כי לא תשכח מפי זרעו
היום יום כ' בתמוז, שזה יום היארצייט של ישיבת 'טעלז' באירופה, הגרמנים ימ"ש הרגו אותם על קידוש ה' והראש ישיבה הוא הסבא של ראש הישיבה שליט"א, הגה"ק רבי אברהם יצחק בלוך הי"ד שהיה ידוע בשעתו כגאון אדיר בתורה והיה הראש ישיבה של ישיבת טעלז.
וטרם להתחיל לדבר בעניני טעלז, אני צריך להזכיר שמות ראשי הישיבה הגאונים זצ"ל וכל אחד ואחד אני צריך להקדים מורי ורבי כיון שלמדתי אצלם, אבל כיון שהזמן קצר והמלאכה מרובה בזה אני מקדים מעתה על כולם שהם מורי ורבותי.
אני נכנסתי לישיבה באלול תשי"א לישיבה קטנה, ולערך באלול תשי"ד נכנסתי לישיבה גדולה, והייתי תלמיד עד שנת תשכ"ב ואיזה חודשים בחורף תשכ"א למדתי בסניף שהוקם בעיר שיקגו בארה"ב אצל הג"ר רבי אברהם חיים לוין זצ"ל.
ראשי ומייסדי הישיבה היו, הגאון רבי אליהו מאיר בלוך זצ"ל והגאון רבי חיים מרדכי קטץ זצ"ל שהיו גיסים. בעת המלחמה הם היו באמריקה, ושמעתי שהם נסעו לאסוף כספים לישיבת טעלז באירופה. ובני משפחותיהם הנשים והילדים נהרגו על ידי הגרמנים ימ"ש.
הם החליטו לייסד את ישיבת 'טעלז' באמריקה. והם החליטו שלא יעשו זאת באמריקה היכן שהיה הקיבוץ הגדול של היהדות החרדית, כמו ניו יורק, ורצו למצוא מקום באיזה ערי השדה להרביץ תורה שם, מכמה טעמים, ובאו לעיר הנקראת 'קליבלנד' ושם ייסדו את הישיבה במסירות נפש, ומתוך אמונה שגם באמריקה שזה היה מקום ריק מלימוד התורה ושמירת התורה האמיתי, כפי שהיה במיוחד בערי השדה, הם בטחו בהבטחה של הקב"ה 'כי לא תשכח מפי זרעו' והם בטחו שאפילו בחורים שהם רחוקים משאיפות אמיתיות ברוחניות ובתורה, על ידי חינוך שהם יחנכו הם יהיו צמאים לתורה ולרוחניות, ויצמא נפשם.
ובאמת ראו בשנים שבאו, שהביטחון שלהם היה אמיתי וברוך ה' הרבה הרבה תלמידים גדולים בתורה נתגדלו בתורה וברוחניות וצמחו מהישיבה.
תחת ראשי הישיבה, היו הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל והגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל ששניהם התחתנו עם בית משפחת בלוך. ומשגיח הישיבה היה הגאון רבי חיים שטיין זצ"ל שבא לישיבת טעלז כתלמיד בשנת תר"צ בערך, וניצול מן המלחמה בדרך נס. ונעשה המשגיח בישיבה בקליבלנד, הוא היה גאון אדיר ונפטר בשיבה טובה קרוב למאה שנה, וכולם היו רבותי.
עמוד התורה – הכל נשען עליו
דרך הלימוד בישיבה, מתחילה הישיבה היה מיוסד כמו דברי שמעון הצדיק שאומר 'על ג' דברים העולם עומד על תורה עבודה וגמילות חסדים' וצריך להוסיף שגם כן רצו בשייבה שכל אחד ואחד יתנהג כפי האפשרי בענין של לפנים משורת הדין. שיהיה לו מושג, לא רק לקיים מה שההלכה דורשת אלא לחפש לעשות לפנים משורת הדין.
אע"פ שהעולם עומד כדברי המשנה באבות על תורה עבודה וגמילות חסדים, אבל ידענו כולנו מדברי רבותינו שהעמוד שהכל נשען עליו, זה עמוד התורה! ועי"ז יש הצלחה בעבודה ובגמ"ח וגם בלפנים משורת הדין.
אספר לכם דבר תורה מרבו של החידושי הרי"מ זצ"ל, הרבי הגאון האדיר רבי בונים מפשיסחא זצ"ל, בפרשת תצוה נאמר בפסוק 'ואתה הקרב את אהרון אחיך' שמשה יקרב את אהרון להיות כהן גדול. וכתוב על זה במדרש שהיה קשה למשה הדבר הזה, וביקש מהקב"ה שהוא ימנה את אהרון והקב"ה השיב לו לא, אלא אתה צריך למנות את אהרון.
ויש מבעלי המוסר שאמרו בזה דבר שאינו מתקבל על הלב, כי אע"פ שמשה היה בדרגתו הגבוהה מכל מקום היה למשה קושי במינוי אהרון הכהן, כמו שכתוב במדרש שהקב"ה מינה את משה להיות השליח לגאולה ומשה סירב, ועי"ז אהרון נהיה הממונה להיות כהן גדול.
אבל הגאון מפשיסחא אמר פירוש אחר, משה רבינו מרוב ענוותנותו אמר לקב"ה כן, ומשום שאם משה ימנה את אהרון פירוש הדברים שמשה ממנה את אהרון והוא עומד על גבי אהרון ואהרון הוא תחתיו של משה, ומשה היה עניו מכל אדם, והוא ביקש מהקב"ה שהקב"ה ימנה את אהרון הכהן כדי שיהיה שווה בשווה, ולא שהוא יהיה הממנה. ועל זה השיב לו הקב"ה למשה, כי אהרון הכהן הוא עמוד העבודה ומשה הוא עמוד התורה, והקב"ה רוצה שעמוד העבודה יהיה תחת עמוד התורה! כי עמוד התורה צריך להיות השליט על כל עניני היהדות.
מרבותי אמנם לא שמעתי הווארט הזה, אבל כולנו ידענו שזה היה המהלך של הישיבה, המהלך של הישיבה היה חיזוק ועוד חיזוק בעמוד התורה. ושאר ענינים בידישקייט על ידי החיזוק בעמוד התורה יש ההצלחה בכל הענינים.
לימוד בסברא ישרה
אי אפשר לומר בדיוק על כל המאות התלמידים בישיבה, אבל לפי מה שהבנתי מרבותי הדגש בישיבה היה על הבנה אמיתית, לא רק לדעת אסיפת ראשונים ואחרונים, אלא הבנה ברורה במה שלומדים, מה שנקרא סברא ישרה.
והיה דגש על התמדה, לא רק בדגש של כמות שעות רבות, וכמה שעות הוא מדיר שינה מעיניו. אלא הנקודה של התמדה בלא זמן בטל ובלא דברים בטלים, אלא להשתדל שהזמן יהיה מוצלח ללימוד התורה, ובענינים שצריכים עבורו. ולא יילך לבטלה.
אע"פ שהרבה חידושים נאמרו על ידי הבחורים אבל זה לא היה ההנהגה בישיבה לחפש חידושים, לא כמו אלו שמחפשים חידושים ומגדלים באויר ומניחים הסברא הישרה.
תורה בעמילות זה טל תחיה על כל עם ישראל
הדגישו בישיבה הרבה עמילות בתורה, אפילו מי שיש לו מוח טוב וכישרון טוב צריך עמילות! צריך לזכור, והראשי ישיבות דיברו הרבה בזה, מדברי רש"י בתחילת פרשת בחוקותי שאם חסר עמילות סופו יורד ויורד, ואח"כ ח"ו יכול לבוא מזה מטה מטה להיות כופר.
וצריכים לידע בחורי ישיבה, כי אע"פ שהרבה מכלל ישראל השומרים תורה ומצוות חסר להם בעמילות בתורה, אבל זה שיש ציבור של בחורים ואברכים שעמלים בתורה זה נותן כוח תחיה לכל עם ישראל! שחס ושלום לא ירדו מטה מטה.
אם כלל ישראל היה חסר בעמילות בתורה לגמרי היה כלל ישראל כמו עץ יבש, שאם בא מסית ומדיח כמו שהיה בגרמניה באותם ענינים של רפורמה שהרבה במדינה שם נתפסו לפריקת עול תורה ומצוות, וכל זה לפי שאם חסר בציבור, אף שהיה גאונים וגדולים בתורה שם, אבל בציבור שם היה חסר הענינים של עמילות בתורה. היו לומדים קצת חומש וקצת סיפורים, אבל היה חסר את העמילות בתורה. אבל אם יש ציבור של עמלים בתורה זה נותן לחלוחית בכל הציבור כולו! שנהיים מקושרים בתורה ומצוות.
וגם צריך לידע כי על ידי העמילות בתורה בשנות הבחרות זה נשאר לכל החיים אף מי שאין תורתו אומנותו אחר כך וקובע עיתים לתורה, העמילות בתורה של השנים האלה זה עוזר לו לכל ימי חייו!.
למעט ב'חשק' הגשמיות
נקודה שלישית שרציתי לומר, זה סיפור ששמעתי מפי הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל ששמע מהג"ר רבי לייב חסמן זצ"ל בשיעור בפרק קנין תורה בפרקי אבות, רבי לייב אמר להם אני אגיד לכם משנה ואתם תגידו לי אם זה אכן צודק, והקריא בפניהם, כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא. שאל אותם רבי לייב זה אכן צודק? וענו כן, והוא אמר לא! וכך חזר על המשנה שוב פעם שנייה. לבסוף אמר להם, כתוב במשנה 'אם אתה עושה כן' אשריך. רק אם אתה עושה כן, רק אם תגיד לעצמך שזה אשריך בעולם הזה, רק אז זה אשריך בעולם הזה.
כל המשפיעים הצדיקים בזמנינו אמרו שאסור לבחור לבחור בדרך הזה בזמנינו, צריך לאכול וצריך לישון וכו' כראוי. אבל צריך לחפש רוחניות! ולמעט עניני גשמיות, במיוחד למעט את ה'חשק' לגשמיות. אם החיים של בן תורה הוא שממעט החשק לגשמיות, רק מה שצריך, אז אשריך בעולם הזה ואשריך בעולם הבא. וכולנו צריכים לזכור את זה.
ביטחון בעמלו ועמל לפי כוחו
נקודה רביעית, המדרש בשיר השירים עה"פ 'אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ד' ודעת אלוקים תמצא' אומר משל למי שאבדה לו מרגלית בתוך ביתו שמא אינו מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שימצאנה? עכ"ד. ומקשים מה מוסיף המדרש על דברי הפסוק הרי זה מה שאומר הפסוק, אם תבקשנה ככסף. ומה ההוספה בזה.
ואמר בזה הרבי מקוצק ווארט נפלא שצריך לזכור. אם יבוא מישהו ויגיד לכם שבמקום הזה יש מטמון של מאה מליון, טמון בקרקע כאן, ומי שיחפור ימצא את זה. והוא איש נאמן כבי תרי, והאדם חופר, והשמש זורח עליו והוא מזיע ועמל, ולבסוף הוא לא מוצא. הרי אחרי הרבה השתדלות הוא יפסיק ויאמר אני לא אחפש עוד.
אבל לו יצוייר, שהוא יודע שזה טמון בקרקע פה! הוא ראה לפני כמה שעות מישהו הטמין את זה פה, והוא ראה שאף אדם לא בא לחפור. הרי בודאי ובודאי הוא יחפור ויחפור עד שימצא את זה ולא יפסיק. אמר הרבי מקוצק זה מה שאומר המדרש אם תחפשנה כמטמונים אבל תדע שזה 'מי שאבדה לו בתוך ביתו' זה חיפוש שהוא יודע שזה פה! הוא יודע שזה נמצא בביתו, כך צריך לחפש את זה. כולנו למדנו במעי אימנו כל התורה כולה, והמלאך השכיח מאיתנו. אבל חיי עולם נטע בתוכינו! זה נמצא בנו.
ואני רוצה להוסיף על זה, יש כאלה שחושבים שכל אחד ואחד מסוגל ללמוד בבלי וירושלמי ושו"ע וכו' ולישון שלוש שעות בלילה, אין זה נכון. יש הרבה משברים מזה. וצריך כל אחד לשאול את הראשי ישיבה והמשגיחים אחד מה המטרות שהוא יכול לעמוד בהם, כמו שיש תקציבים ויעדים בכל דבר, הוא צריך להיות בטוח שהוא יכול לעמוד בזה, ואם זה לא בטוח זה מביא משברים.
בשביל ההצלחה בלימוד, צריך להיות בטוח כמו מי שאבדה לו מרגליות בתוך ביתו, שבודאי הוא מסוגל לעמוד בזה! ורק אם הוא ברור ובטוח הוא יכול לבוא להצלחה. רק כך הדרך להצלחה של בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.
הראשי ישיבה של טעלז זצ"ל, הגיעו שבורים מהריגת המשפחה שלהם, אבל הם היו בטוחים שהם יוכלו להקים תורה בארצות הברית ע"י הבטחת הקב"ה כי לא תשכח מפי זרעו, ובגלל שהם היו בטוחים בזה הם הצליחו באמת.
השפעת הישיבה לכל החיים
עוד נקודה אחת רציתי להוסיף, בישיבה חינכו והדגישו לנו שישיבה זה המקום לבנות חיים של הצלחה, ובודאי צריך קבלות בלי נדר. למשל, בישיבה הדגישו שכאשר נעשה אברך בשנות הכולל ואחרי שנות הכולל צריך להיות חושב בעניני צרכי הציבור. אני זוכר שבבין הזמנים בפסח כולנו היינו מחוייבים לאסוף כסף בשביל ה'חינוך העצמאי' בתחילתו כיון שחכמי ישראל באר"י אמרו שיש בזה הצלה. וגם הענין של לדאוג לקידוש ד'. ועל קידוש ד' כתוב כמה זה גדול הענין הזה, וחילול ה' זה חמור מאוד. וצריך לבנות את זה לכל החיים שיהיה בהתנהגות של בני תורה.
צריך להדגיש עכשיו את הענין של הקבלות, לקבל קבלות עכשיו לבנות את החיים על דרך התורה. בפרט בזמנינו שכל חכמי ישראל צועקים שיש מגיפה של 'טכנולגיה' שהרבה הרבה נפלו בזה וחשבו ש'אצלי זה לא יעשה נזק' ולמעשה, רבים חללים הפילה!. אז צריך עכשיו בישיבה בשנות העמילות בתורה לקבל קבלות לא רק לזמן הישיבה אלא לקבל קבלות לכל החיים, איך אני רוצה להיראות בעוד שלושים שנה, איך להתנהג.
הקב"ה יעזור שכל זה יהיה עילוי נשמת אלו אותם קדושי עליון, קדושי עליון ממש, שנהרגו על קידוש ד'. בספר המגיד כתוב שהבית יוסף שאל למה הוא לא זוכה למות על קידוש ד', והמגיד ענה לו שכלל ישראל צריכים את התורה שלו, והקב"ה רוצה שהוא יישאר בעולם. ואנחנו צריכים לדעת שהקב"ה רוצה שנשאר בחיים להיות עמלים בתורה, ועל ידי כך יבוא המשיח אכי"ר.
