אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי (ט"ו ט')
צ"ב מה ענין מחשבת האויב לשירה, ועוד דפשיטא הוא שרדף על מנת לנצח ומאי קמ"ל.
אך י"ל שהוא טעם לשירה, דלכאורה בצדק רדפו אחר בני ישראל, להחזיר את ממונם שלקחו מהם בשאלה, ואם השואל אינו מחזיר הרי בצדק רודף המשאיל להציל את שלו המגיע לו. לפיכך מפרש הכתוב 'אמר אויב' ולא כתוב אמר פרעה או אמרו מצרים אלא אמר 'אויב' כי מתוך איבה רדף על מנת להרוג, וכמו שכתוב – אריק חרבי תורשימו ידי, שלא כדי להציל את ממונו גרידא. ועל כן נשפת ברוחך וגו'.
(מרן הגר"א אוזבנד זצ"ל, לקח דעת)
