניס למים?
תשובה: עדיף להימנע דיש שחששו שהקפה אינו מבושל ועולה על שולחן מלכים ויש בו בישול עכו"ם (יו"ד קיג' בנו"כ).
שאלה: האם מותרת נתינת טיפ לעובד עכו"ם?
תשובה: אסור לתת מתנת חינם לעכו"ם שאינו מכירו שו"ע יו"ד סי' קנב' סעיף יא' מוסיף הש"ך גם אם אינו עע"ז, ולכן סתם לתת לפועל ללא צורך אסור אא"כ כך הרגילות – דזו משכורת ממש או שיש צורך כגון באופן שבסוף תגיע טוה"נ לישראל דאז מותר.
עניני קידוש
שאלה: בחדר האוכל יש ברז אחד ואין שייך שכולם יטלו בו ידים אחר הקידוש, ואילו שאר הברזים הם בקומה אחרת ועוברים במדרגות תחת כיפת השמים, מה הדין?
תשובה: הלכה היא שקידוש הוא במקום סעודה, ואם יצא בין הקידוש לסעודה לחוץ וחוזר למקומו ואכל שם אינו חוזר ומקדש, אך לכתחילה לא יצא. ובמ"ב מבואר כן גם כשיצא לצורכי סעודה וכדו', ובדיעבד אינו חוזר. במ"ב לא מבואר האם כשמראש בקידוש דעתו הייתה לצאת ולחזור לצרכי סעודה האם שרי לכתחילה?.
והנה בכף החיים איתא דלצורכי נטילת ידים מותר לכתחילה לצאת. ובשו"ת הר"י מסלוצק מביא בשם מרנא הגר"ח מוולאזין דבהניח בני חבורה מותר לצאת כמו לגבי שינוי מקום דברכות.
וא"כ בכה"ג כשמקדשים ולמקום הנט"י צריך לצאת לקומה אחרת וכדו' דרך כיפת השמים היות דגם דעתם מראש, וגם נשארים מקצת בני החבורה, וגם יוצאים לצורך הסעודה ולצורך נט"י, מותר.
אכן ראוי שגמר הניגוב יהא סמוך למקום האכילה שלא יהא יותר מכ"ב אמה.
שאלה: שמע קידוש אך לא שמע ויכולו מה דינו, או שמע הקידוש אך בורא פרי הגפן לא שמע מה דינו?
תשובה: אם שמע הקידוש או ההבדלה אך לא שמע בורא פרי הגפן בין בקידוש ובין בהבדלה יצא (משנ"ב סי רצו' ס"ק לג' דבפה"ג לא מעכב) אך לא ישתה. ואם רוצה לשתות יברך.
אם שכח לומר ויכולו בקידוש או שלא שמע את הויכולו אבל שמע הברכה, יקח באמצע הסעודה כוס יין ויאמר ויכולו ויברך הגפן (אם לא היתה דעתו לשתות יין) וישתה.
כללי הרשויות בקצרה
ישנן ד' רשויות א. רשות הרבים, ב. רשות היחיד, ג. כרמלית ד. מקום פטור. [כרמלית הינה מה"ת מקום פטור ומדרבנן עשאוה לרשות נפרדת].
רשות הרבים – גידרה הוא מקום להילוך הרבים. ויש כמה שיטות האם זה ביש בה הלוך ס' ריבוא או כל שיש בה רוחב ט"ז אמה.
רשות היחיד – מקום עם מחיצות [שמטרתן למנוע רגל רבים].
אסור להוציא מרה"ר לרה"י וכן הפוך וה"ה מכרמלית לרה"ר או לרה"י, כמו"כ אסור להוציא ד' אמות בכרמלית או ברה"ר כשעוקר ומניח ברה"ר עצמה או בכרמלית עצמה.
להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים נחלקו בזה הראשונים. והחזו"א נוקט דהוי דרבנן ומרה"י לרה"י דרך כרמלית פליגי בזה ובמ"ב סי' שנד' משמע שמחמיר וכ"ז שלא נעצר ברשות האמצעית דאל"ה הוי הוצאה לכרמלית דאסור.
מקום פטור – הוצאה מכל רשות שהיא למקום פטור מותרת והגדרת מ"פ מקום שאינו רחב ד' ויותר גבוה מג' טפחים, הוצאה מכרמלית למ"פ ב' דעות ברמ"א האם אמרינן מצא מין את מינו (מק"פ וכרמלית דינם שווה) וניעור ובשעת הדחק אפשר להקל, אולם מקום פטור שגבוה למעלה מי' מותר גם בכרמלית דזה לא דומה לכרמלית ולא שייך בזה מצא מין את מינו. דכרמלית גידרה עד י' טפחים.
כרמלית – א. כרמלית הינה מקום ללא מחיצה ואין שם בקיעת רבים, ולכן מותר מהתורה, ואסור מדרבנן, כפש"נ לעיל.
ב. ישנו עוד סוג של כרמלית שהינו בהיקף גמור אבל שאינו עומד לדירה כגון פרדס וכדו' מנחת מטוסים וכדו' שטח עם עשבים וכדו' שלא הולכים שם, בשיעור של שלושים ותשע מטר על שלושים ותשע מטר המקום הוי כרמלית.
יש מקומות שאינם תשמיש כ"כ אולם כשפתוחים למקום דיור הוי נחשב כעשוי לצורך תשמישי הדירה כגון בריכת שחיה ומותר לטלטל שם. אבל מקום שלא ראוי לילך כגון שיש בו עשבים גדולים וכדו'. ומצוי הדבר בתקופה של אחרי הגשמים בכה"ג אסור לטלטל שם כמו"כ כשהוא בגודל שהובא לעיל, אוסר את הכל כולל במקום שמוקף מחיצות ולכן יש לשים לב דיש מקומות משתנים שנהפכים במשך הזמן לאינם ראוים לדיור ואסורים בטלטול.
[בית החיים שפתוח לעיר נחלקו פוסקי זמנינו האם נחשב כדבר עבור החיים שיוכל לעלות לשם וכדו' או לא ויש שעושים מחיצה או צורת הפתח בין העיר למקום זה].
ג. יש מקומות של מחיצה גרועה שתי לבד או ערב לבד כגון מחיצות של מרפסת וכדו' שביסוד הדין [במקומות מסוימים] רבנן אסרו דלא מיחזי לאיניש כמחיצה ויטעו להתיר ללא מחיצה ולכן בהיקף גדול יותר מהנצרך [עשו"ע סימן ש"ס דמבואר מהו השיעור] הוי ככרמלית גם באופן דהוי מוקף לדירה אולם המ"ב אומר שאם ישנו בתוך השתי פס אחד של ערב למעלה להחזיק דעת הפמ"ג דחשוב כמחיצת שו"ע, החזו"א פליג וס"ל דאין לסמוך ע"ד הפמ"ג, אולם אם הוי במחיצה רביעית שתי לבד מותר. כ"כ אם במחיצה שלישית רוב מחיצה הינה עשויה משתי וערב מועיל וכמו"כ אם במחיצה של י' טפחים יותר מה' טפחים מחיצה של שו"ע והוי מיעוט מחיצה של שתי לבד או ערב מותר מדין עומד מרובה.
מדיני עשיית העירוב בקצרה
צורת הפתח
בכדי להתיר רשות היחיד שתחשב רשות יחיד בעינן ג' מחיצות וברביעית או לחי קורה או צורת הפתח כ"א כדינו, והיום בכל המקרים עושים צוה"פ מכמה טעמים ואכ"מ, וה"ה גידרה כמחיצה היינו ב' מזוזות עם משקוף. מעה"ד ב' מזוזות ומשקוף סגי בכל שהוא, אולם צריך עמידות ברוח מצויה.
צורת הפתח חייבת להיות על ב' מזוזות ולא מהצד של המזוזה והוי עיכובא מעל המזוזות כמו"כ יש להקפיד שהמשקוף לא יכנס בעיגול לב' המזוזות אלא למעלה על המזוזות.
בזמנינו לוקחים לחי למזוזות אולם אין הכוונה לתורת היתר לחי המבואר במשנה בעירובין אלא מטרת לחי זה כדי שהמשקוף יהיה מעל המזוזות בדיוק וכשהלחי רחב יותר יש ידיעה שהוא מעל המזוזות ואינו מן הצד. אולם לא לקחת לחי רחב מידי, ובשיעור עחזו"א שדן בזה ג' טפחים או ד' טפחים.
פיתחי שמאי
צורת הפתח חייב להיות בפתח יפה ולכן פתחי שמאי פסול היינו פתח שומם כגון אבן נכנס אבן יוצא או שברים בפתח וכדו', ולכן לא מועיל לעשות את המזוזות מדברים שיוצא בהם קוצים אבנים וכדו', ובגדר השיעור ישאל חכם.
