צוואה-אור לכ"ו טבת ה'תשפ"ג-עם תיקונים לאחמ"כ
כל הנכתב כאן נכתב אם ח"ו אמות בקיצור ימים ושנים באופן הנראה כעת או ח"ו באופן אחר אם אין נפק"מ לגוף הצוואה, אין במה שנכתב שום פתחון פה לפורענות ח"ו אלא רק על הצד הנ"ל, ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. וכן אם יהיו שינויים שיהפכו דברים מסוימים בצוואה ללא רלוונטיים יהיה כאילו לא נכתבו הדברים הללו כלל.
ענייני המיתה:
א. אם ח"ו אמות על אדמה טמאה, אני רוצה להיקבר בא"י אלא א"כ יש בזה בעיה הלכתית.
ב. מאחר שכתוב שהמת נמצא בשעת ההספדים, אבקש לא להפליג בגוזמאות ובשטויות, אוי לאותה בושה. (לתשומת לב-איני יודע את כל הש"ס ונראה לי שלא עברתי אפילו על רבע ממנו אלא הרבה פחות, יעיד על זה כל מי שלמד איתי חברותא. האגדה הומצאה ע"י חבריי המסורים מהישי"ק שביקשו לסלול את דרכי לישי"ג.)
ג. אם אפשר, ואם זה לא יגרום לביטול תורה באופן עקיף, אני מבקש לסדר משמרות רצופות ללימוד במהלך ימי השבעה ועכ"פ בשלושת הימים הראשונים.
בקשות:
א. להשתדל לנהוג באמת וביושר, הן בין אדם לחברו, הן בין אדם לבוראו, הן בין אדם לעצמו, והן בין אדם לתלמודו.
ב. לרדוף השלום, ולהיזהר מאד ממריבה אישית על רקע אידאולוגי, הרי אם היה עולה רצון מלפני הבורא היית נולד לאותה קהילה, כת, קבוצה, עדה שאתה נלחם נגדה, האם לא היית אוחז אז באידאולוגיה שונה. א"כ אנו צריכים לאהוב כל מי שכוונתו לשמים, וכמובן לשנוא את מי שחוטא ואין כוונתו לשמים. אמנם ודאי שאין זה סותר עמידה על העקרונות, ואולי גם קצת וויכוחים, אך מריבה אישית אינה נכונה.
ג. להתחזק בלימוד ברציפות.
ד. להשתדל לקדש את השבת מימי החול, הן בלצפות לבואה ולא להיפך חלילה, הן בעשיית מצוות השבת לשם שבת, והן בלהרבות בת"ת בה.
בקשות אלו אינן דרישה, רק שנראה לי שיהיה טוב אם יקויימו.
לאבי מורי שליט"א…
לאמי מורתי תליט"א…
… שלא להתעצב יותר מדאי, כי הרי אחר מותי טוב לי בעז"ה בגן עדן עם כל הצדיקים, ואין זה שונה מלשלוח אותי למקום רחוק ששם לא אתראה איתך ולא אדבר איתך אבל שם אתעלה בתורת הקל אי"ה. ובאמת אם נשלחתי לכמות שנים מעטה מהאחרים לעולם אין זה רע כלל, וכי נתעצב על כך שאנו חיים פחות מחיה פלונית, או שחיה אלמונית עשתה יותר ממנו בתחום מסויים כמו להוליד אלפי ילדים כשאנחנו זוכים רק למעט ילדים יחסית אליה?! א"כ גם כאן אני כמו ברייה אחרת שדרכה לחיות פחות שנים מבני אדם או אין דרכה להוליד ילדים…
עליי להחזיר: א. חבילת מסכות לישיבה, ב. לורד לגמ"ח "נר דוד" שבישיבה, ג. ספר של הרב ואכטפויגל (נראה לי) על אלול ור"ה לישיבה קטנה, ד. לבדוק אם יש אצלי/אצלנו ספרים של אחרים (קריאה או לימוד), ה. אני חייב סכום כסף מסויים (נראה לי חמישים ₪) לישיבת בין הזמנים "התקבצו" של הקהילה בעקבות טעות בתשלום על טיול, אני מבקש אם אפשר למהר ולסדר את הדברים הנ"ל בהקדם. ובכל מקרה ודאי זכות תרומה לישיבת ביה"ז או לכולל ביה"ז תעמוד לי לזכות. תודה רבה.
עם החסכונות שלי (נמצאים בארנק שחור בכספת) תשתמשו אם אפשר לדברים טובים לפי הבנתכם.
…סליחה על כל הפעמים שלא כיבדתי אותך כראוי וכמצווה עלי, אנא, אם את יכולה תשתדלי להתפייס ולסלוח לי גם מייד, וגם אחרי הבלבול של האבל והמסתעף.
לבני משפחתי הקרובים…
… אני מבקש את מחילתכם הכנה על כל צער שבא לכם בגללי, במישרין או בעקיפין, בנפש, בגוף ובממון. אם אפשר יהיה טוב אם תמחלו בפה גם מייד וגם אחרי כל הצער והאבל וההתרגשות, ביישוב הדעת.
אני מוחל בלב שלם על כל מיני צער שנגרמו לי (גם אחר שעת כתיבת הצוואה), במישרין או בעקיפין, בגוף ובנפש, כל דבר ממש, וכל סוגי נקיפות מצפון (אם רק הייתי מחייכת, שומרת, עוזרת, עושה, וכו' וכו', בטוח הוא היה חי בריא ושלם, דשן ורענן, עד גיל שלוש מאות…) לא מועילים לשום דבר.
אני מבקש ומתחנן, אנא ואנא, לא להאשים בשום פנים ואופן אף אחד, לא מבתי החולים, לא מהמשמחים, לא ממישהו מהמשפחה חלילה, ולא אף אחד אחר, במוות או בזה שהוא קרה בזמן המסוים הזה. (אם הייתה רשלנות רפואית ברורה ומוכחת, שבבית דין שדן בעניינים כאלו הייתה קבילה בוודאות (אפשר לשאול את סבא), ועל פי ההלכה היה אסור להם לנהוג כמו שנהגו, אפשר להאשים, אבל לא לדבר על זה עד חודשיים אחר המוות.) אין מזה שום תועלת, וזה רק הורס ומשחית את הנפש, ומסיט את האדם מהדרך הנכונה להתמודד עם המוות. (ברור לי, שאם אחרי אסון מירון לא היו מחפשים אשמים, הזעזוע היה גורם לחיזוקים הרבה יותר גדולים ממה שהיו.) אנא, אנא, אני ממש מבקש בכל לשון של בקשה להיזהר מזה כמו מאש, ואם בשבעה או בהזדמנות אחרת יאמר לכם מישהו על מישהו שהוא אשם, אנא תיידעו אותו על הבקשה הזאת. תודה רבה מראש.
אני מבקש להשתדל מאד לא לשקוע באבל חלילה. כל מה שקורה בעולם הוא טוב, וכמו שאיננו מבינים איך המוח פועל וכדו', ק"ו שאין שום סיבה שנבין למה אדם נחלה או מת.
…
אם אתם יכולים, טוב יהיה אם תתחזקו באיזה אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ואם יהיה מישהו שבהיתר הלכתי לכתחילה (אם לפי ההלכה עדיף שלא, ורק משום "מצווה לקיים דברי המת" תעשו את זה, יהי זה כאילו לא ביקשתי כלל), ואם לא גורם לחוסר נעימות, שיאמר עליי קדיש (אפשר גם מהמשפחה המורחבת או מישהו אחראי אחר). תודה רבה.
לבני המשפחה המורחבת משני הצדדים…
אם אפשר אני רוצה שיתחזקו לעילוי נשמתי באיזה אופן שיהיה, בין ביחד ובין כל אחד לחוד. תודה רבה.
לאחי ורעי בני הישיבה הקדושה עטרת שלמה שיחיו: אין לי דרך להביע גם קצת מהערכתי על כל מה שעשיתם למעני, הן בתקופת חוליי והן לפניה, ובפרט על כל התפילות והחיזוקים בכל עניין שנעשו לרפואתי, אחד המרבה ואחד הממעיט, ברור לי שלולא כל זה לא הייתי מאריך לחיות כ"כ הרבה זמן על אף כל ההזדמנויות שיכולתי למות בהם קודם. וכן הודאה גדולה לכל מי שביקר (או רצה לבקר…) אותי ושימח את ליבי מאד, ולחברותות שבמאמצים מרובים הגיעו כמעט בכל יום ללמוד איתי, מלבד התחושה הטובה שקיבלתי גם זכיתי ללמוד גם בזמן האשפוז קצת ממה שלמדו בישיבה, תעמוד לכם זכות זו לעד. ובפרט לכל מי שאירגן את התפילות בר"ה ויו"כ ובשמח"ת וכן את שמחת בית השואבה, לכל מי שהצטרף לזה, ולכל מי שטרח ויגע בסידור כל העניינים שיהיו באופן הטוב ביותר, ולבעלי התפילה, איני יודע מה הייתי עושה בחגים אלו לבד בבית החולים, אין קץ לשכרכם. ולכל מי שטרח בעוד עניינים רבים: לעדכן את בני הישיבה במצבי, לסדר את סדרי הביקורים, לעזור לי בעתות מצוקה ובזמני שמחה, איני רוצה לפרט שמא אחסר ומשום קנאה, אבל אין תודה שתספיק על כל הסיוע, כל אחד יודע כמה הוא עזר לי או רצה לעזור לי, ישולם שכרכם מן השמים. ואם החסרתי מישהו, גם לו אני מודה.
אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו באיזה אופן שיהיה, או דיברתי חלילה לשוה"ר או הזקתי בגוף או בממון, וכל מיני פגיעה או צער, בין שנודעו, בין שיוודעו, ובין שלא יוודעו, אנא ואנא, אני מתחנן למחילתכם גם אם איני ראוי למחילה, אם אפשר שכל בני הישיבה ימחלו בפה מייד וכן אחרי גמר ההספדים וההתרגשות.
אני מבקש אם אפשר להתחזק בכל אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ובפרט בכמה דברים: א. שלא לדבר בשעת התפילה, ובפרט בתפילת מנחה של שבת שמעלתה גדולה והדברים ידועים. ב. להתחזק בלימוד ברציפות באיזה אופן שיהיה. ג. אם אפשר להתחזק בשמירת סדרים (ובימי שישי-שבת שידוע גודל מעלת הלימוד בהם). ד. אם אפשר לנסות להתחזק בלימוד מוסר כראוי, עכ"פ במסגרת סדרי הישיבה בימים א-ה. תודה רבה.
לכל העוזרים והמסייעים באשר הם, בארגונים, בחלוקות, בהבאת אוכל, בתמיכה ועידוד, בסיוע בצרכים טכניים או רפואיים, במשמרות, בהנעמת הזמן, באירוח בחו"ל, ובכל אופן שהוא: תודה רבה על כל העזרה והסיוע, בלעדיכם איני יודע איך היינו מסתדרים בבית החולים, בשבתות, בטיסה לחו"ל ובחו"ל, ובכל העניינים. יהי רצון שלא יקופח שכרכם. אין לי מילים.
אני מבקש מחילה אם הרגזתי או פגעתי באיזה אופן, בין במישרין ובין בעקיפין, בגוף, בממון או בנפש, אם אפשר למחול בפה, גם אם אינכם יודעים על פגיעה כלשהי.
תודה רבה רבה.
לבני קהילת שד' יחזקאל היקרים: תודה רבה על כל התפילות והקבלות לרפואתי, על כל העזרה והסיוע, התמיכה והעידוד והעזרה בדברים הקטנים, בין לפני מחלתי ובין בזמן המחלה.
אם פגעתי חלילה במישהו אבקש את מחילתו.
אם אפשר להתחזק באיזה משהו לעילוי נשמתי. תודה רבה.
לכל מי שיתוודע לנכתב כאן מחבריי בני הישיבה קטנה חמדת משה: תודה רבה על הכל, ועל העזרה והעידוד והלימוד והתפילות בתקופת מחלתי הראשונה והשניה. ישולם שכרכם מן השמים.
אם אפשר למחול בפה אם דיברתי לשוה"ר או פגעתי באיזה אופן שהוא, בגוף, בנפש או בממון במישרין או בעקיפין.
אם אפשר להתחזק לעילוי נשמתי בכל צורה שהיא. תודה רבה.
לכל מלמדיי ומורי דרכי בחיידר, בישי"ק, בישי"ג, ומחוצה להם: תודה רבה רבה. איני מרגיש נעים להודות במילים דלות על כל הדברים, ומשום כך אני מקצר.
אני מבקש מחילה מכל מי שנפגע ממני באיזה אופן, בין בגוף, בין בנפש, ובין בממון, במישרין או בעקיפין, ביודעין ובלא יודעין, או שדיברתי לשוה"ר, או שחטאתי כנגדו בכל אופן אחר. אבקש למחול בפה אפי' אם לא ידוע משהו מסוים.
לכל מי שהתפלל עלי או התחזק לרפואתי באיזה אופן: איני יודע איך להודות על כל התפילות והחיזוקים שנעשו לרפואתי בכל המקומות ושמרו עלי כל הזמן. תודה מקרב הלב.
אם אפשר להמשיך ולהתחזק לעילוי נשמתי. תודה רבה.
הקפדתי שלא לפנות לאנשים פרטיים מלבד בני משפחתי הקרובה, כיוון שאיני יכול למנות מכמה טעמים מובנים את כל האנשים הפרטיים שעזרו לי יותר מכולם, תודה רבה לכל אחד מכם.
בכל אופן שמישהו רואה עצמו נפגע מדבריי או מחוסר דבריי כאן הנני מבקש את מחילתו.
אם מישהו היה עמי בקשר כלשהו באיזה זמן וייתכן שנפגע ממני אבקש שימחול בפה. (אם אפשר להשתדל לפרסם קצת בקשתי זו אלא אם יש בעיה או קושי כלשהו בלעשות כן.)
אני מוחל מחילה גמורה בלב שלם על כל צער שנגרם לי, הן בגוף, הן בנפש, הן בממון, בכל אופן שהוא, גם על לשוה"ר והוצאת שם רע, וכן מי שאמר אחטא לו והוא ימחל לי, הן אם ידעתי מזה והן אם לא, אלא אם כן יש לי אצלו ממון שהוא עתיד להחזירו לאמי. מחול לכם, מחול לכם, מחול לכם.
אפשר לפרסם או לא לפרסם מהצוואה מה שרוצים, אלא א"כ יש חשש שייפגע מישהו, והכל בהסכמת אמי מורתי תליט"א.
שלמה גרשוני
שנה חלפה מעת הסתלקותו של נפש נקי וצדיק ידידינו הבה"ח שלמה גרשוני זצ"ל. חבר יקר ואהוב שגדל וצמח, עלה ונתעלה בין כותלי הישיבה הקדושה, והיה לנו למופת ולאות, לדמות פלא, לנער שבימים מועטים זכה להגיע לדרגות גבוהות בהתמדת התורה ובידיעת התורה, ביראת ה' טהורה ודביקות בה', ולעלות לישיבה של מעלה צדיק ונקי אחר תוספת זיכוך ומירוק ביסורים מרים וקשים, ביום י' אדר תשפ"ג.
זכתה ישיבתינו הקדושה וזכו בני החבורה נ"י שדמותו המופלאה של שלמה זצ"ל הייתה עימנו, שבין כתלי ישיבתנו הקדושה גדל בן עלייה מופלג שהיה דמות מיוחדת אות ומופת ממש. הן ברוממותו ובאופיו הייחודי, והן בדמות הפלא שניכר בו לכל סובביו ומכריו כי זכה שהתאמת והתברר אצלו חובתו בעולמו בבהירות – והשיל מעליו עול חשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם.
במשך כל י"ב חודשי האבלות מעת הסתלקותו, חסרונו מורגש עד מאוד בהיכל בית המדרש. געגועים וזכרונות צפים. ובכל עת נשמעים עובדות וסיפורים, קטנים וגדולים, סיפורי היום-יום שגילו טפח, אך מאלו העובדות מתגלים טפחיים מגדלות של בן עלייה ששאף כל חייו. ולוואי שנזכה ללמוד מדרכיו המופלאים וממעשיו הטובים.
מיוחד היה שלמה זצ"ל בעמלו בתורה, בעל הבנה גדול וגם בקי גדול. מתמיד עצום בשעות הסדרים ובין הסדרים בלימוד ברציפות, והכל מתוך שמחה ונעימות מופלאה. גם בימי שישי ובלילות שבת קודש היה רגיל לעסוק בתורה שעות על גבי שעות ברציפות הרבה אחרי סיום הסדר, בתקופה האחרונה אמר כמה הוא מתגעגע 'לשטייגע'ן של ליל שבת של חורף', שלמה זצ"ל נתחבב על רבותיו שליט"א בחיבה יתירה.
קרבת ה' והרוממות בה חי היו באופן שאינו מצוי בגילו. אחד מיני הסיפורים הממחישים את רוממותו היה, היותו רגיל ללמוד את הספר 'ערוך השולחן' על הדינים לעתיד לבוא, ובהזדמנות שדיברו חבריו אם היה מותר לעשות פעם אחת עבירה אחת מה היו עושים, הוא אמר: הייתי עולה להר הבית ומקריב קרבן לה'!
בסוף זמן קיץ שיעור א' בישיבה, חלה ל"ע במחלה הנוראה וכחצי שנה סבל ייסורים קשים ומרים מאוד, ונזדכך בכל מיני ייסורים, ובכל התקופה הזו קיבל כל שעבר עליו באמונה ובאהבת ה'. וכשהיה ברור אצלו מהרופאים שזו תקופתו האחרונה היה אומר וידוי, ומכין את עצמו לכך, והיה מתבטא שגם המיתה לטובה, וביקש מבני משפחתו שלא יצטערו על זה הרבה מידי. מאידך גם בזמן הזה, המשיך בלימודו שהיה לומד עם חבריו, וכשיכל היה מגיע לישיבה הקד' ולומד בסדרים. בכל תקופת חייו האחרונה, אחרי שהטיפול בחו"ל לא הצליח, שהה בישיבה, עד שלוש ימים לפני פטירתו – כשקיים בו "לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש אפילו בשעת מיתה".
יראתו הטהורה ודקדוק ההלכה שלו היו באופן מיוחד, היה בקי גדול ומדקדק בהלכה, ויראת שמים ויראת חטא היו על ליבו כשכל כל רואיו וסובביו חשים כי הוא חי ביראה ובשמחה תמיד.
ניכרו הדברים עד מאוד בצורה מיוחדת ופלאית בעת מחלתו שהתנשא כארי בגבורה שלא לוותר על קוצו של יו"ד עד שעתו האחרונה. תמיד היה מבקש שהעירוי יהיה ביד ימין, כדי שיוכל להניח תפילין ביד שמאל. ולמרות שמאוד כאב לו שעושים את העירוי באותה יד כמה פעמים. וכשהורידו ממנו את האינפוזיה הלך לטבול במקוה בערב שבת, ואמר שסוף סוף יכול לטבול בלי חציצה. בסוף חייו אמר, שהוא זכה שלא היה יום אחד שלא הניח תפילין בכל המצבים, ובימים שהיה בלא הכרה היו אלה ימי חול המועד שאין מניחים בהם.
סיפר סבו הגר"צ ובר שליט"א, שבאותה תקופה הוא התקשר לשאול אחרי טיפול שעבר ואמר שאינו יודע אם הוא במצב של עומד לפני המלך, האם מותר לו להתפלל מנחה, וכשהשיב לו סבו שליט"א שיתפלל, עדין שאל אולי עדיף להתפלל תפילה קצרה, וכשהשיב לו שיתפלל כרגיל, אמר אחר כך שנראה לו שהצליח לכוון בתפילה.
לקראת ראש השנה האחרון, כשהבין שיתפלל בבית החולים בלי מנין, החל ללמוד תקיעת שופר, ובמשך תקופה ארוכה תרגל ולמד לתקוע בשופר, וכשהיה מתרגל לתקוע בשופר היה עושה זאת במקום שלא יגרום להפרעה לאחרים במחלקה. בהיותו בעל תוקע בראש השנה תקע את כל התקיעות במנין, ולאחר מכן, עלה בכל קומות הבניין בתל השומר עם אינפוזיה כדי לתקוע בשופר! ותקע בשופר בכל המחלקות כי חשש שתקיעות אחרות שנתקעו שם לא היו כשרות, כשהוא מתאמץ ועולה במדרגות קומה אחר קומה, ולא מסכים בשום פנים ואופן לעלות במעלית שבת.
גם בראש השנה האחרון בהיותו בעל תוקע, לא הסכים לאכול קודם תקיעת שופר, כמו בכל השנים שלא היה אוכל קודם התקיעות. וביום השני של ראש השנה היה מוכרח לאכול בגלל שהיה צריך לעבור טיפול, וכשאמרו לו זאת, ביקש שיבדקו בשבילו אם במצב כזה זה לכתחילה לאכול.
עם תום י"ב החודש ליום פטירתו – ערב שבת קודש תצוה אחר חצות, י' אדר תשפ"ג – השלימו בני החבורה שיחי' את לימוד הש"ס לעילוי נשמתו וספר התורה שנכתב בהידור רב הוכנס להיכל הישיבה הקד', יחד עם זאת במהלך כל השנה כולה הוסיפו חבריו בני החבורה שיחי' בחיזוקים רבים לזכותו ולעילוי נשמתו.
כן הוסיפו ומוסיפים להתחזק כלל תלמידי הישיבה שיחי' בקבלה שקיבלו על עצמם עוד בחייו לרפואתו לבקשתו, ולאחר הסתלקותו נקבעה לעילוי נשמתו, שלא לדבר בשעת התפילה כלל ובפרט בתפילת מנחה של שבת קודש.
וכך ביקש שלמה זצ"ל בצוואתו: "אני מבקש אם אפשר להתחזק בכל אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ובפרט בכמה דברים: א. שלא לדבר בשעת התפילה, ובפרט בתפילת מנחה של שבת שמעלתה גדולה והדברים ידועים. ב. להתחזק בלימוד ברציפות באיזה אופן שיהיה. ג. אם אפשר להתחזק בשמירת סדרים (ובימי שישי-שבת שידוע גודל מעלת הלימוד בהם). ד. אם אפשר לנסות להתחזק בלימוד מוסר כראוי, עכ"פ במסגרת סדרי הישיבה בימים א-ה. תודה רבה". רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, ואנן חבריו וידידיו יש לנו להוסיף לעילוי נשמתו וללמוד ממעשיו ודרכיו הטובים שהיה לנו לנס לאות ולמופת.
חברינו שלמה זצ"ל לא זכה להניח אחריו זש"ק ואנו מוקיריו חבריו וידידיו – עלינו להשתדל ולהוסיף זכויות לעילוי נשמתו, וללמוד ממעשיו ודרכיו הטובים.
יהיו הדברים לחיזוק לעילוי נשמת הבחור שלמה זכר צדיק לברכה בן יבדלחט"א ר' ברוך מרדכי שליט"א
בצער רב התקבלה הבשורה המרה על פטירתו של הגאון החסיד רבי ישראל יצחק ברנדסדורפר זצ"ל מרבני חסידות תולדות אהרון, שהיה תלמיד חכם מובהק, מתמיד עצום, צדיק ועובד ה', והיה ספון כל ימיו באוהלה של תורה בהתמדה וביגיעה, ועשרות בשנים קבע את חוק תלמודו בכולל שע"י הישיבה הקד' במושב בית מאיר.
הגאון זצ"ל נולד בצרפת בט' אלול ת"ש לאביו הרה"ח רבי שלמה ברנדסדורפר זצ"ל, בהיותו תינוק זכה להינצל עם אביו הרה“ח ר‘ שלמה ז“ל וכל משפחתו מגיא ההריגה באנטוורפן שבבלגיה, ובתקופה זו הם הסתתרו ביערות כמה שנים בהימלטות מהנאצים.
ברבות השנים הם עלו לארץ והתיישבו בקיבוץ חפץ חיים, כאן בארץ הקודש התוודע ר' ישראל יצחק לאדמו"ר מתולדות אהרון, האדמו"ר בעל ה'שומר אמונים' זצ"ל ועלה לירושלים להסתופף במחיצתו. לאחר הסתלקותו, דבק באדמו"ר בעל ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן זצ"ל שיסד את הישיבה ור' ישראל יצחק שהיה בן 12 נכנס לישיבה. ועד סוף ימיו היה מחשובי הקהילה של "תולדות אהרן", לצד אחיו הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל חבר בד"ץ העדה החרדית.
לאחר נישואיו נכנס ר‘ ישראל יצחק ללמוד בישיבת מיר. אחר שכבר בילדותו היה לו קשר לישיבת מיר, כאשר בתקופה של מלחמת סיני בעת שהיתה ישיבת מיר מאוד ריקה, וראש הישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל רצה להביא מבני ירושלים שיבואו ללמוד בישיבה. לשם כך הוא פתח ’חברת ערב‘ לילדי ירושלים בקומה התחתונה של בנין הישיבה, ושם למד ר' ישראל יצחק זצ"ל.
במשך כל שנות חייו היה ספון הרה“ג ר‘ ישראל יצחק באהלה של תורה ולא מש ממנה כלל בהתמדה וביגיעה. שנים רבות היה מלומדי ישיבת מיר, והיה מצטנע בלימודו ובכל דרכיו ולומד בין הצורבים הצעירים בלא להתבלט. נוסף על לימודיו בישיבת מיר במשך קרוב לארבעים שנה היה מלומדי הכולל שע"י הישיבה הקד' במושב בית מאיר, שם היה יושב והוגה בתורה בהתמדה ולומד את כל חלקי התורה ממש, והיה דמות הוד ומופת לכל לומדי הכולל.
הכולל במושב בית מאיר, נוסד לפני למעלה מארבעים שנה, ולפני קרוב לשלושים שנה למד בכולל רבינו ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א כאברך צעיר, ועם השנים נטלה הישיבה על עצמה את עול החזקת הכולל. הכולל בבית מאיר נועד לתלמידי חכמים בעלי תריסין יחידי סגולה ובני עלייה שביקשו להתרחק משאון העיר בעת לימודם, כשסדרי הכולל נמשכים עד קרוב לחצות הלילה, וישנם שנמצאים בכולל משבת לשבת.
רבי ישראל יצחק זצ"ל היה מעמודי התווך בכולל, כשהוא מתייגע ועמל על כל חלקי התורה בלימודו בכולל בהתמדה, כן היה מרבה לשוחח בלימוד בכולל עם חברי הכולל בפלפולא דאורייתא, לצד כמה וכמה בעלי תשובה שהיה מורה דרכם בלימוד התורה והיה לומד עימם בכולל. כמו כן ייסד והחדיר בחסידות תולדות אהרון את קביעת שיעורי התורה בערבים.
את חוק לימודיו בכולל קיים רבי ישראל יצחק זצ"ל במשך כארבעים שנה והתייגע בעמלו בכולל עד ימיו האחרונים ממש.
ביום כ' אדר א' נסתלק לבית עולמו כשהוא מותיר אחריו זרע ברך ה', הלוויתו עברה דרך בית המדרש תולדות אהרן למרומי הר הזיתים, שם הספידוהו כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א ורבני הקהילה.
רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א אמר בדבריו שנתקיים ברבי ישראל יצחק דברי החזון איש 'ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבני אדם אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה' ואכן מההיכרות רבת השנים עימו ראו עליו בחוש שהיה מרומם עד מאוד.
עוד הספידוהו הגאונים רבי שלום קרלינסקי שליט"א ראש הכולל, הגאון רבי איתן בלט שליט"א מחברי הכולל, והגאון רבי בערל אייזנבלט שליט"א מחברי הכולל בעבר, ובנו שליט"א
שמחה רבה בהשלמת בניית ארון הקודש המפואר בהיכל הישיבה לצעירים שע"י הישיבה הקד' במודיעין עילית, שנבנה ברוב פאר והדר לע"נ איש החסד הרב ר' יוסף מאייער זצ"ל.
כזכור אל היכל הישיבה החדש נכנסו תלמידי הישיבה נ"י לפני כשנה, ההיכל עצמו גם הוא נבנה לע"נ הר"ר יוסף זצ"ל ע"י בני משפ' שיחי', ועתה בסייעתא דשמיא הושלמה ותמה מלאכת בניית בית ה'.
ארון הקודש המפואר נבנה במשך השנה האחרונה ע"י טובי המומחים והאמנים בארץ ומשלב חיטובי עץ עבודת יד לצד מלאכת אומן בעיטורי זהב המעטרים את ארון הקודש ועם השלמתו כשהוא מתנוסס לתפארה ברוב פאר והדר בהיכל הישיבה הקד', הרי הוא בבחינת – לרומם את בית ה'.
מחזה מרהיב במיוחד היה בבניית ארון הקודש, כשהשלמתו בפועל בהיכל הישיבה הושלמה תוך יומיים בלבד, כדי שלא ייגרם ביטול תורה לתלמידים, ואף ביומיים אלו בהם נבנה ארון הקודש עמלו התלמידים בהיכל הישיבה על התורה כשהעוסקים במלאכה פועלים מסביב לשעון כדי להשלים את המלאכה בבניית ארון הקודש המפואר וההדור.
חנוכת ארון הקודש התקיימה בשילוב מעמד הכנסת ספר תורה שהוכנס לישיבה לע"נ הר"ר יוסף מאייער זצ"ל ע"י בני משפ' שיחי', על המעמד ראה כתבה נרחבת.
ביום חמישי, קודם כניסת צום תענית אסתר מאות בני הישיבה הקד' נ"י השכימו קום לסדר אשמורת בו מתחילים סדרי החזרות "המסכתא", שיתקיימו כמידי שנה בשנה מיום תענית אסתר ועד ר"ח ניסן, בתקופת החזרות משננים התלמידים הדק היטב את עשרות דפי הגפ"ת אותם למדו במהלך חודשי החורף בהתמדה וביגיעה גדולה, וקונים קנין עולם בעמלם בכל חודשי החורף המעובר.
כמידי שנה עם סיום סדרי החזרות יתקיים מבחן מקיף בן מאה שאלות, על כל השקלא וטריא על עשרות דפי הגמ' שנלמדו במסכת בבא מציעא. גם בישיבות לצעירים שע"י הישיבה הקד' מתקיימים בימים אלו סדרי חזרות "סדרי הכללית" בהם חוזרים התלמידים על כל משנתם שלמדו במסכת בבא קמא מתחילת החורף. כשבסיום הזמן זוכים לצאת התלמידים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.
בליל תענית אסתר טרם תחילת הצום וסדר האשמורת בו מתחילים סדרי החזרות, התקיימה באולם האוכל של הישיבה הקד' סעודה ביד רחבה לתלמידים, כשעם עלות השחר מתחיל הסדר שנמשך עד שחרית ומיד לאחריו עד מנחה גדולה בלימוד ברציפות. גם בשבת קודש זכור התקיימו סדרי לימוד ברציפות, ובמוצאי השבת, ליל פורים, מיד לאחר קריאת המגילה התקיים בהיכל הישיבה הקד' כמידי שנה סדר הלימוד עד חצות הלילה ברוב אונים ואמץ כוח ביגיעה של תורה ביום קבלת תורה מאהבה, קרוב לשעת חצות התאספו התלמידים למסיבת פורים ולשמחת פורים ושמחת התורה, שהתקיימה בראשות רבותינו ראשי הישיבה שליט"א.
