שמור וזכור בדיבור אחד
ברש"י שמות כ' "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו", ובדברות האחרונות כתיב שמור את יום השבת לקדשו, ויש לעיין בשנוי הנוסחאות בין הדברות הראשונות לדברות האחרונות בענין שמור וזכור.
ויש לבאר ע"פ מה שכתוב 'וכל העם רואים את הקולות' ופירש"י רואים את הנשמע ושומעין את הנראה ומכיון שהיתה השגה שלמעלה מן הטבע לא היו משועבדים לחושיהם הגופניים וקבלו מושגים בלי הגבלת החושים הגופניים וכיון שכן יכלו גם כן לקבל הצגת דבור שיש בו שני דברות ביחד אולם כשעניין זה צריך היה להתגלם באותיות התורה נשאר דבור אחד בדברות הראשונות והדבור השני נשנה בדברות האחרונות
(מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל, פניני דעת)
