א. איתא במדרש (מד"ר לך לך מ"ד) עה"פ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום (בראשית א' ב') 'תוהו זה בבל ובוהו זה מדי וחושך זה יוון'.
והנה יש להבין מה שהגדירו חז"ל את יוון כחושך דווקא, ולכאורה איזה 'חשכות' היה ביוון, והלא כל החכמה הי' אצל יוון, וכמו הפילוסופיה וחכמת הרפואה וכדו' וא"כ מה הוא ה'חושך' שנאמר כאן עליהם.
והביאור בזה הוא כמבואר בחז"ל שביארו ענין החכמה ואמרו במשנה (אבות ב' ט') 'איזהו חכם הרואה את הנולד' ולמדנו בזה שהגדרת החכמה היא ראיית הנולד.
וממילא ביאור הדברים הוא כי הנה עולם הזה דומה לפרוזדור עולם הבא דומה לטרקלין, והפרוזדור שהוא העולם הזה מביא לטרקלין שהוא עולם הבא, ויסוד ההבדל בין כלל ישראל לבין יוון הוא שכלל ישראל אין חייהם חיים להיום, אלא חייהם הוא כדי להגיע לטרקלין, כלל ישראל חיים באופן גבוה יותר ובאופן רחב יותר, דהיינו שאין הראייה של ישראל ראייה של ה'עכשיו' של התמונה הקטנה אלא הוא רואה את התמונה הרחבה, את הנולד, את הטרקלין.
ואפשר להסביר את הדברים במשל למה הדבר דומה [שכמדו' מיוחס בשם הגרא"א דסלר זצ"ל], מעשה בילד שהציץ בחור המנעול של דלת, והנה הוא רואה עט הכותבת, ובהשתוממות הוא צועק לאימו, אמא! בואי מהר וראי נס ופלא שמתרחש פה, עט הכותבת על הדף מאיליה.
ותען אמו ותצחק ותאמר לו הלא אין העט כותבת לבד, מאחורי הדלת יושב אדם וכותב בה, רק מכיון שחור המנעול כה קטן לא תוכל לראות את האדם. והילד אינו מבין ואינו מאמין, מכיון שאינו רואה אדם אלא רואה עט.
כן הוא הדבר ממש, כי כאשר אדם אינו רואה ואינו יכול לראות את התמונה הרחבה והגדולה הרי הוא חי ב'חושך' הרי חסר לו את הראייה לראות למרחק, הוא בחשיכה. וזה הוא יסוד חשיכת יוון למול חיי ישראל שחיים באור ורואים את חייהם לעתיד לבוא – לטרקלין, הם הרואים את התמונה הרחבה כראוי, וממילא הרי הם באור.
ב. והנה האבות הקד' כל חייהם היו חיים לדורות, והדריכו אותנו לדורות, ומעשה אבות סימן לבנים. והנה יעקב ויוסף לימדו אותנו והדריכו אותנו איך לחיות בגלות, כיון שכבר אז הם ראו את הגלות.
ואמרו חז"ל שבית יעקב נמשל לאש ובית יוסף ללהבה, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש (עובדיה א' י"ח). והנה אש בלא להבה אינה שולטת למרחוק, ויעקב האש ויוסף הלהבה שלטו יחדיו על עשיו, וכמו שכתב רש"י (בראשית ל') כשיעקב היה בבית לבן ורצה לשוב לכנען וכתב 'אש בלא להבה אינו שולט למרחוק משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב'.
האש – הוא יעקב בלא הלהבה שהוא – יוסף אינו שולט למרחוק, ורק כשהם ביחד הם יכולים לשלוט למרחוק, ופירושו ששטנו של עשיו האש והלהבה 'שולט למרחוק', הוא למחר, לנולד. באופן הזה הם שלטו על עשיו ויכלו לשלוט כיון שעשיו חי את 'היום' בלבד ולא את המחר, עשיו חי את העכשיו – העולם הזה ולא את העולם הבא. כמו שמצינו שהיה במכירת הבכורה שמכר עשיו את בכורתו, בשביל ובעבור העכשיו, בשביל העכשיו העולם הזה, כיון שכל ראייתו של עשיו היה ראייה של העכשיו, של העולם הזה, אז לא היה אכפת לו למכור בכורה בעבור העכשיו. ויעקב ויוסף חייהם היו בשליטה על חיי העכשיו בשביל לראות למרחוק וזה היה הכוח השולט על עשיו.
ומצינו שהדלקת נרות חנוכה מדליקים בלילה דווקא, כיון שלדידן 'היום הולך אחר הלילה' אחרי לילה יש את המחר. וזהו ענין האור התמידי של ישראל שכל חייהם אינו לשעתו להיום, כי אם למחר.
בקהלת כתיב 'טוב שם טוב משמן טוב ויום המוות מיום הוולדו' (ז' א'). שלמה המלך היה החכם מכל אדם, וכבר ביום הוולדו של אדם רואה הוא כבר את יום מותו, כך רואה שלמה את הנולד ואת המחר. וכמו"כ אצל יוסף מצינו ראייתו את הנולד שהיה במצרים, מכיון שידע שיהיה שבע שנות שובע ואחר כך שנות רעב ואין אפשרות להחליף, ציווה יוסף שבשנות השובע עצמן כבר יכינו וידאגו לשנות הרעב. וזה היה הציווי של יוסף שחייבים עתה בשנות השובע לראות את הנולד, לראות את שנות הרעב ולהכין להם האוכל עתה. כי זהו חכם הרואה את הנולד, פירושו שרואה בעתה, בעכשיו, בהיום, כבר את הנולד, את המחר.
ג. איתא במדרש רבה בפרשת מקץ 'קץ שם לחושך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום'
ויש להבין מה הוא ענין ה'חושך' שנזכר כאן, ובפשוטו ענינו הוא כענין החושך שנאמר על יוון, וצ"ב מה שייכא זה לזה. ונראה לומר, דהחושך הוא ענין יציאתו של יוסף, שהנה לעיל יוסף ביקש משר המשקים 'כי אם זכרתני' וזה היה מטרת חלומו של שר המשקים, אולם יוסף הוסיף על זה כמבו' בחז"ל 'והזכרתני' ולפום מדרגתו של יוסף היה טענה עליו על הוספת 'והזכרתני' שכביכול שם בטחונו בשר המשקים ולא בקב"ה, וזה ענין החשיכה, במה שאין חי חיי גבוה וחיי הנולד, אלא חי את העכשוויות, את ההשתדלות בעוה"ז. ומפני כך הוסיפו לו עוד חושך, כיון שזה שאינו חי חיי גבוה ואינו רואה את התמונה ברחבה ובגודלה האמיתי, הרי הוא חי בחושך. וזה היה חשיכת יוון, חשיכת החיים חיי העולם הזה, חיי העכשיו, בלא ידיעת ובלא הכרת ה'מחר'.
ואח"כ קץ שם לחושך, ויצא יוסף מבית האסורים. ואימתי היה? בראש השנה, וראש השנה הוא זמן 'אור' כמו שאמרו חז"ל במדרש שוח"ט עה"פ 'אורי וישעי' אורי זה ראש השנה ישעי זה יום הכיפורים. ומיד בצאתו אמר יוסף לפרעה ראשית כל 'בלעדי' (מ"א ט"ז), כי הכל הוא גבוה יותר והוא – 'האלוקים יענה את שלום פרעה'.
יוון מבני בניו של יפת הם, נאמר על יפת 'יפת אלוקים ליפת' (נח, ט' כ"ז) יפת כולו יופי חיצוני, והיוונים כידוע תירגמו את התורה לשבעים לשון, שעניין הדברים האלה הוא חיות ללא פנימיות, וחיות שאינה לשם מחר, ואינה למרחק, כי אם חיצונית ושטחית.
(משיעור דעת שנמסר בישיבה הק', ע"ד הכותב בלבד)
