כתבות

חיפוש כותב
חיפוש כותב
חיפוש נושא
חיפוש נושא
חיפוש תאריך
חיפוש לפי תגיות

והחי יתן אל ליבו

צוואתו של ידידינו הבחור שלמה זצ"ל

צוואה-אור לכ"ו טבת ה'תשפ"ג-עם תיקונים לאחמ"כ

כל הנכתב כאן נכתב אם ח"ו אמות בקיצור ימים ושנים באופן הנראה כעת או ח"ו באופן אחר אם אין נפק"מ לגוף הצוואה, אין במה שנכתב שום פתחון פה לפורענות ח"ו אלא רק על הצד הנ"ל, ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. וכן אם יהיו שינויים שיהפכו דברים מסוימים בצוואה ללא רלוונטיים יהיה כאילו לא נכתבו הדברים הללו כלל.

 

ענייני המיתה:

א. אם ח"ו אמות על אדמה טמאה, אני רוצה להיקבר בא"י אלא א"כ יש בזה בעיה הלכתית.

ב. מאחר שכתוב שהמת נמצא בשעת ההספדים, אבקש לא להפליג בגוזמאות ובשטויות, אוי לאותה בושה. (לתשומת לב-איני יודע את כל הש"ס ונראה לי שלא עברתי אפילו על רבע ממנו אלא הרבה פחות, יעיד על זה כל מי שלמד איתי חברותא. האגדה הומצאה ע"י חבריי המסורים מהישי"ק שביקשו לסלול את דרכי לישי"ג.)

ג. אם אפשר, ואם זה לא יגרום לביטול תורה באופן עקיף, אני מבקש לסדר משמרות רצופות ללימוד במהלך ימי השבעה ועכ"פ בשלושת הימים הראשונים.

בקשות:

א. להשתדל לנהוג באמת וביושר, הן בין אדם לחברו, הן בין אדם לבוראו, הן בין אדם לעצמו, והן בין אדם לתלמודו.

ב. לרדוף השלום, ולהיזהר מאד ממריבה אישית על רקע אידאולוגי, הרי אם היה עולה רצון מלפני הבורא היית נולד לאותה קהילה, כת, קבוצה, עדה שאתה נלחם נגדה, האם לא היית אוחז אז באידאולוגיה שונה. א"כ אנו צריכים לאהוב כל מי שכוונתו לשמים, וכמובן לשנוא את מי שחוטא ואין כוונתו לשמים. אמנם ודאי שאין זה סותר עמידה על העקרונות, ואולי גם קצת וויכוחים, אך מריבה אישית אינה נכונה.

ג. להתחזק בלימוד ברציפות.

ד. להשתדל לקדש את השבת מימי החול, הן בלצפות לבואה ולא להיפך חלילה, הן בעשיית מצוות השבת לשם שבת, והן בלהרבות בת"ת בה. 

בקשות אלו אינן דרישה, רק שנראה לי שיהיה טוב אם יקויימו.

 

לאבי מורי שליט"א…

לאמי מורתי תליט"א… 

… שלא להתעצב יותר מדאי, כי הרי אחר מותי טוב לי בעז"ה בגן עדן עם כל הצדיקים, ואין זה שונה מלשלוח אותי למקום רחוק ששם לא אתראה איתך ולא אדבר איתך אבל שם אתעלה בתורת הקל אי"ה. ובאמת אם נשלחתי לכמות שנים מעטה מהאחרים לעולם אין זה רע כלל, וכי נתעצב על כך שאנו חיים פחות מחיה פלונית, או שחיה אלמונית עשתה יותר ממנו בתחום מסויים כמו להוליד אלפי ילדים כשאנחנו זוכים רק למעט ילדים יחסית אליה?! א"כ גם כאן אני כמו ברייה אחרת שדרכה לחיות פחות שנים מבני אדם או אין דרכה להוליד ילדים… 

עליי להחזיר: א. חבילת מסכות לישיבה, ב. לורד לגמ"ח "נר דוד" שבישיבה, ג. ספר של הרב ואכטפויגל (נראה לי) על אלול ור"ה לישיבה קטנה, ד. לבדוק אם יש אצלי/אצלנו ספרים של אחרים (קריאה או לימוד), ה. אני חייב סכום כסף מסויים (נראה לי חמישים ₪) לישיבת בין הזמנים "התקבצו" של הקהילה בעקבות טעות בתשלום על טיול, אני מבקש אם אפשר למהר ולסדר את הדברים הנ"ל בהקדם. ובכל מקרה ודאי זכות תרומה לישיבת ביה"ז או לכולל ביה"ז תעמוד לי לזכות. תודה רבה.

עם החסכונות שלי (נמצאים בארנק שחור בכספת) תשתמשו אם אפשר לדברים טובים לפי הבנתכם.

…סליחה על כל הפעמים שלא כיבדתי אותך כראוי וכמצווה עלי, אנא, אם את יכולה תשתדלי להתפייס ולסלוח לי גם מייד, וגם אחרי הבלבול של האבל והמסתעף.

לבני משפחתי הקרובים…

… אני מבקש את מחילתכם הכנה על כל צער שבא לכם בגללי, במישרין או בעקיפין, בנפש, בגוף ובממון. אם אפשר יהיה טוב אם תמחלו בפה גם מייד וגם אחרי כל הצער והאבל וההתרגשות, ביישוב הדעת.

אני מוחל בלב שלם על כל מיני צער שנגרמו לי (גם אחר שעת כתיבת הצוואה), במישרין או בעקיפין, בגוף ובנפש, כל דבר ממש, וכל סוגי נקיפות מצפון (אם רק הייתי מחייכת, שומרת, עוזרת, עושה, וכו' וכו', בטוח הוא היה חי בריא ושלם, דשן ורענן, עד גיל שלוש מאות…) לא מועילים לשום דבר.

אני מבקש ומתחנן, אנא ואנא, לא להאשים בשום פנים ואופן אף אחד, לא מבתי החולים, לא מהמשמחים, לא ממישהו מהמשפחה חלילה, ולא אף אחד אחר, במוות או בזה שהוא קרה בזמן המסוים הזה. (אם הייתה רשלנות רפואית ברורה ומוכחת, שבבית דין שדן בעניינים כאלו הייתה קבילה בוודאות (אפשר לשאול את סבא), ועל פי ההלכה היה אסור להם לנהוג כמו שנהגו, אפשר להאשים, אבל לא לדבר על זה עד חודשיים אחר המוות.) אין מזה שום תועלת, וזה רק הורס ומשחית את הנפש, ומסיט את האדם מהדרך הנכונה להתמודד עם המוות. (ברור לי, שאם אחרי אסון מירון לא היו מחפשים אשמים, הזעזוע היה גורם לחיזוקים הרבה יותר גדולים ממה שהיו.) אנא, אנא, אני ממש מבקש בכל לשון של בקשה להיזהר מזה כמו מאש, ואם בשבעה או בהזדמנות אחרת יאמר לכם מישהו על מישהו שהוא אשם, אנא תיידעו אותו על הבקשה הזאת. תודה רבה מראש. 

אני מבקש להשתדל מאד לא לשקוע באבל חלילה. כל מה שקורה בעולם הוא טוב, וכמו שאיננו מבינים איך המוח פועל וכדו', ק"ו שאין שום סיבה שנבין למה אדם נחלה או מת.

… 

אם אתם יכולים, טוב יהיה אם תתחזקו באיזה אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ואם יהיה מישהו שבהיתר הלכתי לכתחילה (אם לפי ההלכה עדיף שלא, ורק משום "מצווה לקיים דברי המת" תעשו את זה, יהי זה כאילו לא ביקשתי כלל),  ואם לא גורם לחוסר נעימות, שיאמר עליי קדיש (אפשר גם מהמשפחה המורחבת או מישהו אחראי אחר). תודה רבה.

לבני המשפחה המורחבת משני הצדדים…

אם אפשר אני רוצה שיתחזקו לעילוי נשמתי באיזה אופן שיהיה, בין ביחד ובין כל אחד לחוד. תודה רבה.

לאחי ורעי בני הישיבה הקדושה עטרת שלמה שיחיו: אין לי דרך להביע גם קצת מהערכתי על כל מה שעשיתם למעני, הן בתקופת חוליי והן לפניה, ובפרט על כל התפילות והחיזוקים בכל עניין שנעשו לרפואתי, אחד המרבה ואחד הממעיט, ברור לי שלולא כל זה לא הייתי מאריך לחיות כ"כ הרבה זמן על אף כל ההזדמנויות שיכולתי למות בהם קודם. וכן הודאה גדולה לכל מי שביקר (או רצה לבקר…) אותי ושימח את ליבי מאד, ולחברותות שבמאמצים מרובים הגיעו כמעט בכל יום ללמוד איתי, מלבד התחושה הטובה שקיבלתי גם זכיתי ללמוד גם בזמן האשפוז קצת ממה שלמדו בישיבה, תעמוד לכם זכות זו לעד. ובפרט לכל מי שאירגן את התפילות בר"ה ויו"כ ובשמח"ת וכן  את שמחת בית השואבה, לכל מי שהצטרף לזה, ולכל מי שטרח ויגע בסידור כל העניינים שיהיו באופן הטוב ביותר, ולבעלי התפילה, איני יודע מה הייתי עושה בחגים אלו לבד בבית החולים, אין קץ לשכרכם. ולכל מי שטרח בעוד עניינים רבים: לעדכן את בני הישיבה במצבי, לסדר את סדרי הביקורים, לעזור לי בעתות מצוקה ובזמני שמחה, איני רוצה לפרט שמא אחסר ומשום קנאה, אבל אין תודה שתספיק על כל הסיוע, כל אחד יודע כמה הוא עזר לי או רצה לעזור לי, ישולם שכרכם מן השמים. ואם החסרתי מישהו, גם לו אני מודה.

אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו באיזה אופן שיהיה, או דיברתי חלילה לשוה"ר או הזקתי בגוף או בממון, וכל מיני פגיעה או צער, בין שנודעו, בין שיוודעו, ובין שלא יוודעו, אנא ואנא, אני מתחנן למחילתכם גם אם איני ראוי למחילה, אם אפשר שכל בני הישיבה ימחלו בפה מייד וכן אחרי גמר ההספדים וההתרגשות.

אני מבקש אם אפשר להתחזק בכל אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ובפרט בכמה דברים: א. שלא לדבר בשעת התפילה, ובפרט בתפילת מנחה של שבת שמעלתה גדולה והדברים ידועים. ב. להתחזק בלימוד ברציפות באיזה אופן שיהיה. ג. אם אפשר להתחזק בשמירת סדרים (ובימי שישי-שבת שידוע גודל מעלת הלימוד בהם). ד. אם אפשר לנסות להתחזק בלימוד מוסר כראוי, עכ"פ במסגרת סדרי הישיבה בימים א-ה. תודה רבה.

לכל העוזרים והמסייעים באשר הם, בארגונים, בחלוקות, בהבאת אוכל, בתמיכה ועידוד, בסיוע בצרכים טכניים או רפואיים, במשמרות, בהנעמת הזמן, באירוח בחו"ל, ובכל אופן שהוא: תודה רבה על כל העזרה והסיוע, בלעדיכם איני יודע איך היינו מסתדרים בבית החולים, בשבתות, בטיסה לחו"ל ובחו"ל, ובכל העניינים. יהי רצון שלא יקופח שכרכם. אין לי מילים.

אני מבקש מחילה אם הרגזתי או פגעתי באיזה אופן, בין במישרין ובין בעקיפין, בגוף, בממון או בנפש, אם אפשר למחול בפה, גם אם אינכם יודעים על פגיעה כלשהי.

תודה רבה רבה.

לבני קהילת שד' יחזקאל היקרים: תודה רבה על כל התפילות והקבלות לרפואתי, על כל העזרה והסיוע, התמיכה והעידוד והעזרה בדברים הקטנים, בין לפני מחלתי ובין בזמן המחלה.

אם פגעתי חלילה במישהו אבקש את מחילתו.

אם אפשר להתחזק באיזה משהו לעילוי נשמתי. תודה רבה.

לכל מי שיתוודע לנכתב כאן מחבריי בני הישיבה קטנה חמדת משה: תודה רבה על הכל, ועל העזרה והעידוד והלימוד והתפילות בתקופת מחלתי הראשונה והשניה. ישולם שכרכם מן השמים.

אם אפשר למחול בפה אם דיברתי לשוה"ר או פגעתי באיזה אופן שהוא, בגוף, בנפש או בממון במישרין או בעקיפין. 

אם אפשר להתחזק לעילוי נשמתי בכל צורה שהיא. תודה רבה.

לכל מלמדיי ומורי דרכי בחיידר, בישי"ק, בישי"ג, ומחוצה להם: תודה רבה רבה. איני מרגיש נעים להודות במילים דלות על כל הדברים, ומשום כך אני מקצר.

אני מבקש מחילה מכל מי שנפגע ממני באיזה אופן, בין בגוף, בין בנפש, ובין בממון, במישרין או בעקיפין, ביודעין ובלא יודעין, או שדיברתי לשוה"ר, או שחטאתי כנגדו בכל אופן אחר. אבקש למחול בפה אפי' אם לא ידוע משהו מסוים.

לכל מי שהתפלל עלי או התחזק לרפואתי באיזה אופן: איני יודע איך להודות על כל התפילות והחיזוקים שנעשו לרפואתי בכל המקומות ושמרו עלי כל הזמן. תודה מקרב הלב.

אם אפשר להמשיך ולהתחזק לעילוי נשמתי. תודה רבה.

הקפדתי שלא לפנות לאנשים פרטיים מלבד בני משפחתי הקרובה, כיוון שאיני יכול למנות מכמה טעמים מובנים את כל האנשים הפרטיים שעזרו לי יותר מכולם, תודה רבה לכל אחד מכם.

בכל אופן שמישהו רואה עצמו נפגע מדבריי או מחוסר דבריי כאן הנני מבקש את מחילתו. 

אם מישהו היה עמי בקשר כלשהו באיזה זמן וייתכן שנפגע ממני אבקש שימחול בפה. (אם אפשר להשתדל לפרסם קצת בקשתי זו אלא אם יש בעיה או קושי כלשהו בלעשות כן.)

אני מוחל מחילה גמורה בלב שלם על כל צער שנגרם לי, הן בגוף, הן בנפש, הן בממון, בכל אופן שהוא, גם על לשוה"ר והוצאת שם רע, וכן מי שאמר אחטא לו והוא ימחל לי, הן אם ידעתי מזה והן אם לא, אלא אם כן יש לי אצלו ממון שהוא עתיד להחזירו לאמי. מחול לכם, מחול לכם, מחול לכם.

אפשר לפרסם או לא לפרסם מהצוואה מה שרוצים, אלא א"כ יש חשש שייפגע מישהו, והכל בהסכמת אמי מורתי תליט"א.

 

שלמה גרשוני

כתבות נוספות

ארון הקודש החדש בישיבת עטרת יוסף שלום מודיעין עילית
ארון הקודש החדש בישיבת עטרת יוסף שלום מודיעין עילית
ארון הקודש החדש בישיבת עטרת יוסף שלום מודיעין עילית
אשרינו מה טוב חלקינו
אשרינו מה טוב חלקינו

כבר דייקנו פעם בלשון הרמב"ם לענין ברכת ההודאה דהגומל לחייבים טובות, בחיובא דד' החייבים להודות, דמבואר בדברי הרמב"ם שם דההודאה היא רק בהולכי מדברות שהגיעו למקום יישוב ביורדי ימים שעלו מן הים או בחולה שנתרפא מחוליו, והיינו דמבואר בזה שהמושג של ברכת 'הודאה' הוא רק בסיום הנס, בעלו מן הים וכדומה, אבל באמצע המהלך אין ברכה על מה שניצל עד עתה, אף שגם זה הוא בכלל נס כל רגע ורגע. וכמדומני שבעת שרואים את התלמידי חכמים שיושבים כאן שקועים באוהלה של תורה באמת, יודעים ללמוד כראוי ודבוקים בתורה, זה זמן ההודאה וחיוב ההודאה מיום ראשית הישיבה ועד עתה. 

בהיותי בחודש אב בישיבה בטעלז בליטא, לחדש את קול התורה בבניין הישיבה הקדושה דליטא שפסק במלחמה האיומה בעקידת בני הישיבה וראשיה הי"ד, וכפי הידוע בסגירת הישיבה בעת שהגרמנים כבשו את ליטא דודי זקני הגאון רבי אליהו מאיר זצוק"ל הוציא את הספרי תורה מהארון והתפלל אז בקול בוכים ואמר, כשם שעזרנו הקב"ה להשיב את הישיבה ואת ספרי התורה להיכל פעמיים, פעם אחת אחר השריפה שהיה בישיבה ופעם אחת אחר מלחמת העולם הראשונה, כן יעזרנו ה' בפעם השלישית. וב"ה בחודש אב זכינו שהושב הבניין של הישיבה הקדושה דטעלז לישיבה הקד' בס"ד, וזכינו להיות שם, להשיב ספר תורה לארון, ולהתחיל בהקמת הישיבה החדשה שתוקם שם בע"ה. 

בכניסתנו להיכל הישיבה בפעם הראשונה שרנו את השיר "אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו", וזה מתפילת לעולם יהא אדם שקודם אמירת הקורבנות, והתבוננתי בזה, שלכאורה יש לעמוד על ג' הלשונות שחילקו כאן, לשון 'חלקנו' לשון 'גורלנו' ולשון 'ירושתנו', ובחילוק הלשון מבואר לכאורה שכ"א הוא ענין בפני עצמו, וצ"ב.  

והנה מצינו ברמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל, שביאר שם הא דנאמר פרשת מתנו"כ ולויה משום שאין לכהן וללוי חלק ונחלה עימך, וביאר שם כי 'חלק' הוא ביזת המלחמה שאין לכהן חלק בזה, ו'נחלה' הוא נחלת כל שבט ומשפחה בארץ, ותרוויהו אין להם לשבט הכהנים, וכ"כ פירש רש"י שם בפרשה. 

ובאמת יש חילוק במהות הענינים שבין המושג נחלה לבין המושג חלק, דהנה 'נחלה' הוא דבר מוגדר ומוגבל שכל אחד מקבל לפי מה שמגיעו, כל משפחה וכל שבט לפי מניינם, כל אחד לפי חלקו. לעומת זאת 'חלק' שהוא ביזת המלחמה, הוא שלל המלחמה, ענינו הוא כלל לא לפי מה שמגיעו, ואין הדבר מוגדר כלל, אלא כל אחד לפי מה שמשיג ואין בזה גבול. [והענין הזה של החלק, שהוא ללא גבול וללא מידה, הוא באמת המושג של חלק ישראל בקב"ה, כמו שמצינו אצל היוונים שאמרו כתבו לכם אין לנו חלק באלוקי ישראל, כי הענין הזה של החלק של עם ישראל בה' הוא ללא גבול והוא מעל דך הטבע וזה ענין ההנהגה הניסית שיש לכלל ישראל]. וזה ביאור אשרינו מה טוב 'חלקנו'. זה האשרנו – שיש לנו הנהגה מיוחדת להשיג ללא גבול, לקבל ללא מידה וללא גבול. 

אמנם גם בחלק עצמו יש מושג של 'גורלנו', שכל אחד בתוך החלק יש לו גורל המיוחד לו שהוא עצמו. גם בשלל, גם בביזה, כל אחד יכול לקבל חלק כמו כולם, אבל אפשר גם להגיע ולקבוע לעצמו גורל מיוחד, כמו שכתב הרמב"ם שבביזת המלחמה נוטל המלך מחצה מהביזה ובשאר חולקים ישראל, והיינו שגם בתוך השפע הזה של השלל יש מושג של גורלנו, שגם בתוך החלק, בתוך השפע, אנחנו יכולים לקבוע בעצמינו לעצמינו את הגורל המיוחד שלנו ועל ידו להוסיף ולזכות. 

  

איך יוכל אדם להגיע לידי כך? על ידי שאיפה, וזהו 'מה יפה ירושתנו' כשמסתכלים על הירושה שלנו, על האבות הגדולים שלנו, על הדורות הקודמים, על יופי מעשיהם ודרגתם, על המושגים הגדולים שאפשר לקבל, על ידי זה אנחנו מקבלים שאיפות, שאיתם אנחנו יכולים לקבוע לעצמינו את גורלנו, את כמה שאנחנו נקבל, כל אחד ואחד, כיון שזה תלוי בנו ובמעשינו. ובתוך השפע הגדול והמיוחד שיש לישראל שהוא הנהגה ניסית שלא לפי מה שמגיע, גם שם בידינו נוכל לקבוע לעצמינו את ה'גורל' שלנו, גורלו של כל אחד בתוך השלל, בתוך השפע הגדול, וזאת אפשר לזכות על ידי שאיפות ורצון אמיתי ועשיית כל שבידינו להגיע לידי כך, וכשאנו רואים את ירושת אבותינו את מעשיהם את גדלותם, על ידי זה נדע לשאוף ולזכות לקבוע את גורלינו, בחלקינו. ועל ג' הענינים האלה אנו מודים לקב"ה שאשרינו בכך. 

ב"ה אנחנו כעת במעמד מיוחד שההרגשה בו היא מתפרצת 'אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו'. כאן ממש אנו רואים איך הקב"ה בס"ד זיכה אותנו בשפע מיוחד, בסייעתא דשמיא מיוחדת, והגיענו לזמן הזה. הקב"ה זיכה אותנו 'בחלק' מיוחד בתורתו, באהבת תורה, ביגיעת התורה, בידיעת התורה, ביראת שמים, ובעבודת ד' מתוך שמחה. וב"ה זיכנו ה' גם ב'מה יפה ירושתנו' לראות ולקבל שאיפות ולקבל תורה מרבותינו ראשי הישיבה שליט"א, ועל ידי זה כל אחד ואחד יכול לזכות להוסיף ולקבוע לעצמו את גורלו.      

כמדומני שמיום הקמת הישיבה ועד היום הזה, אנו רואים עין בעין את החלק שהקב"ה השפיע עלינו, שתצליח הישיבה באופן שלא כדרך הטבע ממש, וכשרואים את תלמידי החכמים הבני עלייה שיושבים כאן הרי ההודאה היא שלימה. אולם אין זה סוף ההודאה, אלא רק תחילת ההודאה בעזרתו ית' ובאהבתו, וכפי שאמרנו פעם בעת הרחבת הישיבה הקד' כי מתפללים אנו 'כי זה הגדול קטן יהיה' בע"ה, ויעזרנו השי"ת שכה יתן ה' וכה יוסיף.   

אשרינו מה טוב חלקינו
בצל כנפיך תסתירנו
בצל כנפיך תסתירנו

בכולל שע"י הישיבה הקד' בעיר אופקים בו עמלים בתורה ללא הפסק, עמלי התורה חכמי ורבני הכולל שליט"א, ומוסיפים בחיזוק רב ועצום בעסק התורה הקדושה, למרות המלחמה הקשה המתנהלת בדרום והאזעקות והנפילות הרבות בעיר, ולאור כך שעפ"י הוראות משרד החינוך תלמודי התורה סגורים, החליטה הנהלת הישיבה הן בשביל להקל על האברכים, והן בשביל להוסיף ולהרבות בקול יעקב, על הקמת ת"ת בעיר באופן ארעי, התלמידים מתכנסים בבתי המלמדים שיחי', בבתים בהם יש ממ"ד, וכל שכבת גיל מקיימת כיתה לעצמה בבית המלמד.   

בצל כנפיך תסתירנו
ימא טבא לרבנן

בחדר האוכל של הישיבה הקד' בקריית הישיבה התקיים מעמד סיום לימוד סדר זרעים ותחילת לימוד סדר מועד, ע"י מאות מתלמידי הישיבה הקד' נ"י, סדר זרעים נלמד על ידי מאות התלמידים במסגרת לימוד העמוד היומי במשניות, במטרה לנצל את הזמן בהוספת ידיעות בש"ס בעיתות הפנאי. במרכז המעמד נשא דברי ברכה רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פינשטיין שליט"א, המעמד התקיים מתוך שמחה לגומרה של תורה לכבוד התורה ועמליה.  

ימא טבא לרבנן

הזן כתובת מייל ואנחנו נשלח לך
עידכונים על תכנים חדשים שעולים
לאתר