"כל מי שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו", מזכותיה דנפשיה אך גם מזכותיה דקמאי עומד מורינו ראש הישיבה הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א ראש כולל עטרת שלמה ירושלים מח"ס ימין המלך ונחלת בנימין, ועולה על כולנה העומד בנשיאות ובראשות הישיבה הקד' – ישיבה על קברם של מאורי וגדולי טעלז.
אביו של יבלדחט"א רה"י רבי בנימין שליט"א – מרן הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל היה בנו של מרן רבי זלמן סורוצקין זצ"ל חתנו של מרן רבי אליעזר גורדון זצ"ל. אימו של רה"י רבי בנימין שליט"א הייתה אף היא נינה של רבי אליעזר, ביתו של מרן הגאון רבי אברהם יצחק בלוך זצ"ל ראש הישיבה השלישי דטעלז.
לחיבת הקודש נעתר ראש הישיבה שליט"א לזמן קצוב לשוחח עימנו, ובאחת הוא שב לעולם של תורה שהיה ואיננו, הוא שב לבית אבא ולבין הרועים שבצילם ישב. לכרמה של טעלז, לגדלותם של נוטריה שכרמם שלהם לא נטרו. לאהבת תורה שאין דומה לה, למלכות ולשלטון הדעת. ראש הישיבה שליט"א פורש בפנינו באיזמל דק ומדויק אבחנות למהותה ודרכה של יבנה דליטא, ומגולל רשמים שספג, ראה ושמע מפיהם של רועי הישיבה – במראה ולא בחידות. זכרונות ילדות בבית טעלז.
שלשלת של אהבת תורה
בהורמנא דראש הישיבה שליט"א, היינו רוצים לפתוח בבראשית, בלידתה של הישיבה.
מורינו ראש הישיבה שליט"א פותח בדבריו: מי שהקים את טעלז היה מרן רבי אליעזר טעלזער. השקיעות בלימוד ואהבת התורה של ר' אליעזר זה היה דבר פלא ממש.
אחד השיעורים של רבי אליעזר היה אומר שיעור בליל שישי בלילה והשיעור היה נגמר בשחרית, והיה קורה מידי פעם שבאמצע התפילה הוא היה פתאום שוכח את עצמו וניגש לאיזה בחור ומתחיל לומר לו שהקושיא שהוא שאל בשיעור היא קושיא טובה וכדו', הוא פשוט היה שוכח את עצמו.
אז מה עשו? עשו לו מסגרת כזו, מסביב למקומו. כדי שאם הוא יקום הוא ייזכר שהוא באמצע התפילה… זה נשמע תלוש מהמציאות אבל כך הוא היה! עד כדי כך הגיעה השקיעות בלימוד שלו.
היה פעם שהיה צריך למסור איזו שיחה או שיעור בבית הכנסת של העיר וכל בני העיר הגיעו, ופתאום הגיע איזה בחור שהתחיל לדבר עם ר' אליעזר בלימוד, ור' אליעזר דיבר עם הבחור שעה שלימה על הסוגייא, וכולם לא ידעו את נפשם.
כשהוא גמר לדבר איתו והבעלי בתים התרעמו על זה שהם צריכים להמתין זמן כה רב בלי לעשות כלום. אמר להם ר' אליעזר: מי שמדבר איתי בתורה זה כמו לתת יין ואני שיכור מתורה, ואי אפשר לבוא בטענות לשיכור למה הוא שוכח מעצמו!
האם יש לנו הבנה בדרגה הזו? הוא חייב לדבר איתו כי זה תורה! ובשביל תורה הוא שוכח מכל העולם.
כבר בשעתו, הייתה הילה מיוחדת סביב ישיבת טלז. במה נתייחדה הישיבה משאר הישיבות בליטא?
למעשה היו כמה חידושים ב'צורה של הישיבה' שהתחדשו בטעלז. והיה נפק"מ משאר הישיבות עד אז. עד לטלז לא חילקו בישיבות את השיעורים. כולם למדו ביחד, והחידוש של ר' אליעזר טעלזר היה לחלק את השיעורים לפי הגיל של כל בחור, שיהיה מותאם לכל אחד לפי הרמה שלו ולפי הגיל. וכך היום למעשה זה בכל הישיבות, ועכשיו זה דבר פשוט שמחולק הישיבה לפי וועדים, אולם אז זה לא היה וזה חידושו של ר' אליעזר.
ואגב, אתה יכול לראות בשיעורים כלליים של ר' אליעזר שיש שיעורים שהם לשיעור א', יש שיעורים שהם לכל הישיבה כולה, ויש שיעורים שהם לשיעור ד'. כי הוא התאים את השיעור לפי מי שהיו בו.
היו עוד חידושים אבל אינני יודע בדיוק איך זה היה ולכן אינני אומר, אני לא למדתי בליטא אני למדתי בישיבה בקליבלנד…
אבל בנוסף היה חידוש מיוחד בטעלז. עד אז לא היו לומדים בישיבות את 'הקצות' ו'הנתיבות' וכדו' ור' אליעזר הכניס את זה חזק מאוד שילמדו בזה. הוא הכניס שילמדו את גדולי האחרונים. בכל הישיבות למדו יותר פלפול, אבל ר' אליעזר הכניס את הלימוד הזה, להבין 'מה שכתוב'.
בשעה שזרח אור תורתו של רבי חיים מבריסק זצ"ל, בישיבות רבות הנהיגו את הלימוד על פי שיטתו. האם גם בטלז דאז כך עשו?
התשובה היא – לא. בטעלז למדו את תורת 'ר' אליעזר טעלזער'. בתקופות אח"כ היו עוד רמי"ם בטעלז מהגדולים דאז.
אבל יש מעשה שלא מפורסם כל כך, שמראה את הגדלות העצומה של ר' אליעזר, ר' אליעזר דיבר עם ר' חיים בלימוד הוא מאוד נתפעל, הוא נהיה 'חסיד' שלו והוא רצה להביא אותו להיות ראש הישיבה. והוא אמר לו שאם יבוא אני מוכן לעזוב את הישיבה בשביל כך. אתה מבין על מה מדובר? הוא הקים את הישיבה הגדולה והחשובה ביותר, בפרט אחרי סגירת ישיבת וולאזי'ן והוא מוכן לעזוב את הישיבה לגמריי, בשביל שהישיבה תצליח בתורה. זה אהבת תורה אמיתית!.
למעשה כמעט ולא נשאר בידינו מאומה מהשיעורים של ר' אליעזר.
ראש הישיבה שליט"א משיב בשאלה, אתה יודע מתי היה השיעור של ר' אליעזר? ר' אליעזר היה מוסר את השיעור המרכזי בליל שבת בשעה שלוש לפנות בוקר עד שחרית!.
וזו אחת הסיבות שלא נשאר מהשיעורים שלו, כיון שבשבת לא היו כותבים. למעשה, מה שנשאר זה תשובות שהוא כתב אבל שיעורים לא, וחבל על דאבדין.
השיעורים שלו ישבו בהם גדולי ישראל ממש. השיעורים של ר' אליעזר היו ארבע חמש שעות ברציפות.
בוגרי הישיבה בזמנו מתארים רבות את אווירת ה'ריתחא דאורייתא' שהייתה מהמאפיינים המובהקים של ישיבת טעלז. מן הסתם לרבי אליעזר, כמייסד הישיבה, הייתה תרומה גדולה ליצירת אוירה זו…
ה'ריתחא דאוריתא' שהיתה בטעלז, זה היה חזק מאוד… אינני יודע מה היה בשאר הישיבות והאם בטעלז היה יותר משאר הישיבות. אבל בטעלז זה היה חזק מאוד.
ר' אליעזר אהב שישאלו שאלות באמצע השיעור. זה לא היה כל כך בישיבות אחרות. יכול להיות שאחרי המלחמה בישיבות של ארץ ישראל זה הגיע משם, הרב מפונבי'ז הרי היה טעלזע'ר.
היה פעם אחת שהחליטו הבחורים לא לשאול שאלות באמצע השיעור של ר' אליעזר, ור' אליעזר הפסיק את השיעור אחרי זמן ואמר 'אני לא מוסר שיעור בבית הקברות'.
אינני יודע מה היה בישיבות אחרות, ולכן אינני אומר שזה היה יותר ממקומות אחרים. אבל מה שכן, כמו שאמרתי הרב מפונבי'ז היה טעלזער כל השנים הוא למד בטעלז, ואחרי המלחמה הרבה מעולם הישיבות דהיום זה מכוחו, וממילא מסתבר שהרבה הוא הביא מטעלז וזה הפך לנחלת הכלל.
ודרך אגב, הרב מפונבי'ז לא רק היה תלמיד הישיבה הוא גם היה 'ראש ישיבה'. זה היה בזמן המחלוקת על המוסר, והיה זמן שהישיבה נסגרה והיה זמן שסילקו בחורים. והם הלכו ללמוד בבית כנסת אחר ומי מסר להם שיעורים אז? הרב מפונבי'ז.
כשנפתחה הישיבה מחדש, לא היה זה מתאים שראש הישיבה של המורדים יחזור גם לספסלי הישיבה ולא היה זה כבוד ראשי הישיבה, אז עזב הרב מפונבי'ז את הישיבה. אבל למעשה רובא דרובא הוא היה טעלזע'ר, וגם אחרי שהוא עזב את הישיבה הוא נותר דבוק בטעלז, הוא היה טעלזער כל חייו.
בישיבת טעלז מלבד שהנהיגו 'סדר' מיוחד ללימוד המוסר, הוסיפו וקבעו מסירת מערכות של 'שיעורי דעת' מפי ראשי הישיבה. האם שיעורים אלו עמדו כעניין נפרד או כהשלמה ללימוד המוסר?
ר' אליעזר הכניס את 'לימוד המוסר' בישיבה, היה שם מעשה שלם. הביאו אז בחורים מסלבודקה לישיבה, ואחר כך היה המחלוקת בישיבה על זה, ור' אליעזר סגר אז את הישיבה לתקופה. וכאמור הרב מפונבי'ז היה הבחור הכי טוב אז בטעלז, ובתקופה שנסגרה הישיבה הוא נהיה ה'ראש ישיבה' של הבחורים אז.
החידוש של ה'שיעורי דעת', היה של רבי יוסף לייב. השיעורי דעת היה ברמה מאוד גבוהה. זה היה 'שיעור' ממש, ביסודו זה לא היה להתחזק במוסר. ומהאי טעמא היה באמת משגיחים בישיבה בשביל מוסר, אבל השיעור דעת לא היה שיחת מוסר, זה היה 'שיעור' ממש ללמד את התלמידים את היסודות של מלכות ה' והבריאה ועוד ענינים, אבל לא היה לזה שייכות עם 'מוסר'.
אספר לך סיפור מעניין. בטעלז דליטא לא התנגדו לחסידות חב"ד ולדרכה, בזמנו של הגרא"י היה סיפור על בחור בישיבה שהיה חסיד חב"ד שבי"ט כסלו הוא רצה ללכת אצלם בחב"ד, והגרא"י קרא לו והוא חשב שהוא רוצה לגעור בו, אבל הגרא"י אמר לו שהוא יכול ללכת, כי אנחנו איננו מתנגדים לחב"ד, ולמה? כי חב"ד זה החסידות היחידה שהקימו ופתחו ישיבות בכל מקום, ושנית, כי הרבה מהדברים בשיעורי דעת של רבי יוסף לייב היה באותו מהלך של התניא, והרבה יסודות של רבי יוסף לייב אתה יכול למצוא בתניא.
אפשר לסכם ולומר שבטלז קבעו לעבודה שבלב – את לימוד המוסר, ולעבודה שבמוח – את שיעורי הדעת. וכאן השאלה נשאלת – מה מהם בא יותר לידי ביטוי בחיי המעשה, למשל בימים נוראים – מה הרגישו יותר: פחד וחרדת הדין – או רצינות והתבוננות עמוקה במשמעות הימים?
אני אינני יודע מה היה בימים נוראים בטעלז, אבל אני כן יודע מה היה בישיבת טעלז בקליבלנד בימים נוראים, וטעלז קליבלנד כל יסודה היה טעלז ליטא.
אין לנו מושג היום בפחד הנורא שהיה באלול וימים נוראים בישיבה בקליבלנד, פשוט היית יכול לחתוך את הפחד באוויר, אין את זה בשום מקום בעולם. אני אומר לך שאחרי יום כיפורים הרגשתי כמו איזה אנחת רווחה מהפחד שהיה. פשוט היה מתח באוויר והרגישו אותו כל מי שנכנס לשם. זה לא יתואר מה שהיה שם. הייתי בהרבה מקומות באף מקום לא הרגישו ככה. זה לא יאומן איך היה ההרגשה הזאת של כובד הדין. והיסוד של זה היה מליטא, רבי אליהו מאיר הביא את זה משם.
אתה יודע, מתי היו מתחילים את הזמן בקליבלנד?! בכ' באב. למה? כי צריך לעשות הכנה לאלול!. אנחנו יודעים שאלול זה הכנה לראש השנה, אבל בטעלז אמרו שלאלול עצמו צריך הכנה. היו לומדים באלול פעמיים ביום מוסר, והיו הרבה שמועסי'ם, בזמני רבי מרדכי גיפטר היה אומר את השיחות, לא המשגיחים היו מדברים, הראשי ישיבות היו מדברים.
בישיבה בליטא גם היה בין הזמנים?
כן, אך אינני יודע כמה פעמים בשנה היה.
למעשה זכתה עיירת טעלז לפרסום גדול בזכות הישיבה, ואפשר לומר שבלעדיה כמעט לא היו שומעים על קיומה, כמו עיירות רבות באירופה דאז. מה היה צביון הציבור בעיירת טעלז?
העיר טעלז הייתה של בעלי בתים אבל הם היו מגיעים ללמוד בישיבה, ולמעשה כולם היו מסונפים לישיבה. אינני יודע בדיוק לומר אם היו כולם ממש 'חרדים', אבל למעשה הם היו כולם מסונפים לישיבה, והיו ארלכע'ר.
רבי יוסף לייב בזמנו הקים הקים את סמינר 'יבנה' זה היה גימנסיה לנשים, זה היה קודם שהיה דבר כזה בית יעקב בכלל. כמדומני שלמדו שם גם לימודי חול. הוא הקים רשת שלימה של מוסדות.
על הסמינר לנשים כל העולם כולו רעש וגעש על זה, והלכו אז למרן חפץ חיים שיעצור את זה, והוא אמר אם רבי יוסף לייב עומד בראשו זה בסדר גמור. אם הוא עשה את זה זה בסדר גמור.
דבר ייחודי מצינו בטעלז, שראשי הישיבה שימשו כתובת לכל דבר דין ומשפט בעיירה, קטן כגדול. האם באופן רשמי הם כיהנו כרבני המקום?
למעשה גם ר' אליעזר, גם רבי יוסף לייב, וגם רבי אברהם יצחק כיהנו גם כראש ישיבה, גם כמרא דאתרא, וגם היו האב"ד. רבי יוסף לייב וגם ר' אליעזר היו הולכים בכל שבת לבית הכנסת לדבר בפני הבעלי בתים של טעלז.
לא היה זה במקרה שמפני גדלותם הם שימשו בכל הכתרים יחד, אלא אדרבה הם סברו שכך צריך להיות. את זה תוכל ללמוד מהסיפור שהיה אחרי פטירתו של ר' אליעזר.
אחרי שר' אליעזר נפטר, מינו את חתנו רבי יוסף לייב לראש הישיבה. והסבא רבי זלמן למעשה היה יותר מתאים להיות רב, והתושבים רצו שהוא יהיה הרב של העיר. רבי יוסף לייב היה תקיף. והם רצו שרבי יוסף לייב יהיה הראש ישיבה אבל הרב יהיה הסבא רבי זלמן. ורבי יוסף לייב אמר אז, בשום פנים לא, אי אפשר לחלק את זה, הרב והראש ישיבה צריך להיות אחד. מי שיהיה יהיה בשניהם, אין בו כדי חלוקה. והעיר הייתה כמרקחה כי הם רצו שהרב יהיה רבי זלמן.
סופו של סיפור היה, הלכה הסבתא אשתו של רבי זלמן הרבנית שרה מרים ע"ה, מבית לבית לבקש ולשכנע שימנו את רבי יוסף לייב גם לרב ושלא יהיה מחלוקת. ושהוא יהיה הראש ישיבה והרב. ורבי זלמן עזב את העיר אז, אינני זוכר כעת אם הלך ישר ללוצק או קודם למקום אחר, אבל הוא עזב את העיר כדי שלא יהיה מחלוקת.
ומרן החפץ חיים שמע את הסיפור הזה, אז הוא אמר שבזכות המעשה הזה שהיא הלכה לשכנע אותם שרבי יוסף לייב יהיה הרב ולא יהיה מחלוקת עתידה טעלז לחזור למשפחת סורוצקין. וכך הווה.
מלבד מלהורות לציבור את אשר יעשון, הם היו מעורבים גם כן בקביעת וסידור העניינים הציבוריים?
תראה, קודם כל בתוך העיר טעלז עצמה הרי במשך הזמנים חילקו את התפקידים כמו שאמרתי מקודם, הראש ישיבה לא היה הרב והרב לא היה אב בית הדין, אבל בטעלז הם היו בשלושת התפקידים האלה. והם נשאו על עצמם את כל העול של העיר.
לגבי הנהגת הכלל כולו, לגבי רבי אברהם יצחק אינני יודע עד כמה היה מעורב בעניני הכלל, למעשה הוא הרי היה צעיר והוא גם נפטר צעיר. אביו רבי יוסף לייב ודאי היה מעורב בעניני הכלל כולו, בכלל כל ראשי הישיבה היו מראשי ומתומכי 'אגודת ישראל' שהוקמה בתקופה הזו שהייתה תקופה קשה ליהדות החרדית ללא ספק.
אבל ר' אליעזר טעלזער באמת היה מגדולי ישראל ממש שהנהיגו את אותו הדור ואת כל יהדות אירופה. הוא היה מעורב מאוד בעניני הכלל והוא ייסד עיתון ליהדות החרדית אז שיהיה עפ"י דעת תורה.
ידוע שאופי ההנהגה של רבי יוסף בלוך היה מיוחד בדורו ואח"כ זה המשיך בבית טעלז, מה היה מיוחד בהנהגתו?
רבי יוסף לייב היה מלך. ממש. הוא היה מורם מעם. הוא היה לומד שני סדרים ביום של שש שעות רצופות, שבהם היה עומד עם סטנדר ולא זז מהמקום. אתה מבין על מה מדובר? איזה מושגים של גדלות.
והיו לו גם הנהגות של גדלות ושל מלכות, כאשר סיימו לדבר איתו, לא היו מסתובבים ומפנים גב, אלא היו הולכים אחורה. היתה שם אצילות ומלכות מיוחדת. אימי סיפרה שבתור ילדים הם לא ראו אף פעם את רבי יוסף לייב בבית בלי חליפה.
אח"כ התמנה רבי אברהם יצחק שהמשיך את דרכו…
רבי אברהם יצחק ידעו עוד מצעירותו ממש, שהוא יהיה ראש הישיבה של טעלז. רבי אברהם יצחק היה משכמו ומעלה בהנהגה שלו בתורה, בהתמדה הגדולה שלו, מצעירותו ממש. הוא היה לומד בהתמדה עצומה כזו, בזמן ובבין הזמנים לא פסק פומיה ממש. אתה יכול לראות בשיעורים שלו שנדפסו את הגדלות שלו בתורה.
ידעו כבר מאז שהוא יהיה ה'ראש ישיבה' של טעלז. גם בבחרותו הוא היה כבר כמו 'ראש ישיבה'. רבי אברהם יצחק היה אדם גדול בכל ההנהגות שלו גם בתור אברך, בעודו צעיר ממש היו מראים עליו שהוא הולך להיות גדול.
כידוע מרן הגרא"י הי"ד בחר ברבי ברוך סורוצקין לחתן ממש לפני המלחמה. השמועה אומרת כי זה מה שסלל את הנתיב למילוטם מעמק הבכא וכך ניצלו חייהם של רבי ברוך זצ"ל ורעייתו הרבנית ע"ה.
אבי זצ"ל התחתן עם הבת של רבי אברהם יצחק, מיד אחרי החתונה רבי אברהם יצחק שלח אותו שיברח מאירופה, ואכן הם הצטרפו לרכבת של ישיבת מיר ונסעו משם עם ישיבת מיר ליפן. וכך הם ניצלו.
ידעו אז שמתחילה מלחמה אבל חשבו שהגרמנים לא יכבשו את הרוסים, אצל הרוסים זה גם היה 'צרה' גדולה מאוד אבל לא היה דבר כזה כמו אצל הגרמנים שהרגו אנשים, זה היה רק אצל הגרמנים. אבל הישיבה עצמה וראשיה נשארו בטלז, והנאצים ימ"ש לקחו את כולם.
הוריי הגיעו ליפן, הם היו באותו בניין עם ראש ישיבת מיר הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, מי שלימד את אמא שלי ע"ה לבשל, שהרי היא היתה מיד אחרי החתונה, היתה זו הרבנית שמואלביץ.
ומה שהיה אז, שאמא שלי קיבלה אישור לבוא לאמריקה ואבא שלי לא קיבל. ואמא שלי לא רצתה לנסוע לבדה, ולא ידעו מה לעשות.
למעשה לא היתה אפשרות לשלוח דואר לליטא מיפן ולא יכלו לשלוח את השאלה לרבי אברהם יצחק בגלל המלחמה ולא היה קשר עימם, אז הם שלחו מברק לאמריקה לדוד רבי אליהו מאיר ושאלו אותו מה לדעתו צריך לעשות, אז הוא אמר שתיסע מיד. והיא נסעה לבד לאמריקה. אמא שלי למעשה הייתה ביפן שישה חודשים בערך.
בהגיעה לאמריקה ניסו ועשו השתדלויות הרבה בשביל שאבי זצ"ל יוכל גם להגיע, ובסוף הצליחו להשיג אישור שאבי יבוא לקנדה, והוא הגיע לקנדה, ואימי ע"ה נסעה גם לקנדה, והם היו תקופה בקנדה. ומשם אחרי זמן הם קיבלו אישור להגיע לארה"ב, מקנדה היה יותר קל לקבל אישור להגיע לאמריקה. אני נולדתי כבר בקליבלנד, אחרי שנה או שנה וחצי מהגיעם לקליבלנד.
רבי מרדכי גיפטר גם נמלט יחד איתם?
רבי מרדכי גיפטר החתן של רבי זלמן היה אמריקאי אז לו היה קל לקבל אישור להגיע לאמריקה, אבל הוא לא הגיע מיד לישיבה בקליבלנד, בתחילה הוא היה רב באמריקה באיזה קהילה אח"כ הוא הגיע לישיבת טלז.
דרך אגב, מאמריקה הגיעו הרבה ללמוד בליטא, אבל רוב רובם ממש של האמריקאים הגיעו ללמוד דוקא בישיבה בטלז, לישיבות אחרות כמעט לא הגיעו.
רבי פסח שטיין גם הצליח להינצל מליטא. והוא התחתן אחרי המלחמה עם הבת של רבי זלמן בלוך הי"ד שנהרג בטלז.
הישיבה בקליבלנד הוקמה מיד לאחר השואה, מקימיה השאירו אחריהם את משפחתם וכל אשר להם בגיא צלמוות, מהיכן שאבו את הכוח ואת תעצומות הנפש לשאת את כל זה ולהמשיך להקים את מבצרי התורה?
דבר ראשון בתחילה הם בכלל לא ידעו מזה שנהרגו הבנים והמשפחות שלהם, הם חרדו מאוד לגורלם אבל הם לא ידעו את גודל האסון.
ושנית, הגאון רבי אליהו מאיר בלוך היה אדם גדול מאוד, ומיוחד מאוד. ובמיוחד בנקודה הזאת של גדלות הנפש, שהוא היה מסוגל להכיל את כל הצער הנורא על האובדן ולהמשיך הלאה בהקמת הישיבה ובהרבצת תורה.
יש מכתב שהוא כותב אחרי שנודע לו על רציחתם של רעייתו ובניו, זה מבהיל על הרעיון מה שהוא כותב שם, אתה רואה שם את גדלות הנפש שלא יאומן כי יסופר.
למעשה רבי אליהו מאיר כבר בישיבה בליטא היה ר"מ והיה גם נקרא ראש ישיבה, בודאי שרבי אברהם יצחק היה ראש הישיבה, אבל גם רבי אליהו מאיר שהיה צעיר ממנו כבר נחשב לראש ישיבה.
אספר לך סיפור, שאני כנער צעיר מאוד, כשלמדתי בישיבה קטנה של טעלז עשה עלי רושם כביר מאוד. היה זה בפטירתו של ראש הישיבה רבי אליהו מאיר בלוך זצ"ל, זה היה לפני כשישים וחמש שנה (טבת תשט"ו), אז לא היו כמעט אמצעי תקשורת, ועד שהיו עוברות ידיעות ממקום למקום היה לוקח זמן רב. בפרט שקליבלנד הייתה מחוץ למחנה מבחינת המיקום שלה, היא לא הייתה בריכוזים הגדולים של היהדות החרדית. וממילא לקח זמן רב עד שהגיעה הידיעה לריכוזים של החרדים עצמם.
והנה כמה זמן לאחר פטירתו הגיע מכתב ממקום בשם 'בופאלו', שזה ממש ממש מחוץ לתחום ולמחנה, זה עיר בקצה ניו יורק על יד הגבול עם קנדה.
והגיע מכתב למישהו בקליבלנד מבופאלו ששלח אחד משם בשאלה, "האם נכון הוא הדבר שרבי אליהו מאיר בלוך נפטר? ומדוע אני שואל, משום שראיתי בשמיים אנשים רצים, שאלתי אותם להיכן אתם רצים? אמרו לי לשיעורו של רבי אליהו מאיר בלוך אנו רצים. וממילא הובן לי שהוא נסתלק". והוא התפלא על זה כי למעשה רבי אליהו מאיר נסתלק צעיר. אינני יודע אם זה היה בחלום שהוא חלם אז או שזה היה משהו כעין זה, אבל זה היה המעשה ואני זוכר אותו כמו עכשיו. לא היתה אפשרות בעולם שתגיע הידיעה הזו לבופאלו, לא היו עיתונים שהגיעו לשם, ולא היו אמצעים לדעת את זה. והסיפור הזה עשה עלי רושם גדול כל כך, מהגדלות שאפשר להגיע בעולם הזה, עד שבשמים רצים לשמוע את השיעור של רבי אליהו מאיר.
על כל פנים, ב"ה מלבד קליבלנד זכתה טעלז גם להמשך בארץ הקודש בסייעתא דשמיא ע"י בני רה"י הגרש"ב שליט"א. ב"ה הישיבה גדולה משתדלת להיות בהנהגה של טעלז, אנחנו משתדלים גם לעשות זיכרון בישיבה הקד' בכ' תמוז וביארצייט של ר' לייזער לע"נ, והקב"ה יעזור שההמשך של טעלז בא"י ימשיך ויגדל בע"ה לתפארת ולריבוי תורת ישראל. אבל הא פשיטא שכל הסייעתא דשמיא הפלאית שיש לישיבת 'עטרת שלמה' למעלה מגדר הטבע זה רק מכוחו של ר' לייזער וגדולי טעלז. וכל הכוח של הקמת הישיבה זה מכוח ה'אהבת תורה' שלהם.
למעשה מה שאפשר להגיד על ישיבת עטרת שלמה, שב"ה זה בהנהגה של טעלז, וזה ודאי מגיע מהכוח של טעלז ושל גדולי טעלז.
