בענין איסור ספיחין בשביעית
בתוס' קידושין ב' ב' ד"ה אתרוג, הביאו שיטת רש"י דבירק אזלינן בתר לקיטה לענין שביעית, וכתבו דלא דק דבמסכת שביעית פ"ט מ"א תנן כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב, והקשה רבינו ניסים דבפרק מקום שנהגו תני איפכא ותירץ דבההיא דבמסכת שביעית דקתני כל הספיחין מותרין מיירי בספיחים של ערב שביעית שנכנסו בשביעית דכיון שגדלו רובן בשישית הם כשל שישית ומותרין אף לסחורה וכו', וההוא דמקום שנהגו דקתני כל הספיחים אסורים מיירי בספיחים שגדלו בשביעית ואליבא דר"ע דדריש וכי מאחר שלא נזרע מהיכן אוספין אלא לימד על הספיחין שהן אסורין אפילו לאכילה וכל שכן לסחורה וכשיצאו למוצאי שביעית אסור מדרבנן בכדי שיעשו כיוצא בהן וכו' מ"מ ש"מ דלא אזלינן כלל בירק בתר לקיטה אלא בתר רוב גידולין מדשרי ספיחי שישית שנכנסו לשביעית עכ"ל.
וכבר תמהו דלכאורה מההיא דמקום שנהגו דמיירי שגדלו רובן בשבעה ואפ"ה אינם אסורים אלא מדרבנן ע"כ משום דבירק אזלי' בתר לקיטה לענין שביעית, וא"כ בההיא דבמסכת שביעית שגדלו רובן בשישית ונלקטו בז' אמאי מותרין הלא הו"ל דאסורין מה"ת דבתר לקיטה אזלינן, ולכאורה דברי התוס' סתרי אהדדי.
והנראה לומר בזה דחלוק איסור ספיחין אליבא דר"ע מעיקר דינא דקדושת שביעית שחל על הפירות, ואף דלענין קדושת שביעית אזלי' בירקות בתר בתר רוב גידול מ"מ לענין איסור ספיחין אזלי' בתר לקיטה דאיסור ספיחין לר"ע נפקא לן מדכתיב מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף משמע דבאסיפה תליא מילתא וירק שגדל בשביעית ונלקט בשמינית הוי ספיחי שמינית ולא ספיחי שביעית ומותר.
והנה דעת הרמב"ם דבירקות אזלי' בתר לקיטה בין לענין קדושת שביעית ובין לגבי איסור ספיחין וכל שנלקט בשביעית אסור אף אי גדל בשישית, אולם דעת הר"ש בפ"ט משביעית מ"א, דאף דלענין קדושת שביעית אזלי' בתר לקיטה מ"מ לענין איסור ספיחין דנפק"ל מדכתיב מה נאכל בשנה הבשיעית הן לא נזרע ולא נאסוף, משמע דתחילת גידול בעי בשביעית, אבל ירק שגדל בשישית והוסיף בשביעית הנהו ספיחי שישית מיקרי ולא ספיחי שביעית, הרי כתב הר"ש דאף דלענין קדושת שביעית אזלי' בתר לקיטה מ"מ לענין איסור ספיחין בעינן שיגדלו בשביעית דהן לא נזרע כתיב, וכמו כן נראה דאף אי נימא דקדושת שביעית תלוי ברוב גידול מ"מ לענין איסור ספיחין דלמדין מקרא דהן לא נזרע ולא נאסוף בעינן גם לקיטה בשביעית.
ובזה יהא ניחא הא דהגמרא בפסחים מוקי לה להברייתא דקתני כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב לענין איסור ספיחין ואליבא דר"ע, ולא מוקי לה בנוגע לעיקר קדושת שביעית לענין סחורה וכדומה וכמו דמפרשינן המשנה במס' שביעית דאיירי לענין עיקר קדושת שביעית, אולם לפי המבואר הרי לענין קדושת שביעית אזלינן בתר רוב גידול וא"כ היה אסור מה"ת ואף בספיחי כרוב, ודוקא לענין איסור ספיחין לר"ע דתלוי בלקיטה דבכה"ג שיצאו למוצאי שביעית אסורין רק מדרבנן בכדי שיעשו כיוצא בו בהא שפיר קאמר הברייתא ספיחי כרוב דמותרין.
והנה תנן בשביעית פ"ו מ"ד מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו, ובפי' הר"ש דתלינן בדהיתר, אי נמי מפני שריבה ההיתר על האיסור ונתבטל, ואע"ג דבירק אזלי' בתר לקיטה מ"מ חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית, ועוד דבירק שנגמר גידולו בשביעית לא אזלינן בתר לקיטה כמו שאפשר לקמן בפ"ט, ע"כ. ועי' בר"ש בפ"ט משביעית מ"א שכשהביא תירוץ דר"נ גאון דההיא דפסחים איירי כשיצאו למוצאי שביעית דאסורין עד שיעשו כיוצא בו לא הזכיר כמו התוס' דאסורין מדרבנן, דמזה משמע דס"ל להר"ש דאסורין מה"ת ואף שנלקטו במוצאי שביעית הרי ס"ל להר"ש דירק לענין שביעית לא תלוי בלקיטה כ"א בגמר פרי וכמש"כ בפרק ו', אלא דלכאורה לפי"ד דחלוק קדושת שביעית מאיסור ספיחין אליבא דר"ע א"כ הו"ל למימר דאף דלענין שביעית אזלינן בתר גמר פרי מ"מ לענין איסור ספיחין הרי זה תלוי בלקיטה וכדכתיב בקרא הן לא נאסף.
אכן נראה דהא דחלוק איסור ספיחין אליבא דר"ע מעיקר דינא דקדושת שביעית, דכ"ז הוא רק לדעת התוס' דס"ל לענין קדושת שביעית אזלי' בירקות בתר רוב גידול, ולכן שפיר אמרינן דבאיסור ספיחין לר"ע דנפק"ל מדכתיב הן לא נזרע ולא נאסוף אזלינן בתר לקיטה, אולם לדעת הר"ש דס"ל דירק לענין קדושת שביעית תלוי בגמר פרי אי"ז דירק לענין קדושת שביעית אינו תלוי בלקיטה כ"א דגמר פרי שעת לקיטה מיקרי לענין שביעית והלא שיטת התוס' בכ"ד דהא דאזלי' בירק בתר לקיטה לענין מעשרות הכוונה לגמר פרי דזהו מיקרי שעת לקיטה, וא"כ נראה דאף דלדעת הר"ש בפ"ט דשביעית שכתב דאפילו נימא דלענין מעשר אזילנן בתר לקיטה ממש מ"מ לענין שביעית הרי זה תלוי בגמר פרי, יסוד הדבר דלענין שביעית זהו מיקרי שעת לקיטה ועי' בתוס' רע"א פ"ט דשביעית יעו"ש, וכיון שכן שפיר ס"ל להר"ש דגם בדין ספיחין לר"ע אי"ז תלוי בלקיטה ממש כ"א בגמר פרי, דגמר פרי לענין שביעית מיקרי אסיפה אף לענין איסור ספיחין דכתיב בהו הן לא נאסוף, ודוקא להתוס' דס"ל דקדושת שביעית בירק אינו תלוי בלקיטה כי אם ברוב גידול לזה אמרינן' דבאיסור ספיחין התלוי באסיפה בעינן לקיטה ממש.
עכ"פ ביארנו בדעת התוס' דחלוק איסור ספיחין אליבא דר"ע מעיקר דינא דקדושת שביעית שחל על הפירות ואף דקדושת שביעית תלוי ברוב גידול מ"מ איסור ספיחין תלוי בתר לקיטה, ולפי"ז הרי א"ש הא דהוכיחו התוס' מההיא דמסכת שביעית דקדושת שביעית בירק תלוי ברוב גידול ואף דהמברייתא במסכת פסחים מבואר דתלוי בלקיטה, דכיון דהברייתא איירי לענין איסור ספיחין לר"ע ע"כ שפיר קאמר הברייתא דהרי זה תלוי בלקיטה, וכמש"נ.
(מרן רה"י הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל)
