בקנאו את קנאתי (כ"ה י"א)
הקנאות והתגובה נצרכת לא רק לקנא את קנאת ה' צבקות אלא נצרכת לתועלת עצמית. כי כשרואים מעשים מגונים ואין מגיבים על זה, לא רק שזהו סימן שחסר בקנאות שהחיים אינם לפי ההלכה, חסר באהבת ה', חסר בהבנה שכל תכלית חייו וחיי כל הבריאה היא קיום רצון ה'. אלא שזו גם סיבה וגורם למעט באהבת ה' וזה מביא קרירות מפני שעינו ונפשו מתרגלים לרע, מסתגל לאוירה כזו ומוכן להשלים עם קיומה, וכמובן שזה יכול להוביל עד כדי התחברות לרע.
מספרים על החפץ חיים שבימי המלחמה הא' גלה עם ישיבתו למדינת רוסיה מקום שאין שם תורה וכשעבר בשבת ברחוב וראה חילול שבת, חזר מיד לישיבה והשמיע שיחה מוסרית בהתלהבות ופרץ בבכי אוי לי שראיתי חילול שבת.
בפעם השניה כשראה חילול שבת חזזר לישיבה ואמר שיחה ופרץ בבכי, אך העיד על עצמו – הוא היה יכול לצלול לעמקי נשמתו ולידע מה שנעשה בהם – ואמר שבכייתו בפעם השניה שבה ראה חילול שבת, היא פחות חמימה מן הבכייה הראשונה. זהו אפילו אצל החפץ חיים, כל שכן אצלינו שהפגישה עם הרע וההשחתה וחיי ההוללות יכול לגרום אצלינו קרירות!.
(מרן הגר"ב סורוצקין זצ"ל)
