וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' (י"ב י"ב)
בפרשת בשלח כתיב "דבר אל בני ישראל וגו' לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים" (י"ד ב'), ופירש"י "הוא נשאר מכל אלהי מצרים כדי להטעותן שיאמרו קשה יראתן" וכו' עיי"ש.
שאלוני:
וכי אחרי כל עשרת המכות והניסים שראו והכירו מהם יד ה' היתכן שיחזרו בהם ויכחישו הכל רק מפני זה שבעל צפון נשאר?
וכן יקשה מה שמצינו במכה "ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה" ופירש"י ורבותינו דרשו כמו כבחצות הלילה, ואמרו שאמר משה כחצות דמשמע סמוך לו, או לפניו או לאחריו, ולא אמר בחצות, שמא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא וכו'. ולכאורה יש להתפלא האם יש עוד מקום לחשוש שבטענה קלושה כזו יכחישו את כל הגילויים שיהיו במכה זו בהבדלה בין ישראל למצרים, ובין בכור לשאינו בכור, דבר שאף מלאך אינו יכול לעשותו?
אם נתבונן בדבר נראה, שהפליאה הזו קיימת בכל דור ודור שקמים בו בעלי שיטות טועות באמונה. שהרי לא רק פרעה ועמו ראו בשעתם את יד ה' הגדולה, אלא כל באי עולם רואים תמיד את מציאות השי"ת והשגחתו בבריאה, הלא כך אמר דוד המלך ע"ה על ענין האמונה "מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך" כלומר, אמונת ה' אינה דבר רחוק, אלא כל החכמה שבבריאה מעידה כחתימה על החותמת שהכל הוא רק מעשי ה', ושלא תאמר שהשגה זו מסורה רק לחכמים ובעלי בינה אין זה כן רק "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת", כי החכמה האלוקית הנמצאת בבריאה נראית בנקל ובברירות לפני כל יושבי תבל.
ובכל זאת רואים אנו בכל הדורות שיש רשעים ומינים שטועים ומטעים, ועדיין אין האמונה נחלת הכלל, ואיך ייתכן כן?
ועל כרחך שזהו רצונו יתברך שהאמונה תהא פרי בחירת האדם ולא כפי הכרח המציאות ולכן עוטה מסך של הסתר על כל הגילויים הנפלאים שבבריאה וניתן לאדם מקום לתמיהות ותהיות, וממילא גם לטעות בהבנת כל הנראה.
וזו גם התשובה מדוע טעו המצרים כל כך. כי גם אז, בשעה שהיכה ה' במצרים לא בטל הכלל שיש הסתר בבריאה, ועם כל הגילויים הנפלאים שהיו בעשר המכות מגדלות ה' והשגחתו בבריאה, הנה בכל מכה יחד עם זה שניתן בה יכולת לדעת את ה' היה בה נקודה מיוחדת של כיסוי והסתר – מקום לטעות ולפרש הכל באופן אחר.
ומכת בכורות שהיתה גדולה מכולן, ונכלל בה לימוד לגבי שורש טעותם, העבודה זרה שהאמינו בה, כמש"כ "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'" ההסתר בה היה גדול ג"כ מכולן, ואחרי הכל – ע"ז אחת נשארה ללא פגע, ובזה ניתן מקום לדחות הכל ולומר שאדרבה ראיה יש כאן שכוחה של ע"ז זו גדול מעל כל הגילויים שנראו עד עתה בעשרת המכות ולכן טעו בה המצרים כל כך.
וכך היה גם לגבי עצם אופן מיתת הבכורות, עם כל הגילויים על ייחוד ה' והשגחתו הפרטית על עמו ישראל, שהיו במכה זו ניתן גם מקום – נקודה אחת, לדחות את הכל בטענה שלא היה זה יד ה', וכדי שגם במכה זו יישמר משקל הבחירה בין הגילוי וההעלם שבמכה התחייב שלא יתווסף עוד צד חיזוק למקום הטעות בזה שלפי חשבונם תחילת המכה לא היתה בשעת חצות בדיוק ולכן אמר להם מרע"ה 'כחצות'.
(מרן הגרא"י בלוך הי"ד)
