הרמב"ם בפי"ג מהל' תפילה ה"ח כתב וז"ל 'ובאחרון של פסח קורין בתורה וכו' עד סוף השירה עד כי אני רופאך' עכ"ל. וצ"ב מה שדקדק הרמב"ם לכתוב שקורין את השירה והו"ל לומר רק דקורין עד כי אני ד' רופאך. וצ"ע. ועוד קשה דהנה במגילה דף י"ד א' איתא, מאי דרוש, אמר ר"ח בר אבין אמר ר"י בן קרחה קל וחומר ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כל שכן, ופירש"י דביציאת מצרים אמרו שירה על הים, והקשה בטורי אבן דהרי לא נקבע לדורות ורק באותו הזמן בשעת הנס אמרוהו, ואנן בקביעתא לדורות עסקינן וזה לא מצינו, וצ"ע.
ואשר ייראה לומר בזה, דס"ל לרש"י דבעיקר החיוב של קריאת התורה בשביעי של פסח תרתי איתנייהו ביה, חדא עיקר התקנה של קרה"ת דמשה תיקן לקרוא במועד מענינו של המועד, ושנית משום שנתקנה לדורות לומר שירה בשביעי של פסח. וחלוקים הם בזה, דאילו משום שחייבים לקרוא במועד מענינו של מועד די בזה שיקראו מתחילת פרשת בשלח עד השירה, דזהו ענינו של יום השביעי, מה שאירע בשביעי של פסח. ומה שקורין את השירה בשביעי של פסח הוא משום דנתקן לדורות לומר אז ישיר בשביעי של פסח.
וכן נראה מבואר בדברי רש"י עה"ת בפרשת בשלח שכתב 'וליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה והוא יום שביעי של פסח לכן אנו קוראים השירה ביום השביעי' עכ"ל. וכן כתב רש"י במגילה דף ל"א 'יום טוב אחרון קורים ויהי בשלח פרעה לפי שביום ז' של פסח אמרו שירה על הים' עכ"ל. והיינו להדיא כמש"כ. דמלבד מה שקורים פרשת בשלח משום דזהו ענינו של יום, עוד היתה התקנה לומר אז ישיר בשביעי של פסח משום דאמרו אז שירה, ונקבע לדורות לקרוא את השירה מתוך הכתב ובציבור. וכן נראה מבואר בירושלמי פ"ה דסוטה ה"ב, דהא דכתיב אז ישיר משה לאמר וגו' היינו לומר לדורות, והיינו להדיא כפירש"י דנאמר דינא לקרות אז ישיר לדורות ומשו"ה הוא דקבעוהו לומר בשביעי של פסח זכר לקריעת ים סוף, משום דבאותו יום עברו את הים ואמרו שירה. [וכן הוא בפסקי תוס' רי"ד שכתב וז"ל ת"ר וכו' פי' לא הוסיפו תורה לישראל שיהיו קורים בה וכו' מעבדות לחירות אמרו שירה פירוש אז ישיר והוקבעה בתורה לקרותה וכו'].
ויש להוסיף בזה דכמו שמצינו דיש חפצא דהלל, שנתקן בפרקי הלל, ה"נ יש חפצא דשירה דהוא אז ישיר, ונתקן לאומרה לדורות בתורת שירה, [ואז אמרוהו ברוח הקודש וכדאי' במכילתא] ועל כן נתקן שצריך לקרותו מתוך הספר, דרק כה"ג הוא דחשיב שאומרו בתורת שירה ככתיבתה שנכתבה בצורת שירה, אבל פסוקי התורה בעל פה אין על זה תורת שירה.
ולפי דברינו אלו יתבארו היטב דברי הרמב"ם, דתרי דינים הם בקריאת התורה של שביעי של פסח, חדא קריאת השירה והיינו לקרותו עד סוף השירה, ושנית דין קריאה שהוא משום חובת היום והוא עד כי אני ד' רופאך. (אולם נראה דבאמת גם מצד חובת היום היה בדין שיקרא רק עד סוף השירה, והא דקורין עד אני ד' וגו' הוא משום דפרשת ותען להם מרים היא פרשה של שני פסוקים ואין פוסקין בסמוך לה, כדאי' בשו"ע או"ח קל"ח ובמ"ב שם) ועי'.
והנה יעו"ש עוד בטורי אבן שהקשה, דשירה זו אינה מעבדות לחירות כי אם ממיתה לחיים שהרי על הים ניצולו ממיתה. וי"ל עפ"י מה שכתב הגר"א עה"פ במשלי 'בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאיבוד רשעים רינה' וז"ל 'בטוב צדיקים וכו' כי כאשר הקב"ה מציל את עמו ישראל מצריהם העומדים עליהם, מתחילה גואל אותם ומיטיב להם ואחר כך נוקם את נקמתם מהצרים, כי במצרים שמתחילה גאל אותם ואחר כך איבדם בים סוף וכו' וכאשר הוא מיטיב לצדיקים אז כל העיר בשמחה, אבל עדין אין מרננים ומשבחים להקב"ה, אך אחר כך כאשר נוקם מהעומדים עליהם אז מרננים ומשבחים להקב"ה" יעו"ש. ולפי"ז אף דיצאו ממצרים ונגאלו מ"מ לא שרו אז, כי אם לאחר איבוד הרשעים שאז הוא זמן לרינה, ואז הוי השירה על זה שנגאלו ועל גאולתם, ונמצא דעיקר השירה נתקנה על זה שיצאו מעבדות לחירות.
ובמה שהקשה עוד בטורי אבן שם על הא דפי' רש"י דשירה שאמרו מעבדות לחירות היינו בז' ימים של פסח, ממה שהקשו בגמ' אי הכי הלל נמי נימא והרי לא מצינו שאמרו הלל בשביעי של פסח. נראה פשוט דס"ל לרש"י דאף דאמנם לא אמרו הלל בשביעי של פסח מ"מ הרי מצינו דעל יציאתם מעבדות לחירות גם אמרו הלל, וכדאיתא בילקוט תהילים עה"פ הללו עבדי ד', זה שאמר הכתוב אזכרה נגינתי בלילה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע זוכרת אני ניסים שנעשית עימי בלילה במצרים והייתי מנגנת לך על אותם הניסים ואומרת שירים וזמרים בלילה, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש החג, ואמרת כשהרגת בכורי מצרים, שבאותו הלילה גאלתנו ונעשים לך עבדים שנאמר הללו עבדי ד' (וכן הוא בילקוט בפ' בא). הרי להדיא דבאותו הלילה אמרו שירה על הניסים שנעשו אז והוא הלל שאנו אומרים בליל פסח, ונאמר בתורת שירה ולא בתורת קריאה וכמש"כ הר"ן בערבי פסחים כ"ו ב' מדפי הרי"ף יעו"ש.
באופן דנמצא דעל יציאתם מעבדות לחירות אמרו הלל וגם שירה, הלל בליל פסח ושירה בשביעי של פסח, ואע"ג דרק באיבוד רשעים רינה, כל זה הוא לומר שירה, ולא לענין לומר הלל. ולפי"ז שפיר הקשו בגמ' דאי הכי הלל נמי נימא כדמצינו במצרים דאמרו גם שירה וגם הלל. ועי'.
