בביצה ט"ז ע"א "מיתבי לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר לו הקב"ה למשה, משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם" וכ"ה בשבת י' ע"ב, ובמהרש"א בח"א שם כתב דמתנה טובה היינו מה שהשבת ניתנה למנוחה, דמלאכה היא מכלל הקללות דאדם הראשון וע"כ ב"נ אסור לשבות שבת דמעיקר הקללה היא לעבוד בכל הימים, והיינו מה שאמר הקב"ה בבית גנזי דקודם שחטא היה לו מנוחה בכל הימים ועכשיו נתתי לו במתנה מנוחה של יום השבת.
והנה בשבת איכלל ביה תרתי, 'מנוחה וקדושה' וכדאמרינן יום מנוחה וקדושה, דמלבד קדושת השבת האוסרת במלאכה ומחלליה מות יומת, עוד הוי יום מנוחה, והיא היא המתנה שניתנה לישראל. וכבר האריך מרן הגרי"ז לבאר בזה הא דאמרינן בהגדש"פ 'אילו נתן לנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו' דלכאורה הרי שבת קודם למן, שהשבת ניתנה במרה, וכתב לבאר דבאמת צ"ב מ"ש דנקט שבת משאר כל המצוות ובע"כ דאין הכוונה לקיום מצוות שבת, כ"א דהכוונה היא למתנה של שבת, וכדאמר ליה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, והמתנה של שבת לא ניתנה להם כי אם לאחר המן וכדכתיב ראו כי ' נתן לכם השבת וגו' נתן בלשון מתנה, דאילו במרה נצטוו על קדושת השבת ואיסורי מלאכה אולם עדיין לא ניתנה להם השבת במתנה וזה ניתן להם רק לאחר המן, יעו"ש.
והנה בתפילת שחרית דשבת אומרים "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" ונראה דמה שחוזרים ואומרים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, אין הכוונה לגויים ולעובדי פסילים, דהרי כבר אמרנו ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים, כי אם דהכוונה היא לגר תושב דהוא גוי שאינו עובד פסילים, אבל עדיין אינו מהול דלא התגייר ע"י מילה כי אם בקבלת ז' מצוות בני נח כדאי' בע"ז ס"ד ב', וברמב"ם הל' איסו"ב פי"ד וז"ל איזהו גר תושב זה עכו"ם שקיבל עליו שלא יעבוד ע"ז עם שאר מצוות שנצטוו בני נח עכ"ל, וזהו מה דאמרינן דלא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים לגויים גמורים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים ר"ל דאינם עובדי פסילים אך מ"מ אינם ערלים.
ולפי"ד אלו יתבאר היטב מה שכתוב אצל ערלים לשון מנוחה, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, והביאור בזה הוא דהנה ביבמות מ"ח ע"ב אי' וינפש בן אמתך וכו' והגר זה גר תושב, ופירש"י "גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה וכו' והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים" ובתוס' שם הקשו א"כ נפישי להו משבע מצוות ובמסכת ע"ז משמע דבשבע מצוות שקיבלו בני נח איקרי גר תושב, ועוד דקיי"ל שעכו"ם ששבת חייב מיתה.
והנראה בביאור דעת רש"י עפ"י מש"כ בביאור הלכה סי' ד"ש דגר תושב אם רצה לקבל עליו בעת תחילת גירותו עוד מצוות מלבד השבע מצוות שנצטוו ב"נ חלה קבלתו שמחויב אח"כ לקיימם, ומה שנקטו שבע הוא לרבותא דדי בזה. ומה שאמרינן דא"י שרצה לקבל את התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו היינו לעשותו ישראל גמור אבל לא לענין גר תושב, ואם קיבל עליו את השבת הרי הוא מחויב בשבת, והא דאמרי' עכו"ם ששבת חייב מיתה זהו רק עכו"ם אבל גר תושב שיקבל עליו את השבת חייב בשבת, עיי"ש. ויש להוסיף דהטעם בזה הוא משום דע"י הגרות הוא יצא מכלל עכו"ם, דגר תושב הוא חלות גירות וכדאיתא ברבינו גרשום כריתות דף י' דיש בו מקצת גירות דהוי זה מעשה גירות ואכמ"ל בזה.
ומעתה אתיא היטב דעת רש"י דלעולם כל גר תושב חייב בשבת כיון דחייב לקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה והמחלל שבת כעובד ע"ז הוא, א"כ בכלל קבלתו שלא לעבוד ע"ז הוא ממילא גם ענין השבת, ועי' בעל"נ בשבת שם.
ונראה דאע"ג דגר תושב מוזהר על השבת וכמש"כ רש"י, ועוד דאם קיבל עליו את השבת בודאי דגם לתוס' חייב על השבת א"כ הרי נמצא דגר תושב בכלל קדושתו של השבת דהרי מצווה הוא על חילול שבת ומוזהר על שביתתו, אך מ"מ אין הוא בכלל מנוחתו של השבת דהמתנה של שבת היא אך ורק לישראל, וגר תושב אע"ג דהוא מוזהר על השבת והוא בכלל קדושתו של השבת מ"מ אין הוא בכלל מנוחתו של השבת.
והן הן הדברים שאומרים בשבת "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים" דהגויים אין להם שום שייכות לשבת לא לקדושת השבת ולא למנוחת השבת, אולם גר תושב שאינו עובד פסילים הרי הוא מוזהר על השבת, ויש לו שייכות עם קדושתו של השבת, אך מ"מ 'וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לישראל עמך נתת באהבה' ר"ל דגם גר תושב אין לו את המתנה של שבת, ובמנוחתו לא ישכנו ערלים, ורק לישראל עמך נתת באהבה את השבת ליום מנוחה. ודו"ק.
