בענין קבלת שבת ויו"ט ודין עונג ביו"ט
העירוני, דאמאי לא מצינו ביום טוב דין 'קבלת יום טוב' כמו בכבוד שבת, ונראה דשבת דקביעא וקיימא וקדושתה מהשם יתברך הרי היא מעין עולם הבא, ואי אפשר להכנס לשבת בדרגת עולם הזה, ולכן טעונה יציאה, יציאה מעולם הזה – לקראתה, אבל יום טוב שקדושת יום טוב באה על ידי ישראל הנה הקדושה לפי דרגת עולם הזה ולכן אינה טעונה יציאה וקבלה. ועיין היטב.
ועיין אורחות חיים להרא"ש (אות סט) שכתב "ואל יקשה בעיניך להוציא לכבוד השבת ויום טוב בכל הצריך והשתדל לכבדם ולקבלם מבעוד יום ולהתענג בהם באכילה ושתיה וחציו לבית המדרש" ע"כ.
ופשטות דבריו שאין כוונתו לדין תוספת שבת ויום טוב, שאין זה מדיני כבוד, וגם לא שייך בזה לשון השתדל, שחיוב תוספת הוא חיוב גמור, אלא כוונתו לדין קבלת שבת שמדין כבוד השבת. ואם כן מבואר דסבירא ליה דגם ביום טוב יש לדין זה וצריך עיון.
והנה חידוש הוא שיש ביום טוב דין 'עונג' דרק בשבת מצינו וקראת לשבת עונג אבל ביום טוב הוא דין 'שמחה' ולא דין עונג וכן דין חציו לכאורה נאמר ביום טוב מדין לכם אבל בשבת לא מצינו האי דינא דחלקהו ועל כרחך דסבירא ליה דכיון דבשבת בעינן לכם מדין עונג שוב ילפינן מיום טוב דהיינו חציו ועיין ב"ח ריש סי' רמב שנחלקו בזה רבוותא, ומדברי הטור שם יראה כדברי אביו הרא"ש ז"ל דיש בזה דין יחלקהו.
(מרן הגר"מ גיפטר זצ"ל, הגדש"פ פרקי מועד)
