השבת, כידוע, היא פסגת ימי השבוע והחשובה שבהם, עובדה זו מופיעה במקורותינו פעמים אינספור. השבת נקראת "תחילה למקראי קודש" ועניין מקרא קודש ביאר הרמב"ן (ויקרא כג, ג) שהוא התאספות לעבודת השי"ת, כלומר שמטרתה של השבת היא שנעבוד בה את הקב"ה. וודאי האופן היותר נכון לבן תורה לעבוד את הקב"ה הוא ע"י ת"ת, וגם ידוע גודל מעלת לימוד התורה בשבת שהוא אלף פעמים יותר מבימות החול כדאי' בבא"ח (שנה שניה ריש פר' שמות), וכן איתא בזוה"ק (פר' שלח דף קע"ד ע"א) "זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין", ועי' שם עולם שער שמירת השבת פ"ה שהאריך בעניין זה, ומ"מ פשיטא דגם בתפילות ובסעודות אנו עובדים את הקב"ה שציוונו בהם.
והמצב כיום בעולם הישיבות הוא שאין סדרים קבועים כ"כ לימי שישי ושבת, ורוב הזמן נתון לבחורים לעשות וללמוד בו כטוב בעיניהם, וכך נוצר זמן רב שאפשר לנצלו כראוי ללימוד תורה ולעבוהשי"ת באופן היותר טוב, ואפשר חלילה לאבדו בדברי הבל ורעות רוח.
יש לפעול בב' חלקים: א. שכל ענייני השבת כולל סעודות, שינה, לימוד ותפילה יהיו מצד השבת ולא לצד השבת. וזאת ע"י הנהגות מיוחדות שיבליטו את השבת כשונה משאר ימות השבוע וכדלקמן. ב. להיכנס לשבת אחרי הפסקה לזמן מסוים מכל עסקי החולין, כדי שיהיה כלשונו של הרמב"ם "מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך".
נפרט את סדר השבת המומלץ על מנת לקיים עניינים אלו, הצעתי סדר זה כי הוא היה נראה לי היותר מתאים לנהוג בישיה"ק ולדרך הבחורים, אך ודאי שכל מקום לפי מנהגו וכל בחור לפי דרכו ואי"צ לעשות דווקא כמו שהוצע כאן, אלא כ"א ינהג באופן שישיג על ידו את העניינים הנ"ל. (אך יש לציין שדברים רבים נכתבו עפי"ד הפוסקים כמבואר למעיין.)
ויה"ר שירצה הקב"ה במנוחתנו, וינחילנו באהבה וברצון שבת קדשו, אכי"ר.
