שלחייך פרדס רימונים – כולה בה
ד יג שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים:
במדרש ריש תרומה, "ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזובו את המקח שנתתי לכם, יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר 'אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף' יש בו זהב שנאמר 'הנחמדים מזהב ומפז רב' יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים שנאמר שלחיך פרדס רימונים".
והנה לפי מה שאנו רגילים לבאר הפסוקים כמו אלו בתור מליצה לתת לנו מושג ביקר ערכה הגדול של התורה, אין דברי המדרש מובנים לנו כלל, ונפלא משל זה כי מה יתווסף לנו אם נדמה את התורה לעוד דבר אחד ונמשילה לחפצים שונים, הלא יכולים אנו להוציא את כל זה בכלל אחד דהיינו שכל החפצים לא ישוו בה.
אבל רואים אנו מזה מפורש שאין בזה משל ומליצה, אלא ממש דברים ככתבן, שבתורה נמצא באמת ענין כסף וזהב שדות וכרמים, לפי ענינם למטה, כי התורה כוללת כל הענינים לפי משמעותם הרוחנית שהיא השורש של ענינם הגשמי, ונמצא בה כל עניני ההנאה והעונג הנמצאים בכסף ובזהב שדות וכרמים, שכל דבר בפני עצמו יש לו הנאתו המיוחדת אלא שבענינם הרוחני עונג זה הוא נעלה לאין שיעור ורחוק מרחק רב מההנאה הגשמית, שיש לו לאדם מכסף וזהב שדות וכרמים.
(מרן המהרי"ל בלוך זצ"ל, שיעורי דעת)
)
