"הללו את ה' מן השמים" וגו' – ענין זה הנהגת ה' הנמצאת בבריאה, לברוא חדשות בשינוי התולדות אינו נראה, אלא במה שנוגע לאדם ועניניו. והם הדברים הנמצאים בעולם התחתון, אבל במערכות העליונות, הינם קבועות בחוקים ובגבולות מיוחדים כפי שנקבע להם בתחילת הבריאה ברצון הבורא, ובסידור זה מתנהגים עניניהם תמיד. וע"ז אמר הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים, כל מלאכיו, כל צבאיו, שמש וירח וכו', כל צבא מרום, שמים ושמי השמים, מהללים את שם ה' בסידורם הנפלא, במערכתם הרוממה, מעידים על חכמת וגבורת יוצר הכל אשר במאמרו בראם וברוח פיו סידרם והכינם.
ומה הוא הילולם? "כי הוא ציוה ונבראו" – על ידם מכירים אנו את בורא העולם, שבציוויו נבראה בריאה ערוכה בחוקיה וסדריה הנפלאים, ואשר תמיד יעמדו כמו שבראם – "ויעמידם לעד חוק נתן ולא יעבור". אך עדין רואים אנו רק "בורא" עם "בריאה".
אבל בהילולם של התחתונים – "הללו את ה' מן הארץ תנינים וגו' מלכי ארץ" וגו', ומהו הילולם? "יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו", בבריות אלו – התחתונים, רואים אנו שידוד טבע ושינוי המציאות ע"פ רצון ה'. ומכירים כי רק רצונו הוא הכל, וכל הכוח וכל הגבורה הוא רק לה', כי נשגב שמו לבדו.
ועל ידי כך באים אנו להכרת ההנהגה של שם הויה, היינו מה שנמצא ענין הנהגה שבה מכירים אנו ע"פ מושגינו כי מציאותו יתברך מהווה הכל ברצונו העליון, ואז מבינים אנו כי הוא לבדו בשמים ובארץ אין עוד – "הודו על ארץ ושמים".
ובזה מסיים המשורר "וירם קרן לעמו" – כי בהנהגה זו – הנהגת שם הוי', שאינה תלויה בשום חוק וטבע, תהיה גם הגאולה העתידה, הגאולה האחרונה, כמו שכתוב "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם" – כי הקב"ה בעצמו ינחם את עמו, ויביא את עולמו לתכלית העתיד המקווה, על ידי עם ישראל, ועל ידי זה בטוחים אנו כי רצונו יתברך לעולם לא ישונה – "וירם קרן לעמו – תהילה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו".
(מרן המהרי"ל בלוך זצ"ל)
