כתבות מצולמות

חיפוש כותב
חיפוש כותב
חיפוש נושא
חיפוש נושא
חיפוש תאריך
חיפוש לפי תגיות

"המופת הכי גדול מכל המופתים היה שישב ולמד כל חייו בלא הפסק כלל"

תריסר חודשים אחרי, שבנו לבית המיותם, לחדר לימודו ולאוצרות משכיותיו של נשיא הישיבה מרן שר התורה רבינו הקדוש זיע"א וזכינו לשעה קלה של אלף טפחים מעל גבי קרקע, להצצה נדירה לבית של מעלה

אנו עומדים במפתן דלת ביתו של רבינו הקדוש זיע"א. הבשר נעשה חידודין חידודין, להיזכר בדמע עת עמדנו כאן עד לא מזמן, זוכים לחזות בקודש באור פני מלך חי, 'לראות את הקולות', לראות ילוד אישה שזכה ליטול כל חמודות שבעולם, בן אנוש שזכה להנות מזיו השכינה בעולם הזה כי לא היה לו בעולמו מלבד תורה מאומה, רבינו הקדוש זיע"א שזכה להיות אבי ורכב ישראל, רועה צאן האומה, והוא אין לו אלא גמרתו ושאר ספריו, אין לו אלא הויות דאביי ורבא. לראות איש הדומה למלאך ה' צבקות יושב ושונה כל חייו שוב ושוב כל תורת ה' הנתונה לנו מסיני, כפשוטו, באהבה שאין דומה לה.

של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד בו אדמת קודש הוא, בתוך הד' אמות הטמירות בהן הוצבו רגלי הסולם אשר ראשו הגיע השמיימה, אנו ניצבים ברעד ובגעגוע עז לאבינו רועינו רבינו הקדוש זיע"א. סמוך לשולחנו הקדוש, מוקפים בארונות ספרי קודש הממלאים את כותלי הבית מטפח מעל הקרקע ועד תקרת הבית, בהם הגה רבינו כל חייו בצימאון אדיר ובשקיקה, אנו עומדים יראים מלגשת אל קצה ההר.

העזנו פנינו, כששמענו שרבינו ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א מתעתד להיוועד בביתו של רבינו הקדוש זיע"א, עם בנו של מרן זיע"א הגאון המובהק רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א בעניני הישיבה הקד'. ביקשנו ולא הרפינו לשמוע ולאחוז בשולי אדרת איש האלוקים, ונענינו, כנראה בשל חיבתו הגדולה של מרן זצ"ל לישיבתנו הקד' ולתלמידיה, לשעה קצובה, לשמוע על הילדות בצל האב הקדוש מבנו הגאון המובהק שליט"א, ולשמוע מעט מזעיר במשנתו של רבינו מרן זצ"ל מרבינו ראש הישיבה שליט"א, כפי שהורה והנהיג את ישיבתנו הקד' ומוסדותיה.

היריעה שלפניכם היא ספר מוסר חי, עדות אילמת לבן תמותה שחי בדורנו העני, דור שזכה לראות את האיש עליו דיבר מרן החזון איש כשכתב הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל תהילה, הגדול שבענקים שזכינו לחיות בדורו, וזכינו לראותו, ומעל הכל זכינו ללמוד בישיבתו שהוא נשאה על גבו כאשר ישא האומן את היונק.

כתבה מרתקת זו הינה מסמך היסטורי, המתעד לפני ולפנים, בקודש הקודשים, את דרכו והנהגתו של רבינו הקדוש זיע"א, נשוב בה אל מאחורי הפרגוד לרזי דרכיו של רבינו הקדוש זיע"א כפי שראה אותן בנו הגאון שליט"א, כילד, כבן, וכ'תלמיד מובהק', נפסע בעקבי הצאן, בעקבות שנות צעירותו של רבינו, בשנות הרעב ובשנות השובע, ובכל זאת חוט של זהב מסובב את כל התקופות כולן, שאף מים רבים ונהרות לא הצליחו לכבות את שלהבת אהבת התורה שיקדה בליבו כל ימי חייו, באהבה אינסופית. ניזכר ברבינו, נתגעגע אליו, ונידבק בדרכו.

חוק לא יעבור

ברטט ביקשנו לשאול על שנות הילדות בצילו של האבא הגדול, מחד, רבינו היה רך כקנה, משיב בשלום כל אדם, ומבין לליבו של כל איש, ומאידך, הרי היה מקפיד מאוד על סדריו, ללא שום פשרה. כיצד היתה ההנהגה עם הילדים, איתכם?

הגרי"ש שליט"א: האמת שאבא למד עם שלושת ילדיו, כל אחד בפני עצמו, בסדר מסויים. איתי היה הסדר כך, בהיותי ילד צעיר לימים, מאז שידעתי לקרוא, התחיל אבא בשמחת תורה ללמוד איתי מבראשית עד שני, כך הסביר כל פסוק במתינות, אחר כך היה מחכה לראות, איך אני קורא ומסביר, בסבלנות. למחרת, ביום שני למדנו עד שלישי וכן הלאה, בסוף השנה סיימנו את כל חמשה חומשי תורה.

אז התחלנו ללמוד נביאים ראשונים, אח"כ משניות שני פרקים ליום, גם אז היה מקשיב לראות איך אני קורא ומסביר, כשסיימנו את המשניות, חזרנו ללמוד אותן שוב. ורק אז עברנו ללימוד הש"ס, כך החלנו בלימוד הש"ס, כשההספק היה שני דפים ליום, מברכות ועד נדה, הוא היה מסביר את הגמ' בלי רש"י ותוס' ואח"כ מקשיב לי.

 

האם היו ימים בהם לא למדו, כמו ערבי חגים וכדומה?

הגרי"ש שליט"א: אבא מעולם לא החסיר יום בלימודו איתנו. והוא הקפיד על כך ביותר. היינו לומדים בשבת כמו בשאר ימי השבוע. אפילו ביום כיפור, וגם במוצאי תשעה באב היינו משלימים את הלימוד של תשעה באב.

כילדים, לא היה בין הזמנים?

הגרי"ש שליט"א: לא היה אצלו מושג לזמן שלא לומדים. היינו לומדים כרגיל כל יום. אני זוכר, שיום אחד נסענו לקנות אתרוגים ברמת השרון, הנסיעה לשם היתה בכמה אוטבוסים, אבא לקח גמרא בידו, ובין אוטובוס לאוטובוס, בינתיים, הוא למד אתי כמה שהספקנו, כמובן שבסוף היום סיימנו, בלי זה הוא לא היה מניח לי.

ברחבי הש"ס ישנן סוגיות מלאות בחשבונות, וכן סוגיות קשות בהבנה, האם בלימודכם איתו באותם שנים צעירות היה מרן זצ"ל מיקל עליכם ומדלג אותם?

הגרי"ש שליט"א: אף פעם לא! לא היה דבר כזה!.

בגמרות שהיה בהם חשבונות מסובכים כמו למשל הגמ' בעירובין פ"ג א' או בסוכה ח' ב', או את כל החשבונות במסכת כלאים, פ"ג ופ"ה בר"ש שם, למד איתי הכל ממש.

הוא למד איתי את זה בסבלנות אין קץ, כל מילה שם למדנו עד שהבנתי, כמו כן בכל מרחבי הש"ס מעולם לא מנע את עצמו מלהסביר לי גם בעודי נער צעיר ממש, הכל לפרטי פרטים.

אני זוכר שלמדנו משניות קנים, והגענו לפ"ב במשנה פרח אחד וכו', כנראה, שלא הצלחתי להבין במדויק את המשנה… למדנו את זה בבין השמשות של מוצאי שבת, אבא טייל אתי יחד ברחובות בני ברק והסביר לי בעל פה, עד שהבנתי.

למעשה מדובר כאן על שנים צעירות ממש, שנות ילדות, האם לא היו לפעמים עייפות או קור וכדומה שמנעו את הלימוד?

הגרי"ש שליט"א: אצל אבא לא היה שום הבדל בין ימים, לא קור ולא חום. היו תקופות שלמדתי איתו כשאני כבר שוכב במיטה.

בימי החורף הקרים, אני הייתי מתעטף בשמיכה, וכך היינו לומדים. המסירות נפש שלו ללימוד הזה, גרמה לי, שגם כאשר הייתי נורא עייף, לא אמרתי לו מילה, ראיתי כמה זה חשוב לו…

האם רבינו היה בוחן אתכם על הלימוד הזה?

הגרי"ש שליט"א: בפעם השניה שהתחלתי ללמוד את הש"ס עם אבא, היו מבחנים על מה שלמדנו.

אבל אז סדר הלימוד היה שונה, היינו לומדים כך, בסדר כזה, אני הכנתי כל יום שני דפים עם רש"י ותוס', למחרת אחרי תפילת וותיקין קראתי לפניו את שני הדפים גמ' ותוס' והוא היה מקשיב.

היה דבר מעניין לראות, שהיה דואג לראות שכל מראה מקום שמובא בתוס' יהיה לי ברור, והוא בדק אותי שהכנתי את זה כראוי. ללימוד הזה הצטרפו שני ידידיי, הגאון ר' אלחנן בלוך שליט"א, והגאון ר' יעקב משה איזקוב שליט"א, וגם הם לא יכלו להחסיר שום יום. במקרים של אונס היו צריכים להשלים את הלימוד בערב עם הרב.

כל מסכת שסיימנו, היינו חוזרים כל אחד בפני עצמו, כמה וכמה פעמים על המסכת שסיימנו (בימים הללו היה הפסקה, ולא למדנו עם אבא) וכשסיימנו לחזור, והרגשנו שאנחנו כבר קצת זוכרים, אבא היה עורך לנו מבחן על כל המסכת שלא כסדר. ואחר כך היה בודק עם כל אחד מאיתנו בנפרד על התשובות, אחת לאחת, והיה מעיר את הערותיו בענווה גדולה, אך בשום אופן, לא היה כותב ציון.

בלימוד הזה, למדתם את המסכתות שיש עליהן גמרא או גם את סדרי המשניות?

הגרי"ש שליט"א: אחרי שסיימנו ברכות, למדנו סדר זרעים עם הר"ש. ובזה היה הסדר שלומדים רק עמוד ליום. אבא היה אומר שעמוד עם פירוש ר"ש בזרעים ובטהרות, שווה לשני דפים בגמ' בבלי. גם במסכתות אלו היה עורך לנו מבחנים כרגיל, כך סיימנו בלימוד עם אבא את כל הש"ס כולל סדר טהרות.

הלימוד היה על סדר הש"ס?

הגרי"ש שליט"א: לא למדנו לפי סדר הש"ס. למשל, כשהתחתנתי למדנו נדה. כשנולד לי בן בכור למדנו בכורות, בתחילה למדנו פרק יש בכור, כי זה יותר למעשה, ואח"כ חזרנו לתחילת בכורות עד שסיימנו.

כשסיימנו איתו את כל הש"ס הוא ערך לנו מבחן על כל הש"ס כולו, עם מאות שאלות, ואח"כ למדנו ירושלמי גם כמו המתכונת של לימוד הבבלי, והכנתי את הירושלמי ע"פ הגהותיו שבגליון יחד עם הביאור של גיסי הגר"ז ברוורמן שליט"א.

האם כך למד מרן עם כולם? עם כל מי שהיה בקשר עמו?

הגרי"ש שליט"א: בכלל לא. היה לו סוגים שונים של לימוד, למשל עם גיסי הגר"ז ברוורמן שליט"א, למד שולחן ערוך הלכות תערובות. עם גיסי הגר"י קולדצקי שליט"א, למד קדשים.

אגב, כל מי שלמד איתו שולחן ערוך, ביניהם גם אחי הגר"ש שליט"א, כולם מעידים שהיתה לו חביבות מיוחדת, ללמוד את 'ביאור הגר"א' ולפרש מיד את כל כוונתו בציוניו, לכל גמ' שציין, היה מיד אומר מה כוונתו. גיסי הגר"ז ברוורמן שליט"א, אומר, שבכל שנות לימודו עמו, אולי שלוש פעמים פתח גמ' לראות את כוונת הגמ'.

גם בזה היינו רואים את ענוותנותו, שתמיד חשב כאילו אנחנו וכל הסובבים אותו, בודאי יודעים הכל כמוהו, ומבינים מצוין מה שאמר, כאשר ההיפך הגמור הוא הנכון…

כוח הריכוז וכוח הקביעות

כבר נודע בכל קצוות תבל, קטנים כגדולים יודעים כל אחד לפי דרגתו, את ההיקף הגדול של סדרי הלימוד של רבינו זיע"א, סדרים המקיפים את התורה כולה! כפשוטו, רצינו לשאול מה הרב שליט"א, יכול לומר לנו על סדר הלימוד 'החובות', ממבט של בן?

הגרי"ש שליט"א מבקש להרחיב את הדיבור, וראשית הוא מתייחס לחלק הראשון, מה היה מבטו על אביו וסדרי לימודיו כנער צעיר: אומר לכם את המבט האישי שלי כילד וכנער, ממדת ענותנותו של אבא, לא עלה בדעתנו שאבינו הוא גדול הדור או אפילו ת"ח גדול…

לא ידעתי שיש לאבא מעלה על פני שאר הלומדים, הוא מעולם לא סיפר לי או לבני המשפחה, על עצמו, לא על הבקיאות שלו ולא שום דבר, כשהיינו שואלים שאלה מסוימת, הוא היה עונה על אתר וכו' אבל מעולם לא דיבר בשבח עצמו מימיו! לא חשבנו בכלל שהוא מיוחד כל כך, שכדאי להדמות אליו, כי אבא באמת החזיק את עצמו כאיש פשוט בתכלית הפשטות.

הגרי"ש שליט"א ממשיך להסביר לנו בנועם, ומרחיב את הדיבור כדי להבהיר את הנקודה היטב: 'אני זוכר כשלמדנו הגמ' עם תוס' ולפעמים הוא לא הבין מה קושיית התוס', יתכן שהוא רק הראה לי פנים שהוא לא מבין ובאמת הוא הבין היטב, הוא היה שואל ואם הסברנו לו הוא שמח והמשיך הלאה, לא עלתה בליבו איזו מחשבה של פחיתות כבוד שזה לא מתאים שהבקי בכל חדרי התורה המפורסם בכל קצוי תבל, שהוא לא זוכר ומבין קושיית התוס'.

אני נזכר שוב ושוב, שהיתה תקופה שהוא נחלש, והזיכרון העצום שלו כבר לא היה כלפני כן, אחרי זמן מה זה חזר כבתחילה, והיו כמה פעמים שהוא השיב למכתבים והוצרך לאיזה מראה מקום, ואבא היה רגיל שהוא לא צריך להתאמץ כדי לזכור, הכל היה אצלו כמונח בקופסה, וכשהוצרך למראה מקום שאל את היושב שם בחדר לידו 'איפה הגמ' הזו והזו?', על אף שהחדר היה מלא אנשים שבאו לפניו, הוא לא ראה בכך פחיתות כבוד בכלל, הענוה שלו היתה מוחלטת בתכלית.

הגרי"ש שליט"א מסיים: לכן כאשר שואלים על ההרגשה שלי כילד, כשהייתי צעיר זה היה פשוט בעיני, חשבתי שכך כולם לומדים…

בהמשך לדברי הרב שליט"א, רצינו לשאול, הרי מדובר על מושגים גבוהים מאוד, שואל את עצמו בחור ישיבה, הרי אני לא יכול לעשות אפילו רבע מזה, אז זה לא שייך אליי, מה כן יכול בחור ישיבה לקחת מהסדרים הללו?

הגרי"ש שליט"א: במבט לאחור של שנים רבות, יש שתי נקודות מיוחדות, שכל אחד יכול ללמוד מהן וזה ודאי יכול להביא לו תועלת גדולה בלימוד, ואלו נקודות שאפשר לקחת מהלימוד הזה.

א' זה הריכוז המוחלט שהיה לו, אבא יכול היה לקבל עשרות אנשים ביום, אבל לרגע אחד זה לא תפס אצלו שום מקום בראש בשעת הלימוד, ונראה לי שזה גם היה הסוד שלו. הוא יכול היה להשיב תשובות לאנשים במהירות, וגם ללמוד במהירות, כי הריכוז שלו היה מוחלט, היה ברור אצלו שכאשר לומדים לומדים, כאשר משיבים משיבים, גם דקה לפני שמחת נישואי אחת האחיות שלי שתחי' ישב הרב וכתב במחברת את אחד מספריו.

נקודה נוספת שהוא התייחד בה, 'לעולם הוא לא ויתר'! הקביעות האיתנה שלו, עמדה לו במשך השנים, אי הוויתור, על סדרי הלימוד, זה החזיק אותו, גם בשעות של ייסורים ומכאוב, ומאידך גם בשעות שמחה, העקביות הזו היתה גם בענייני דקדוק הלכה, שהקפיד על כל קוצו של יו"ד בלי לוותר עד יומו האחרון.

אחד הדברים המיוחדים בסדר יומו של רבינו זיע"א עשרות בשנים, היה ההקדשה של שעות רבות לעניית תשובות בכתב ובעל פה, לאלפי שואלים, מדוע נתן כל כך הרבה מזמנו שהיה מנוצל כל כולו, בעבור זה?

הגרי"ש שליט"א: אבא השיב עשרות אלפי תשובות! לכל המכתבים שהגיעו מכל קצוות תבל. ושתי סיבות בדבר היו לו: אחת, הוא היה אומר שזה מחזק אנשים שהוא עונה להם, כביכול זה בשבילם כבוד שהם מקבלים תשובה ממנו, והשנית, פעם הוסיף עוד סיבה מאוד מעניינת, הוא אמר, הרי אני לא מוסר שיעורים, ולא ראש ישיבה, האפשרות היחידה שלי להרביץ תורה ולזכות את הרבים, זה דרך המכתבים וכמובן גם הספרים.

אבא אמר לי: אתה לא גדול הדור זה לא עסק שלך! – הנהגת בן ישיבה

מה היה הדבר המרכזי בעיני רבינו, שבו צריך להתייחד בחור ישיבה, בכדי להיחשב כ'בן ישיבה'?

הגרי"ש שליט"א: דעתו של אבא, וכך גם הוא לימד אותנו למעשה, הייתה, שבחור ישיבה, עיקר מה שהוא צריך לדאוג ולעשות, שלא יהיה לו בראש שום דבר חוץ מתורה! לא שום פוליטיקה, ולא שום עניינים אחרים שאינם מענייני הלימוד! אלא בראש מעייניו יהיה רק התורה והלימוד!

אני זוכר פעם, בתקופה של בחירות, לפעמים בחורים חושבים שלפעמים גם הם צריכים להיות עסוקים בדברים שאינם מדברי תורה, בטענה שביטולה זהו לימודה. שאלתי אותו מה דעתו שאני אלך לשכנע, כדי שיצביעו כהוראתו של מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוקללה"ה.

אבא אמר לי אז, והוא גם היה חוזר הרבה על זה. כתוב בפרשה של חטא העגל, שהתורה מספרת על חטא העגל, ובאמצע הפרשה מופיע הפסוק 'ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל', ולכאורה קשה מאוד, מה קשור הפסוק הזה באמצע המעשה של חטא העגל? אז הוא ביאר, בשם הרב ריף שהיה מצאצאי הגר"ח מוולאזי'ן, שהרי יהושע היה תלמידו של משה, וכשהוא ראה את כל העם חוטאים בעגל, ולא מאמינים שמשה חוזר, הרי בתור תלמיד הוא היה אמור לצעוק, למחות, ולעשות רעש גדול מזה. אומרת התורה, על אף שחטאו בעגל, יהושע נשאר ללמוד! הוא לא ראה צורך לעורר!

ומה הטעם באמת? כי זה לא התפקיד שלך, אתה לא צריך להתעסק עם זה! התפקיד שלך זה ללמוד! נכון, שיהושע נהיה אחרי זה גדול הדור, והיה עסוק עם הציבור, אבל אז זה היה התפקיד שלו, אבל כל עוד שמשה רבינו בחיים, זה לא עסק שלך! כך אמר לי אז אבא, שזה מה שבאה התורה ללמדנו בזה. וכך הוא אחז למעשה שכך צריכה להיות הצורה של בן ישיבה.

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א: אני רוצה להרחיב קצת בענין הזה. אנחנו רואים כבר בחז"ל אצל יעקב אבינו, הראשון שנאמר אצלו יושב אוהלים. כתוב "ותלך רבקה לדרוש את האלוקים, ויאמר לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו", אומר רש"י "מן המעיים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו" ובהמשך הפרשה שם כתוב "ויגדלו הנערים", אומר רש"י שם, עד גיל י"ג לא היו ניכרים במעשיהם שהגיעו לגיל י"ג פירש זה לבתי מדרשיות ופירש זה לעבודה זרה, וכתוב כאן שעד גיל י"ג לא ראו שום הבדל ביניהם, ויעקב אבינו פרש לבית המדרש בגיל י"ג, ועדין אומר לנו רש"י "מן המעיים הם נפרדים" מבואר שבשביל להיות 'יושב אוהלים' צריך להיות מופרד בפרידה גמורה ממעי אימם. כתוב כאן את היסוד הזה של 'נפרד' כי הדרך להצליח בתורה באמת ולהיות יושב אוהלים, היא בלהיות נפרד בפרידה גמורה, מהבלי העולם הזה.

וכבר ידועים דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל "וכל איש מבאי העולם אשר נדבו ליבו והבינו מדעו לעמוד "להיבדל" לפני ה' וכו' וממשיך שם הרמב"ם על שבט הלוי "למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל מפני ש"הובדל" לעבוד את ה' וכו' יורו משפטיך ליעקב וצדקתך לישראל לפיכך "הובדלו" וכו'. וכבר ידוע ומפורסם דברי הרמב"ם האלו, אבל יש נקודה שכדאי לשים לב בדברי הרמב"ם, והוא חוזר על זה כמה וכמה פעמים, "להיבדל" לעמוד לפני ה', כדי לעמוד לפני ה', להיות שבט לוי, לא מספיק לעבוד את ה' ולא מספיק להפריש את עצמו, צריך גם הבדלה. והבדלה זה דבר מוחלט, מי שרוצה לעבוד את ה' הוא צריך להיות מובדל! לא להיות שייך לענינים אחרים.

ב"ה אצלינו בישיבה, כידוע, אחד מהיסודות של הישיבה כשהקמנו אותה, היה לבנות את הישיבה עם "הבדלה", ללמוד תורה עם התמסרות ועם התבדלות גמורה ומוחלטת מההבלים של הרחוב, מעיתונים אפילו הכי כשרים – כי לבחור ישיבה זה לא נוגע, וכן פלאפונים כשרים, אלו הם דברים שאין בהם אולי חיסרון מצד עצמם, אבל יש בהם חיסרון "בהבדלה" בהתמסרות לתורה, וב"ה בישיבה שזה ד' אמות של הלכה בעולם של בלתי לה' לבדו רואים בחוש שכאשר לומדים כך, רואים הרבה יותר הצלחה בלימוד והרבה יותר סייעתא דשמיא, מלבד מה שעל ידי זה יש יותר שלוות הנפש ושמחת חיים.

והיו כמה וכמה פעמים שדיברנו על זה עם מרן זצ"ל וזה מאוד שימח אותו שיש כזאת ישיבה בעולם, והוא דיבר על זה כמה פעמים, כמה זה דבר חשוב. וזו היתה הסיבה שהוא הסכים לכתוב את המכתב על הפלאפונים, אפילו שזה לא היה מדרכו בכלל. זה היה אחרי התקופה של הקפסולות בקורונה, שהיה איזה רפיון בענין, והוא כתב אז מכתב מאוד מיוחד לחזק את התלמידים של הישיבה, והוא כתב שם, שזו אחת מהמעלות של הישיבה, והוא הוסיף על זה שבלי זה לא שייך לגדול תלמיד חכם!

רצינו לשאול את הגרי"ש שליט"א בענין הזה, כידוע לכל דבר היה מביא מרן סימוכין מש"ס ופוסקים, האם רבינו ציין למקורו בש"ס או בחז"ל להנהגה זו, של בן ישיבה?

הגרי"ש שליט"א: כן. הוא היה מציין לגמ' בעירובין ס"ח שם נאמר שרבה בר בר חנן שאל את אביי מדוע אין עירוב בעיר שגרים בה שני תלמידי חכמים כמוהו וכמו רבה? ואביי השיב לו, רבה אי"ז דרכו לעשות עירוב, זה לא מכובד, ו'אנא טרידנא בגירסאי'. בחידושי רבי יהונתן על הרי"ף, פי' ש'טרידנא בגירסאי' הכונה שזה יגרום לו לביטול תורה.

ולכאורה קשה, היה שואל אבא, וכי רבה לא היה טרוד בגירסא? ומדוע אביי אמר שהטעם, מפני שאי"ז כבודו? אלא הפירוש, שבאמת רבה היה טרוד בלימוד, אבל הוא צריך לעשות זאת כי הוא גדול הדור! ולכן הוא פטור רק משום שזה לא כבודו, אבל אביי לא היה גדול הדור כרבה ולכן כבר לא מחויב. אפילו שזה עירוב, וזו מצוה, וזה צורך העיר, אבל זה לא התפקיד שלך! וכך היא הדרך.

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א מוסיף: דרך אגב, אני נזכר בסיפור מעניין שסיפר לי מרן פעם, כשנכנסתי אליו, על הסבא מרן ר' לייזער טעלזער זצוק"ל.

הנוהג היה אז בטעלז, שאם בחור היה רוצה לקבל סכום כסף לאיזה צורך שהיה לו, הוא היה צריך לבקש מר' לייזער, ור' לייזער לא היה נותן סתם כך, אלא הוא היה עושה 'עיסקאות' עם הבחורים, הוא היה נותן להם כסף בתנאי שיגידו לו איזה חידוש או שיחזרו על המסכת שיכתבו חבורה וכדו'.

בהיותו בחור הדזבינקע'ר זצ"ל למד בישיבת טעלז, אצל הסבא מרן רבי אליעזר גורדון זצ"ל, והדזבינקע'ר היה בחור בישיבה, ולאיזה צורך מסוים הוא נצרך לאיזה סכום, הוא נכנס אצל ר' לייזער לבקש, ר' לייזער שאל אותו מדוע מגיע לך? אז הוא ענה בחריפותו, שכיון שכרגע אין לו כסף, ממילא הוא נחשב עני, ועני חשוב כמת, ומצווה לקיים דברי המת…

ברגע כמימרא, ר' לייזער השיב לו, עם הארץ! מצווה לקיים דברי המת זה במה שהוא אומר מחיים, אבל במה שהוא אומר לאחר מיתה אין מצווה לקיים דבריו, ואם אתה עני כמת אז אין תוקף לדבריך בעודך עני… אבל מכל מקום כיון שהוא נהנה מהחריפות הוא נתן לו.

עד כמה היה מחשיב רבינו ומורה ומנהיג לצעירים להחזיק ולהקפיד במסורת הישיבות ובסדרי הישיבה?

הגרי"ש שליט"א: בודאי. אבא היה אומר: בישיבה מלמדים איך ללמוד, ומלמדים איך להתפלל. גם אני בתור בחור, על אף שנהגתי להתפלל בותיקין עם אבא, כשעליתי לישיבה, אבא אמר לי תתפלל בישיבה. כי רק בישיבה מלמדים איך להתפלל, אבא גם היה מעודד את הילדים שלו להקפיד להיכנס לשיעורים תמידין כסידרן, כי כך תלמדו, כיצד ללמוד סוגיא. ודברים אלו היו חשובים לו מאוד.

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א מוסיף: מצד שני, וזו לא סתירה, היה פעם ששאלתי אותו בנוגע לאיזה בחור שהיה לומד בסגנון שונה מהדרך שלומדים בישיבה, והוא אמר לי, תתנו לו לגדול לפי טבעו.

כבוד הספרים במשנתו של רבינו

ביקשנו לשאול, מהכניסה לבית, המוכרת לכל עם ישראל, ועד לפתח היציאה בעליית הגג, אנו עדים למחזה מרהיב עין, קירות הבית, כמעט ואינם נראים, הם פשוט מצופים ב…'ספרים', מהו הסוד באהבתו וחשקו של רבינו כל כך לספרים, מדוע כל כך אהב אותם, וכיצד הגיעו לכמויות שכאלו?

הגרי"ש שליט"א: כל ספר שהיו מביאים לאבא היה שומר עליו, הוא היה אומר שלזרוק ספר לגניזה זה בזיון, כשכבר לא היה מקום בבית, הוא נתן לי את הספרים שפחות היו בשימוש, שיהיו שמורים אצלי בבית, פעם אחת הוא נכנס אלי לבית, וראה שיש הרבה קבצים בכריכה רכה, והצטברו הרבה חוברות וקונטרסים, הוא אמר לי, זה לא כבוד הספרים ככה! ושילם לי הרבה כסף, כדי שאלך ואמסור את זה לכריכה, שיכרכו את הכל יחד, כך גם נהג אבא בעצמו בשנים עברו, היה כורך את החוברות כמה כמה דמטי לידיה, בשביל כבוד הספרים.

אבא גם ערך קטלוג בצורה מסודרת של כל הספרים שנמצאים אצלו, ומידי פעם גם היה עושה סדר בארונות הספרים, לפי ראשונים, הלכה וכדומה, היה חשוב לו מאוד הסדר וכבוד הספרים.

אספר לכם דבר מעניין מאוד, הרבה מהגהותיו של אבא על גליון הבבלי והירושלמי, וגם בראשונים וחלק מן האחרונים הוא כתב בכתב רש"י. כמדומני, שהוא אמר שהסיבה לכך היא משום כבוד הספרים. ואגב, בכתב רש"י הוא היה כותב במהירות כמו כתב רגיל… לא כמונו שזה דורש השקעה רבה.

כיצד היה קונה רבינו כ"כ הרבה ספרים בימים ההם?

הגרי"ש שליט"א: 'כל כסף שאמא שלו ע"ה היתה מביאה לו, הוא היה קונה עם זה ספרים, היתה לו חביבות מיוחדת לספרים, גם הרבה ספרים הוא קנה ביד שנייה או שלישית מסוחרי ספרים. מפאת עניותם, היו ספרים שלא היה להם כסף לקנות, אז כל ספר שהסטייפלער קנה או שאבא קנה, הם היו מחליפים ביניהם, ושניהם היו לומדים באותו ספר, כי לא היה להם כסף לקנות.

כל ספר חדש שחיבר אפילו אחד מבני דורו, עיין בו, ואם ראה בו דברים שנצרך להם, לא נמנע מלהביאם בספריו, יש כמה ספרים כאלו, כמו הספר של הגר"י הלל שליט"א על פדיון הבן, וספר 'שמיטת כספים כהלכתה' של הגרש"א שטרן שליט"א, כשראה ספר שהועיל לו, למד בו וציין אליו.

ישועה בעת רצון

הגרי"ש שליט"א מרחיב בפנינו את היריעה, ומספר לנו סיפור מופתי בענין כבוד הספרים. וגם מגלה לנו טפח מכתבי רבינו זיע"א שעוד לא נדפסו: יש ספר של אבא שעדיין לא נדפס – קוראים לו 'קונטרס הזכרונות', והוא הנהגות מרן החזו"א זללה"ה בכל מקצועות התורה, מענייני הלכות שבכל יום, ועד הלכות המועדים, כולל יורה דעה, חושן משפט ואבן העזר, וכל זה אבא כתב.

הקונטרס הזה, היה שמור אצל אבא רבות בשנים, בכתב ידו, ובכל פעם שמישהו שאל אודות דעת החזו"א, היה רבינו מסתכל ומשיב לו. לימים, אבא הביא לילדיו וחתניו עותק אחד שהוא כתב לספר, והתנה את זה בתנאי שזה יהיה שמור בארון עם מנעול. ורק כשיצטרכו לדעת איזו הלכה יפתחו, עד לאותם ימים הקונטרס היה בכתב יד, בלוי ומשומש.

כשראיתי את זה, ביקשתי מאחד מידידיי שידאג להקליד את הכל, ויסדר את זה בדפוס, והוא אכן עשה זאת, והבאנו לאבא בהפתעה עשרה עותקים כרוכים ומסודרים. באמת בהתחלה מאוד חששנו, שאבא לא יהיה נוח דעתו שנגענו בזה. אך למעשה הבאנו לו את זה אז והוא מאוד מאוד שמח, זה מאוד שימח אותו.

אותו ידיד, היה זקוק לישועה, היו לו שני ילדים, וכבר כמה וכמה שנים לא זכה להיפקד שוב, כשהגיע עם הספרים, אמרתי לו שיבוא עם אשתו שעמדה מחוץ לחדר, ואמרתי לו שינסה לבקש, בשעת שמחה זו שאבא רואה את הדברים מסודרים, ושמח כל כך, שיבקש ברכה לישועתו.

הוא ביקש, ואבא בירך, תשעה חודשים מיום ליום ממש, הוא זכה להיפקד בבן, וכמובן שאת הסנדקאות נתן לאבא… מעשה זה מלמד – מסיים הגרי"ש שליט"א – כמה היה חשוב לאבא, כבוד הספרים, עד כדי שזכה אותו ידיד לישועה, בשעה שאבא ראה את דברי התורה כרוכים בספר נאה.

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א: בהמשך למעשה הזה שסיפר הגרי"ש שליט"א, אני נזכר בסיפור שעדין לא סופר, ואני הייתי עד לזה. לפני למעלה מחמש עשרה שנים, אחד ממנהלי הישיבה שיחי' שב"ה רעייתו נפקדה, ובאמצע התקופה הרופא זימן את ההורים אליו, ואמר להם, כי יש לעשות הפלה, משום שמהבדיקות עולה בוודאות שהעובר נמצא בסיבוך מאוד מאוד קשה בפעולות המוח, רוב הסיכויים שהוא לא ישרוד, ואם ישרוד יהיה נכה במאה אחוזי נכות. השמועה, כמובן, נפלה על הזוג הצעיר כרעם ביום בהיר והם לא ידעו את נפשם.

בצר לו הוא הוא סיפר לי את מר ליבו, אמרתי לו, תלך למרן רבי חיים מיד, אל תתמהמה. צלצלתי לר' ישעי' אפשטיין שליט"א, לשאול מתי יכול לבוא אל הרב באופן דחוף ביותר. ר' ישעי' אמר, תבוא ביום שישי, לבית הסטייפלער ברחוב רשב"ם 10 אחרי שהרב טובל לכבוד שבת במקווה של הסטייפלער, ואז זה זמן של עת רצון.

הגענו יחד למרן ביום שישי, הוא סיפר את הסיפור למרן שראה את כאבו, מרן שתק, ואז אמר לו, 'הרופאים לא יודעים מה שהם מדברים. הוא יהיה בריא ושלם' וכך מרן חזר על זה כמה פעמים, הרופאים לא יודעים מה שהם מדברים, אל תשאל אותם שום דבר, הילד יהיה בריא ושלם. כשהוא שאל שוב את מרן, האם בכל זאת ללכת לרופא, אמר מרן, שאין צורך ללכת, אבל אם בכל זאת רוצים שתלך לד"ר רוטשילד.

הסוף היה, שב"ה נולד התינוק בשעטו"מ, לתדהמת הרופאים, בריא ושלם ממש ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. הברית הייתה בבית מדרשו של מרן בלדרמן, וכשבאו לבקש מהרב להיות סנדק, הרבנית ע"ה אמרה שהיא גם רוצה לבוא לברית, והיא הגיעה לבושה בבגדי שבת. כשהיא אמרה שהילד הזה הוא 'ילד של ברכה', ואמרה שנקרא לו 'יהודה' שנאמר הפעם אודה את ה'!

באותה ברית היו הרב והרבנית באופן נדיר קוואטר ואח"כ הרב היה סנדק בברית, וב"ה היום הוא לומד בישיבה הקד'. (מי שקיבל את הברכות בברית היה רבינו ראש הישיבה שליט"א. א. ש.)

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א ממשיך: סיפורים כאלו היו ממש כסדר אצל רבינו, כמדומני שהפשט במה שראינו, ברוח הקודש שהיתה מתגלת בבית מדרשו של רבינו מרן זצ"ל בכל עת ובכל שעה ממש, ולדעתי זה פשט אמיתי, כתוב בגמרא בשבת דף י' כל דיין שדן דין אמת לאמיתו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף במעשה בראשית, ולכאורה צריך להבין מה השייכות שבין דין אמת לבין שותפות במעשה בראשית?

ונראה שהפשט בזה הוא כי באמת מאז בריאת העולם לא שייך במציאות שלנו לברוא שום דבר בעולם, וכל יצירה שיש היא צירופי דברים וכוחות שכבר קיימים בבריאה, אבל בריאה חדשה יש מאין, לא שייך לברוא. אבל דבר אחד יש בבריאה שונה, וזה תורה. כי הקב"ה נתן לנו את הכוח 'לחדש' בה, וכל חידוש בתורה הוא בריאה חדשה בעולם שלא הייתה קודם. ונראה שזהו מה שאמרו כאן שאם דיין דן דין אמת ומחדשים חידושים ודיני אמת הרי זה שותפות במעשה בראשית כי זו שותפות בבריאה ובריאת בריאה חדשה בעולם.

אמרתי לפי זה, שזה פשט חדש במה שאמרו 'קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא', כי על ידי האורייתא, על ידי חידושי התורה ודיני התורה, הישראל יכול לבוא להיות לדרגה שהוא חד עם הקב"ה בבריאת העולם.

על כל פנים, כמדומני שאם מי שדן דיני אמת לאמיתה ומחדש בבריאה תורה לאמיתה הרי הוא שותף עם הקב"ה במעשה בראשית, הרי שודאי שלשותף יש כוח, וככל שהחלק של השותף גדול יותר בשותפות יש לו כוח גדול יותר בבריאה, וממילא זה דבר ברור שאדם שזכה להגיע לדרגות כאלה גבוהות, ממילא השותפות שלו עם הקב"ה כל כך גדולה, ובודאי שדבריו שנאמרים בעולם הזה, בבריאה, ודאי נשמעים וודאי יש להם כוח עצום, שהרי הוא שותף של הקב"ה בבריאה.

שלא הניח דבר קטן ודבר גדול. מאי ניהו דבר קטן? הויות דאביי ורבא, ומאי ניהו דבר גדול? מעשה מרכבה

בחרדת קודש, אנו מבקשים לשאול, בענין לימוד הקבלה, האם ידוע מרבינו, כמה עסק בלימוד זה, אם בכלל?

הגרי"ש שליט"א: אבא למד כל יום בספרי קבלה. הוא היה לומד כל יום אחרי שאמר תיקון חצות, בזוהר ובעוד ספרים. בכללם ספרו של ה'לשם'.

היה לו מנהג מיוחד ששמתי לב, שבאמצע לימוד קבלה, מקפיד שלא לדבר, אבל האמת שהלימוד הזה היה מאוד מאוד נסתר מעינינו, בשנים הקדומות מיד לאחר שאבא אמר את ה'תיקון חצות' בלילה, הוא היה לומד בספרים הללו, והיה מקפיד לסגור את הדלת, הוא לא אהב שנכנסים לחדר אז.

האם הוא רשם הגהות בספרים אלו – ספרי הקבלה?

הגרי"ש שליט"א: דוקא זה מעניין, בספרים אלו, אבא בכלל לא כתב הגהות, זה היה חלק מהענין, שרצה להסתיר את העיסוק שלו בהם, רק בלימודו בזוהר הקדוש עשה מעט תיקונים בשולי הגליון בציונים למקורות חז"ל. גם את ספרי הקבלה הוא היה לומד בסדר מסוים שאינו ידוע לי. לפעמים היה לומד בספר פלוני ולפעמים בספר אחר.

אני זוכר שלאחר שעבר אירוע מוחי, באתי להיות לידו בלילה, ארון הספרים של ספרי הקבלה היה מעל הכניסה מהמרפסת אל הבית, ויום אחד כשהגעתי לבית להיות אתו, פחדתי שיפול וכד' מרוב חולשה, נדהמתי ממש לראות, כיצד לקח את הסולם ועלה בעצמו לקחת את אחד מספרי הקבלה בארון ההוא, זה היה פלא של ממש, כיצד עשה דבר כזה, הרי בקושי ללכת היה יכול, עד כדי כך היה חשוב לו להסתיר את הדבר.

איך מרן קיבל את הש"ס הראשון?

בזווית ארון הספרים של מרן זצוק"ל, עינינו צדו ש"ס קטן הנראה משומש ביותר. ביקשנו בצניעות לשמוע אודותיו, לשמחתנו הרבה נענינו, וכך מספר לנו הגרי"ש שליט"א: הש"ס הזה היה מונח למעלה בגג, אבא למד בו עוד לפני שנים רבות, וכל סדר זרעים וטהרות שבו, מלאים בהגהות ותיקונים על סדר פירוש הר"ש על המשנית, אבא שמעולם לא סבל טעויות ושיבושים, תיקן וסידר כל דבר.

הגרי"ש שליט"א, משתף אותנו בעוד סיפור נפלא אודות הש"ס הראשון שהיה לרבינו זיע"א, ומסירות נפשה של אמו הרבנית ע"ה בענין זה, וכך הוא מספר: כשאבא התחתן לא היה לו ש"ס, הוא לא קיבל לחתונה ש"ס, הם חיו אז בעניות גדולה.

הוא ואמא ע"ה גרו בשכירות, מהרב רוזנגרטן זצ"ל, בדירה ברחוב אור החיים בבני ברק. הדירה היתה משותפת, לארבעה זוגות, שהיו לימים כולם מגדולי ישראל, ביניהם הגר"פ שרייבר והגר"נ קרליץ זצוק"ל. סבא מרן הגרי"ש זצוק"ל שילם מראש את כל דמי השכירות.

אחרי הדירה ברחוב אור החיים, כבר נמצא מקום אחר לגור, והם יצאו מהדירה, אלא שהיה עודף בדמי השכירות. אז סבא אמר שהכסף נתון לאמא במתנה. הימים היו ימים קרים מאוד, ולאמא לא היה מעיל, היה זה אך ברור שתקנה בזה מעיל.

אלא שאימא ע"ה אמרה, אם רוצים לקנות לי מעיל, שיקנו לאבא ש"ס, 'זה המעיל שלי', ובש"ס הזה אבא למד.

זה היה כשעברו לבית הזה, בערך לפני 64 שנים. אגב, לפי דעתי, אבא למד בו כמעט 100 פעמים בש"ס הזה לבדו, שהרי חוץ מחובותיו היו לו עוד סדרי לימוד עם אחרים, וגם למד בשעת כתיבת חיבוריו, ממילא המספר של הש"ס שאבא גמר היה הרבה למעלה משנות לימוד חובותיו.

תורה מתוך הדחק – שנות הרעב

הרב שליט"א הזכיר שאחרי החתונה לא היה אפילו כסף לקנות ש"ס, רצינו לשאול בתקופות ילדותכם, האם היתה רווחה או שמא היתה דחקות, כיצד היו החיים אז?

הגרי"ש שליט"א: האמת שבענין הזה יש מקום להבהיר, ידוע מה שכתוב 'כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו', יש אדם שהכבוד רודף אחריו, אבל הוא נשאר בורח מן הכבוד, כי הכבוד לא מצליח לדבוק בו בשום צורה, אצל אבא זה היה לא רק בכבוד, הוא היה גדול הדור, עם ידיעות שאין דוגמתן, אבל מבחינתו במשך כל חייו, הוא הרגיש כאלו הוא אדם פשוט.

עד סוף ימיו כשהיה ת"ח שואל שאלה, היה מתייחס בכבוד, וכיבד כל אדם, כאילו הוא עצמו אינו ת"ח, וכאילו אינו יודע דברים שאחרים אינם יודעים, אותו דבר גם לגבי עניות, אבא כל חייו הרגיש עני, אף פעם לא היה שינוי אצלו בדרך החיים, פעם שאלו אותו מדוע אינו מזמן על היין, אז הוא השיב בפשטות 'כי אני עני', תמיד הוא חי במצב הזה של כמו אחרי החתונה.

והאמת, שבתקופה אחרי החתונה הם היו עניים מרודים ממש, אמא לא עבדה באותה תקופה, הוא קיבל רק קצת כסף מכולל חזון איש, וסבא הסטייפלער הוא זה שהיה משלם את חשבון החשמל כל החיים, ובאמת בגלל זה אבא מאוד היה חוסך בחשמל…

זכורני, מוסיף הגרי"ש: שכשסבתא, אימו ע"ה, נפטרה, הוא אמר 'מי יחתן לי את כל הילדים?'. אמא שלו הרבנית ע"ה, היא הייתה דואגת לנישואי הילדים. ובאמת היתה לו דאגה מה יהיה הלאה.

גם כשכבר היה רחבות והשיגו כסף פה ושם, הוא היה אומר על זה 'ברוך ה', ה' עזר', אף פעם לא היתה לו הרגשה ש'יש לו', ומה שרק יבקש, יקבל. אף שזו כבר הייתה המציאות, שהרי כך היה, פעם אחת ירד למקוה תחת ביתו, זה היה באמצע הלילה, וראינו שהמקוה טעון שיפוץ וחידוש לגמרי, תוך חודשיים כבר היה מקוה חדש בנוי על תילו, בלי שהוא ידבר מילה, אבל הוא כשלעצמו הרגיש אדם פשוט, אף אחד לא מכיר אותו, אף אחד לא יעשה בשבילו מה שיבקש, הוא אדם פשוט, כך הוא הרגיש באמת, כל המושגים של כבוד וחיי מותרות לא נדבק בו אף פעם.

 

מדוע זכתה הרבנית ע"ה בכזה בעל?

עוד נקודה נוספת שרצינו לשאול, שנוגעת לבני הישיבות, ובפרט לנערים צעירים, רצינו לדעת אודות ה'כיבוד אב ואם' שהיה לרבינו זיע"א, במה זה התבטא, וכיצד ראו את זה בבית?

הגרי"ש שליט"א: ודאי שראו את זה. ראו את זה בבית על כל צעד ושעל. המושגים של אבא בכיבוד אב ואם אי אפשר לתאר בכלל, כל שם ושם שקראו אבא ואימא לילדיהם היו מתייעצים או עם סבא הסטייפלער, או עם סבתא הרבנית פעשא מרים ע"ה, ועל פיהם ישק דבר.

בכל נסיעה שהיה נוסע אבא מחוץ לעיר, הוא היה נכנס לבקש ברכה מסבא, בלי זה הוא פשוט לא היה יוצא. ולא זו בלבד אלא גם הקדמת ספריו של אבא, בחלק מהם היה מוסיף סבא משלו, לדוגמא, האותיות המודגשות בהקדמה לדרך אמונה, הם מסבא, למיטב זכרוני, גם על שמות הספרים היה מבקש את עצתו ודעתו של סבא.

בכל יום היה נוהג רבינו לעלות לסבא, גם במוצאי צומות היה עולה לדרוש בשלומו, כל ליל יו"ט בזמנים שבהם סבא היה מתפלל בבית, אבא היה עולה אחרי התפילה לאחל "גוט יו"ט", גם שמחות של ילדיו, שמחת תנאים וכד', היו בביתו של סבא, הוא פשוט התבטל כל כולו לסבא.

הגרי"ש שליט"א מוסיף ומגלה בפנינו: גם אנחנו כילדים, פעמים כשרצינו דבר כלשהוא, וחששנו שמא אבא לא יסכים, היינו יודעים שהדרך היחידה שאבא יסכים, זה פשוט לשאול את סבא, וברגע שסבא יאמר לאבא, כבר לא יהיו שוב שאלות… אבא גם מעולם לא חקר למה סבא אמר כך, ומי דיבר עמו על כך, אם סבא אמר אז עושים!

אני זוכר שכשסבא נפטר, ראינו בעינינו, את צערו הגדול, סבא נפטר בשבת, כל השבת אבא לא בכה, אך יצאה השבת, ונחלי דמעות זלגו מעיניו, ובכה ממש בקול גדול, והתייפח רבות, ראינו אז את הקשר המיוחד, וההתבטלות העצומה שרחש לו בחייו.

אבא גם תמיד היה מקפיד שלא לקרוא בשם רבותיו, וכל מי שהוא מחויב בכבודו, אפילו אחרי פטירתם. לאחי הגדול הגראי"ש שליט"א, שנקרא ע"ש רבו, החזו"א, היה קורא תמיד "הילד", רק בשעת הדחק ממש קראו בשמו, לאחיותיו היה אומר "ר' שעיה", כשהיה מזכיר את החזו"א, תמיד הקפיד מאוד בכבוד רבו ואביו. וגם בבית אביו, לא היו קוראים בשם 'שמערל' אלא היו אומרים "הקטן" וכדומה, כיון שזה היה שמו של הסבא גאב"ד דקוסבה רבי שמריהו יוסף קרליץ זצ"ל.

היה עוד דבר מעניין, בבית מעולם לא אמרנו את המספר 'שבע', כי אבא הרי היה קורא לאמא בשם זה, ומאוד הקפיד שלא נאמר את המספר הזה מפני כיבוד אם. ולא זו בלבד, אלא גם את המילה 'רבע' שדומה בהגייתה למילה 'שבע' אבא לא רצה שנגיד זאת, והיה מעיר לנו על כך, היה חשוב לא מאוד לשמור על כבודה של אמא, ושנקיים מצות כיבוד אב ואם כהלכה.

לימוד על חשבון עזרה בבית

הזכרתם את ענין הכיבוד אם, שכילדים קטנים כבר חינך אתכם לכך, רצינו לשאול את ראש הישיבה שליט"א האם שמעתם הוראות מרבינו בענין הדאגה הראויה לאברכים לביתם ולעזרה בבית?

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א: אני יכול לספר לכם עובדא, שידענא מכלי ראשון. הגיע פעם אחד לרבינו מרן זצ"ל, וסיפר לו שפתח כולל לאברכים בני עלייה מופלגים ביום שישי, שעתיים לפני הדלקת נרות, בכדי שיקבלו את השבת מתוך עסק התורה ברציפות ובקדושה. הוא היה סבור, שהרב ייהנה מאוד מזה, וכי יש דבר גדול יותר מלקבל שבת מתוך לימוד התורה.

אלא שעל אתר הרב נענה: תסגור את הכולל מיד! תסגור את הכולל מיד! ואז הרב הוסיף, זה נגד גמרא, כתוב בגמרא "שלושה דברים חייב אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה, עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר" אמר הרב 'כתוב בתוך ביתו' כי אדם צריך להיות בביתו בזמן הזה!

ככלל, בכמה הזדמנויות שמענו ממנו שלא היה ניחא למרן זצ"ל מיוזמות כאלו שעלולות לבוא על חשבון העזרה בבית, על אף שהוא עצמו לא היה אצלו רגע שפסק פומיה מגירסא, עדין הוא ידע והוא דאג למחויבויות של אדם לחברו או לביתו.

גם כמה פעמים שמעתי מרבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל כעין זה, שלא היתה נוחה דעתו ברעיונות ומיזמים כאלה, בכל מיני מסגרות שעלולות להגיע על חשבון מה שאדם צריך לעזור ולסייע בבית, בין אם זה בשעות שדרושה עזרה ובין אם זה בהקפדה יתירה על האברכים בשמירת הסדרים וכדומה.    

רצינו לשמוע אודות כיבוד אב ואם של הרבנית ע"ה, הרי למעשה היא היתה גרה בבני ברק הרחק מהוריה, מה ידוע על כיבוד אב ואם שלה?

הגרי"ש שליט"א: אמא ע"ה היתה לה חשיבות רבה למצוה זו, תמיד היא היתה אומרת שהיא מרגישה שכל מה שזכתה לבעל כזה כמו אבא, הוא רק בזכות הכיבוד אב ואם שהיה לה.

וכך היא סיפרה, 'הייתי יושבת בכל יום כחצי שעה להגיה את ספר ה"לשם שבו ואחלמה" של זקני, אביו של סבי, ואולי בזכות שזכיתי להכין לדפוס כרך של בעל ה'לשם' ועשיתי את זה במצוות כיבוד אב, זכיתי לכזה בעל צדיק שמחבר היום ספרים'.

גם כשהיו בוכים הילדים, בזמנים ההם כשעוד לא היו עגלות, אימא היתה יורדת עם התינוקת שבוכה, ומרגיעה אותה מחוץ לבית, כדי שסבא הגרי"ש זצוק"ל, יוכל ללמוד בשקט. היא היתה גם נוסעת כל יום לעבודה עד לתל אביב וכל הדרך סבלה ממיחושים והרגשות רעות, רק בשביל שתוכל להביא כסף לביתה, בשביל שאבא יוכל להמשיך ולעסוק בתורה בשלוות הנפש.

מה אפשר להוסיף בענין כבוד חמיו, של רבינו זיע"א כלפי חותנו הגרי"ש זצוק"ל?

הגרי"ש שליט"א: כשהיה סבא הגרי"ש זצוק"ל בחיי חיותו, תמיד היה אבא מתבטל אליו. כשהיה יושב אצלו בביקורים וכדומה, הוא היה יושב כעבדא קמיה מריה ממש.

כמובן שזה היה הדדי, גם סבא העריך אותו מאוד. בפרט, מאותו הזמן שסבא הסטייפלער נפטר, אבא היה מקפיד לנסוע יותר אל סבא מירושלים, כדי לכבד אותו, משום שכשהיה אביו חי, היה עסוק בכבוד אביו, וגם לא תמיד היה לו זמן לזה, אבל משסבא נפטר היה נוסע לירושלים יותר בחול המועד.

גם בחיי הסטייפלער, בכל פעם שהיה אבא נוסע היה שולח איתו איזה מכתב כדי להביא לסבא מירושלים, אפילו כשהיה הולך לאירועים קטנים כגון לחתונה וכד', ולא לביקורים משמעותיים, היה מקפיד לשלוח איזה מכתב וכד'. אבא תמיד גם היה מקפיד להביא את דברי סבא מירושלים בכל ספריו, ואבא מביא הרבה פסקי הלכה שלו בספר דרך אמונה.

נשאנו על לוח ליבו – אהבתו לישיבתנו הקד'

לסיום, רצינו לשאול, על הקשר המיוחד, והחיבה המופלאה, שזכתה הישיבה הקד' אצל רבינו זיע"א שממש דאג לה ולהצלחתה, עד כמה הרגישו את היחס המיוחד מרבינו זיע"א במיוחד לישיבתנו הק'?

הגרי"ש שליט"א: בודאי ובודאי היחס שלו לישיבה היה שונה מאוד. אפשר לומר שהוא מסר את עצמו עליה והוא מסר את נפשו בשבילה, הוא נתן את נפשו על הישיבה ועל הכוללים של הישיבה. תמיד היה מדהים לראות, כמה שהיה מגיע הראש ישיבה שליט"א, אפילו ממש לעת זקנותו של אבא, אבא תמיד הכיר אותו, וידע היטב את מפעלי התורה הגדולים של הישיבה. אבא באמת ידע והעריך את מה שהראש ישיבה שליט"א בנה והקים, ואבא גם דאג מאוד לישיבה ולתלמידים באופן מיוחד מאוד והוא היה חורג ממנהגיו בשביל הצלחת הישיבה, הוא ידע והוא הכיר והוא העריך ודאג שהישיבה תצליח.

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א: אמרתי על זה פעם פשט במשנה באבות, 'כתוב רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו נקרא רע אהוב' וכו'. ולכאורה יש להעיר, מה הוא שפתח רבי מאיר 'זוכה לדברים הרבה' מה הם הדברים הרבה האלו? והרי אין זה שייך למה שממשיך במשנה שהרי אומר ולא עוד וכו' ובודאי גם אין הכוונה לדברים הרבה בעולם הזה כמו ממון וכדומה שהרי ודאי שאדם העומד בדרגות כה גבוהות שהוא 'עוסק בתורה לשמה' הרי ודאי שאין הנאות העולם הזה שייכים אצלו.

ונראה לומר שהפשט הוא, שזוכה לדברים הרבה, היינו שהדיבורים שלו משפיעים הרבה, ואף שכל עסקו הוא שעוסק בתורה לשמה מכל מקום זוכה הוא לדברים הרבה, שעל ידי דיבוריו הוא זוכה להשפיע על כל כלל ישראל הרבה.

וזה ראינו אצל מרן זיע"א בחוש, הוא היה יושב בד' אמותיו כאן בבית הזה ועוסק בתורה לשמה, ועל ידי דיבוריו המועטים, על ידי מילים ספורות שהוא היה אומר, הוא זכה שמקצה העולם ועד קצהו יתרבה תורה על ידו ויתרבו עוד לומדי תורה ועוד מחזיקי תורה בעולם, ויתרבה קידוש ה'. במילים ספורות שהוא היה אומר הוא זכה להעמיד את הישיבה שלנו על תילה ב"ה ולהגדיל כל כך הרבה תורה ולהאדירה.

רצינו לשאול את ראש הישיבה שליט"א, כשהייתם נכנסים ובאים אצל מרן בעניני הישיבה, עד כמה הייתה תחושה שהרב נושא בעול האחריות של הישיבה?

ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א: אני אספר לך סיפור שחרוט אצלי מול העיניים, היה פעם שהיתה לי הרגשת לב, הרי אני הייתי מבקש ממנו הרבה דברים בשביל הישיבה בשביל החזקת הישיבה וגם הכנסנו את כל השאלות שעלו על הפרק, והיה לי חשש שזה מפריע לו בלימוד, הרי כל חלקיק שניה אצלו היה מנוצל במקסימום לתורה, אז אמרתי לו שאני מתנצל על זה אבל זה מוכרח בשביל החזקת הישיבה ואת כל תלמידיה, אז הוא הרים את העיניים והסתכל אליי ואמר בקול: זה החיוב שלי! אתה יכול לבוא מתי שאתה רוצה! אני מחויב בזה כמוך! במילים ספורות האלו יכולת להרגיש את כובד האחריות שהיה על כתפיו להעמדת התורה בישיבה.

אני נזכר, שהיה פעם שאחד מהנדיבים של הישיבה שיחי' היה אצל מרן, והוא אמר למרן שהוא שמע פשט, "שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש" הפשט הוא שמה שהוא מבזבז לעצמו שלא יהיה יותר מחומש אבל לתורה צריך לתת את כל השאר, הרב חייך ואמר לו שהוא יכול להגיד את הפשט הזה… אבל הרב הוסיף, כל זה רק שאתה נותן לעטרת שלמה שאתה יודע שזה בודאי הולך הכל לתורה, אז תגיד את הפשט הזה…

הגרי"ש שליט"א מוסיף: היה דבר מאוד מיוחד ביחס של אבא לעטרת שלמה, כי האמת הרי שעד שבא הראש ישיבה שליט"א, המושג כולל לא היה נפוץ כל כך, היה כולל חזון איש וכולל פוניב'ז ומיר ועוד כמה כוללים, אבל זה לא היה דבר כל כך ברור ופשוט שבכל מקום פותחים כולל, וב"ה הראש ישיבה שליט"א הקים עולה של תורה באמת, שעשה מוסדות של תורה בכל ארץ ישראל, וכמובן אחר כך גם בהקמה של הישיבות קטנות והישיבה גדולה ותלמודי התורה ב"ה כ"י, ואבא תמיד ידע והכיר את זה.

היום ב"ה זו תקופה אחרת, אבל אז, כיון שלא היה זה דבר ברור שצריך להחזיק אברכים וכוללים ולהקים עוד ישיבות ועוד ישיבות, היו תקופות מאוד מאוד קשות להחזקת הישיבה, ובתקופות האלו אני זוכר, שמאוד מאוד היה חשוב לאבא לחזק את הישיבה ושהיא תצליח. תמיד היה מעניק מזמנו היקר לכל צרכי הישיבה ולכל תלמידיה.

 

הכתבה נערכה בסיוע מכון 'שיח אמונה' ותשו"ח להם. תמונות: ארכיון ישיבת עטרת שלמה, מכון שיח אמונה, נכדי מרן זצוק"ל, משפחת הוניגסברג שיחי'.

כתבות נוספות

איש לרעהו יעזורו
איש לרעהו יעזורו
איש לרעהו יעזורו
עשירי קודש
עשירי קודש
ושבו בנים לגבולם
ושבו בנים לגבולם
ושבו בנים לגבולם
הרוצה להחכים ידרים
הרוצה להחכים ידרים
הרוצה להחכים ידרים

הזן כתובת מייל ואנחנו נשלח לך
עידכונים על תכנים חדשים שעולים
לאתר