מתי התחיל הקשר שלכם לישיבת "עטרת שלמה"?
זה היה לפני הרבה שנים, אולי כעשרים שנה, אינני זוכר בדיוק. הייתי בביתו של מרן ראש הישיבה רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל, ופגשתי שם את הראש ישיבה שליט"א, הוא סיפר לי על הישיבה ועל הכוללים של הישיבה, והוא ליוה אותי משם עד הבית של מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ"ל והמשיך לדבר איתי על הישיבה, ואחרי שיצאתי מהבית של רבי חיים הוא המשיך ללוות אותי… ועד היום הזה הוא מלווה אותי… וברוך ה' שיש לי את הזכות העצומה והגדולה לתת ולהיות בשותפות עם הישיבה, וגם לתת לבניינים של הישיבה.
באותה העת, ששמעתי על הישיבה לראשונה, בדקתי ובררתי אצל כמה ממכרי וידידי בארץ, ובררתי על הישיבה ועל התקציב של הישיבה מה גודלו, שמעתי על כל הפעולות הגדולות וההיקף העצום, והחלטתי לתת ולהיות מסייע לישיבה ולכוללים של הישיבה, ובאמת בהתחלה הייתי שולח את התרומה בלי שידעו שהגיע ממני. אח"כ הקשר הלך והתחזק ב"ה.
האמת היא, שבאותם ימים הישיבה עוד לא היתה אימפריה כה גדולה, בקריית ספר היו קרוואנים… וגם במקומות אחרים. הישיבה הגדולה עוד לא הוקמה, וגם חלק מהישיבות הקטנות, מספר האברכים היה יותר מאלף שזה פחות מחצי ממה שיש היום ב"ה.
מידי פעם אתה נוהג להגיע ללמוד בישיבה. איך ההרגשה לראות את לימוד התורה בישיבה שאתה שותף בהחזקתה?
כאשר אני מגיע עם המשפחה לארץ אני משתדל להגיע כל יום לכולל אחר של הישיבה, פעם בבני ברק, פעם בירושלים, פעם בישיבה גדולה, פעם בבית שמש וכו' ואני לומד שם סדר. כשאני נמצא שם אני רואה את הכסף שלי עושה פירות, איך שבזכותו מתרבית התורה, איך מהתרומה שלי יש החזקת תלמידי חכמים וכזה הרבה תורה בעולם, וכשאתה רואה את זה מול העינים – זה מרגש ומחזק מאוד.
אמרתי על זה את הפשט שכתוב בגמ' (סוטה כ"א) "תורה מגנא ומצלא בעידנא דעסיק ביה ובעידנא דלא עסיק ביה" בעידנא דעסיק ביה, זה בעת שאני עצמי לומד תורה, בעידנא דלא עסיק ביה, זה שיש תורה על ידי שלומדים בישיבות שאני נותן להם, זה תורה שמגינה ומצילה גם כשלא עסיק ביה…
מתי זכיתם לתרום את בית המדרש של הישיבה גדולה?
באחת הפעמים שהייתי בישיבה, בשנתה השניה של הישיבה גדולה, בישיבה בראשון לציון, כמדומני שהייתי שם בתחילת החורף. ראש הישיבה שליט"א סיפר לי אז, שבעז"ה עד אלול יהיה בניין גדול עם היכל לישיבה, היכל גדול, וחדרי שיעורים, וזה יהיה בנוי להיות ההיכל הגדול של הישיבה שילמדו שם ביום ובלילה מאות בחורים. אני צחקתי, לא חשבתי שיש אחוז אחד שזה יהיה, איך הישיבה תצליח לבנות כזה בניין בתוך כמה חודשים? חשבתי שזה יהיה אולי עוד כמה שנים.
אז עוד לא היו הרבה בחורים בישיבה כמו שיש היום, אפילו לא רבע, היו כמאתיים תלמידים. כל הישיבה הגדולה כולה באותו זמן היתה בסך הכל שני קרוואנים, אחד של חדר אוכל ואחד של היכל הישיבה, והכל היה בשני הקרוואנים, גם חדר שיעורים. ראש הישיבה שליט"א סיפר על בניין גדול שיהיה מוכן לראש חודש אלול גמור ומוכן, בקושי התחילו אז בנייה. אז אמרתי לו בבדיחה, אם זה יהיה מוכן לתחילת שנה הבאה, אני אשלם את בית המדרש… לא חשבתי שזה יכול להיות מוכן. בחודש אב אני מקבל טלפון מראש הישיבה שליט"א שזה מוכן… הגעתי ושילמתי ב"ה.
את היכל בית המדרש של הישיבה קניתי ע"ש הסבא של אשתי, הרב ר' יצחק בן ר' דוד הלוי זצ"ל. ומאז זה גדל כמה פעמים, הכפיל את עצמו יותר מפעמיים, ובכל פעם שהישיבה מרחיבה, כמו שבן אדם עושה שיפוץ 'בסלון' הוא צריך לשלם, אז כך אני צריך לשלם בכל פעם… וב"ה זה בית גדול לה' ולתורתו.
כל הרעיון של הישיבה הגדולה – שיש לי זכות בתורה הזו ב"ה – זה מיוחד מאוד, הישיבה מנותקת, היא נמצאת מחוץ לעיר, ואין לה קשר עם העולם החיצון, רק תורה בנקיות, ריינ'ע תורה. וכך תהיה תורה בקדושה ובטהרה בשלימות, והבחורים יוכלו לבנות בתים טובים בתורה וביראה, ומשם יגדלו להיות מנהיגי ישראל. אני זוכה להיות שם בישיבה מידי פעם, זה מקום מיוחד מאוד, יש שם בישיבה הכל, לא צריך לצאת מהישיבה לשום דבר. יש בישיבה אפילו מקווה טהרה, אני אישית זכיתי לטבול בו כמה פעמים… ובכל פעם שאני מגיע לישיבה ואני רואה את השטייגע'ן וההתמדה, את קול התורה שנשמע בישיבה, והברע'ן בלימוד שיש, זה מרומם ומרגש מאוד.
כמה פעמים שמעתי ממרן ראש הישיבה הגראי"ל זצ"ל, בעת שדיבר איתי על הישיבה, שמעתי ממנו את החשיבות המאוד גדולה לסייע ולתמוך בישיבה גדולה, וגם בכל הישיבות והכוללים של עטרת שלמה. מרן הרב שטיינמן זצ"ל היה מדבר על זה, וכולם הרגישו שזה ממש כמו הישיבה שלו, הוא לקח את הדאגה לישיבה מאוד קרוב ללב, כמו הישיבה שלו שהוא דואג לה והאחריות שלו. בכל פעם שדיברתי על זה גם עם מרן הרב שטיינמן זצ"ל וגם עם מרן רבי חיים קניבסקי זצ"ל, הם עודדו אותי וביקשו שאני אחזיק את זה עוד, ושאני אוסיף יותר, כי כל הזמן יש עוד הוספה של תורה, עוד בחורים ועוד אברכים ב"ה, כן ירבו.
מתי החלטת לתרום את הארון קודש?
כאשר קניתי את בית המדרש של הישיבה הגדולה, בה בעת החלטתי גם לבנות ארון קודש מיוחד לעילוי נשמת מורי ורבי האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זכותו יגן עלינו אמן, והחלטתי בשעת מעשה לתרום גם את ארון הקודש של הישיבה.
את הכסף של ארון הקודש העברתי כבר אז, אבל אחר כך היה מצב קשה בישיבה, וראש הישיבה שליט"א היה צריך לשלם את צורכי הישיבה, לאברכים ולכל מגידי השיעורים וכו', אז לא היה ברירה, כי ראש הישיבה שליט"א אמר שאין מה לעשות עם ארון קודש בלי ישיבה… אז נתתי את התרומה לישיבה עצמה, לתקציב השוטף, ושילמתי את ארון הקודש שוב… זה קרה יותר מפעם אחת… ועדיין ראש הישיבה שליט"א טוען שלא נתתי מספיק… באופן כללי, תמיד כשאני נותן להחזקת הישיבה ראש הישיבה שליט"א טוען שאני חייב לו יותר…
כשהכינו את התוכניות של ארון הקודש, היו דברים שאני חושב ככה וראש הישיבה שליט"א חשב אחרת, איך זה בדיוק יהיה, אז ראש הישיבה שליט"א אמר לי שהוא לא מתערב בביזנע'ס שלי ואני לא מתערב בישיבות… ואם אני רוצה שהוא ייעץ לי איך לעשות את הביזנע'ס, אז אני אוכל להתערב בעניני הישיבה…
עוד לפני בית המדרש של הישיבה הגדולה זכיתם לתרום גם לבניין של הישיבה במודיעין עילית…
היתה לי גם הזכות לתת בבניין של קריית ספר, בבית המדרש הגדול, ונתתי את זה גם לע"נ מורי ורבי האדמו"ר מבאבוב זצ"ל.
את ארון הקודש תרמתם לע"נ רבכם כ"ק האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זיע"א, בהיות ולא כל הציבור מספיק מכיר את דמותו, האם תוכל לספר לנו קצת על הרבי זצ"ל?
הוא היה מורי ורבי המובהק. ובאמת אם אתחיל לדבר לא אוכל לגמור, אבל אנסה בכמה מילים להגיד.
הרבי שלי, כ"ק האדמו"ר, מורינו רבי שלמה מבאבוב זצ"ל היה בנו של האדמו"ר רבי בן ציון הי"ד שנהרג על קידוש ה' באמצע השואה בשנת תש"ג. האדמו"ר מהר"ש זצ"ל היה בנו הבכור.
עוד לפני השואה, בשנת תרצ"ג התמנה הרבי ר' שלמה להיות האב"ד בעיר באבוב. רבי שלמה זצ"ל קיבל סמיכה מכמה גדולי תורה מפורסמים לפני השואה על כל ד' חלקי שו"ע, ושימש בדיינות בעיר באבוב בכל ד' חלקי שו"ע, ובחדא מחתא היה גם מגיד שיעור לבחורים שנמצאו שם בעיר בכל יום בשיעורי עיון.
לאיזה גזע בחסידות, משתייכת חסידות באבוב?
אדמור"י באבוב זיע"א הם נכדיו של מרן רבי חיים זצ"ל מצאנז בעל "הדברי חיים". סביו של הרבי רבי שלמה זצ"ל שגם הוא נקרא רבי שלמה, ועל שמו נקרא הרבי, גדל על ברכיו של הדברי חיים מצאנז ואת רוב תורתו קיבל ממנו, הוא היה נקרא "מהר"ש הראשון" והוא היה האדמו"ר מבאבוב הראשון.
הזכרתם שהרבי היה כבר אב"ד קודם השואה, איך ניצל הרבי בשואה?
הרבי זצ"ל היה בתוך אש הגיהינום האיומה של השואה במשך שש שנים שלמות! ובכל השנים האלה הוא לא שקט ולא נח אפילו לרגע, וזכה להציל מאות ואפילו אלפי יהודים מהשואה האיומה, בעסקנות מתוך מסירות נפשו כפשוטו. הרבי זצ"ל היה מתחבא בלבוש גויי ועל ידי זה היה פועל להוציא מאות יהודים מהנאצים בתחבולות שונות תוך שהוא מסכן את עצמו ממש.
הרבי זיע"א עצמו היה כמה פעמים בין חיים למוות, כפי שהוא היה מספר, כמה פעמים הוא נתפס על ידם והוא ממש הכין את עצמו כמה פעמים להיהרג על קידוש ה', כשהוא בטוח במאה אחוז שאין לו שום אופן של הצלה, והוא עומד למות על קידוש ה', וברגע האחרון בכל פעם ופעם היו לו ניסים גלויים. הוא זכה להינצל ולהוסיף להגדיל תורה ולהאדירה, להקים את כל החסידות הקדושה הזאת בארה"ב ולהקים עולה של תורה.
אם אפשר לשאול, חסידות באבוב נכחדה בשואה, והרבי זצ"ל הצליח להקים אחרי המלחמה הנוראה חסידות שהיא ממלכה אדירה מאפר ממש, באילו כוחות הוא הצליח לעשות את זה, מה היתה המיוחדות שלו?
הרבי זצ"ל לא היה מתנהג כמו רב לתלמידיו, ולא כמו אדמו"ר לחסידיו, הוא היה כמו אב רחמן, וכמו אימא שדואגת לבניה. בליבו החם לכל יהודי ויהודי, ובידיים פרושות הוא נטל תחת ידו מאות בחורים יהודים שיצאו מהשואה, ודאג לכולם כמו שדואגים למרגליות, כל אחד בפני עצמו, דאג עבורו ללימודו, לפרנסתו, ולנישואיו, והיה דואג על הרוחניות שלו עד שזכה לראות את הפירות של מעשיו במשך השנים, ומזה נהיו אלפים ורבבות של יהודים יראים ועובדי ה'.
הוא היה מיוחד מאוד במסירות נפשו לבניית כל החסידות, ומסר נפשו על כל מוסד ומוסד, וגם על כל תלמיד ותלמיד, וזכה לראות מכך דורות דורות דבוקים בתורה ובהשי"ת.
