מעלתם וגדולתם של בני הישיבות לאורך כל הדורות הייתה בהתנזרותם מענייני העולם ומפגעי הרחובות שמחוץ לבית המדרש.
ביקשו יראי השם בכל מקום שהם להתנתק מהמיית העולם הזה ולהתבדל מהמולת הרחוב. להסתגר בין כותלי בית המדרש ולשקוע בעומקה של תורה מבלי שיהיה דבר מה שיסיח את דעתם.
וכיוון שראו בני התורה שבכל דור כי רבו הניסיונות וגדלו האתגרים, הרי שהלכו והגביהו את החומות עוד, העמידו מחיצות נוספות, חיזקו את הגדרות, היטיבו המנעולים וחיזקו הבריחים.
זו דרכם של בני התורה בכל דור ודור.
….
מן הידועים הוא כי כעשור שנים קודם, עוד בטרם הועמדה הישיבה הקדושה על תילה, היה זה בחזונו של רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א לבנות ולהקים מקום של תורה המנותק ומסוגר מפני הוויות העולם הזה, מקום בו יוכלו בני התורה לישב בשלווה, לעסוק בתורה בשקיעות מוחלטת, מבלי שיהיה דבר מה מבחוץ שיסיח את דעתם.
ולא לחינם בעת הקמתה תר רבינו ראש הישיבה שליט"א אחר מקום מבודד ומרוחק מהמולת העיר כדי לייסד ולקבוע בו את משכן הישיבה הקדושה. וכיוון שפגש בכפר הנוער 'שדה חמד' שבראשון לציון, הרי שלא היו ספיקות יתר על המידה – הלא מן שמיא קא זכו ליה – פה אשב כי אויתיה.
כבר באותה העת, ראה בעיני רוחו רבינו ראש הישיבה שליט"א דורות דורות של בני הישיבה העתידים למהר אל לימודם בין שביליו, ספר קודש אחוז בידם, כשאין במחשבתם זולת עומקה של הסוגייא ולו מאומה. כבר ראה הוא את אווירת ה'ריתחא דאורייתא' וה'ניתוק' שתשרור בלב כל אחד ואחד מבני הבית הגדול הזה. תגדל ותרומם ותצמיח.
ואכן, כבר בתוך זמן קצר, הפכה 'קריית הישיבה' למקום אשר קול התורה עולה ממנו ביום ובלילה, נישא ומשתלח למרחקים הריקניים שסביבו, כשמצודתו פרוסה על כל הארץ ומן הבאר ההוא ישקו כל העדרים. מים זכים.
והיה זה ביסודותיה, בעצמותה, של הישיבה, ה'ניתוק' והבידול מהבלי העולם – והיה כל מבקש ה' ייצא אל מחוץ למחנה.
….
בשלהי זמן קיץ תשפ"ג חיזקו הגדרות שוב.
באותו היום, נקראו תלמידי הישיבה.
היכל בית המדרש הגדול שבקריית הישיבה היה מלא עד אפס מקום באותו יום של סוף זמן קיץ. איש לא נותר מבחוץ. אף אחד לא העלה על קצה דעתו שלא להיות שם. ביקשו כולם לקחת חלק באירוע היסטורי זה.
במזרח ההיכל ישבו ראשי הישיבה, וכלל רבני הישיבה. איש לא נפקד.
סקרנות וציפייה דרוכה מילאה את חלל בית המדרש, אווירת מתח טעונה והתרגשות קלה אפפה את כולם.
הם לא ידעו מדוע נקראו לבוא בשעה מסוימת זו, מהי הסיבה בשלה התבקשו להתייצב. אך היטב הבינו כי לא עוד שיחה כשאר השיחות היא זו. משהו גדול עומד להתרחש. מכונן יש לומר.
ואכן אירוע מכונן היה זה מאין כמותו. מייסד ובונה לשנים רבות קדימה.
כי מיד אחרי שעלו רבותינו ראשי הישיבה שליט"א לדוכן כדי לדרוש ולדבר בעניין שלשמו התכנסו, השתנה דבר מה יסודי, התווסף רובד עמוק וחודר שיתין במושג הניתוק והבידול, במושגי השקיעות בלימוד.
מה נוראים היו הרגעים בו עלו ראשי הישיבה שליט"א בזה אחר זה ודיברו נחרצות אודות חובת ההישמרות וההתנזרות מפגעי הזמן, אודות המפסיד הגדול שבחיבור ולו הקל שבקל, הכשר שבכשר, בין בית המדרש אל העולם שמחוצה לו. אודות ריפיון אפילו שהוא בלתי נראה עתה בשקיעות מוחלטת בתורה, ומנגד את שכר המתבדלים מכל הוויות העולם, את גדילתם וצמיחתם העתידה בעז"ה של אלו שישקיעו בשנים הללו את כל לבבם בהוויות דאביי ורבא.
וכשיצאו אחרי הכינוס ההיסטורי והתפזרו איש איש ללימודו, היטב ידעו בליבם כי ככל שיהיו הדברים תלויים בהם הרי שיהיו הם אלו העומדים ראשונה בפרץ. משומרי משמרת הקודש.
וכך, בלי הרבה רעש וצלצולים וברגע אחד של התאספות והתאחדות, קמה וגם ניצבה חבורת 'עשירי קודש'. חבורה שמאגדת רוב מניין ובניין.
מי לה' אלי – נשמע קול במחנה
בשבת קודש פרשת יתרו תשפ"ד – 'מי להשם אלי' עלתה הקריאה במחנה.
מי אשר רוח אלוקים בו יבוא ויצטרף. כל אשר חשקה נפשו להתלכד ולחזק חומות המחנה יבוא ויטול חלק. מי אשר מלאו ליבו להוסיף משמרת למשמרתו יבוא ויסתופף בשבת של התלכדות וחיזוק השורות. מי שאין די לו במה שכבר השיג ושואפת נפשו להוסיף ולהתרומם עוד, יבוא וישבות.
בשבת מתן תורה. שבת 'עשירי קודש'.
והם התייצבו ובאו.
מאות עמלי תורה שעזבו את הכיסא והסטנדר לפרק זמן קצוב והצטרפו בזה אחר זה. מבקשים להתפקד יחד, להימנות עם האחרים ולחבור אליהם תחת אותה קריאה קדושה. עם לא מעט נחישות בליבם ותחושת שליחות ודחיפות של ממש בנפשם.
יחד התקבצו ובאו להם, יחד הרגישו את הכרזתם קבל עם ועדה: 'נעשה ונשמע'.
בערבה, על יד ים המלח. באותו מקום בו לא מצא הקב"ה לאברהם אבינו ולו עשרה צדיקים בעבור כל העיר. דווקא בנקודה הנמוכה ביותר על פני כל כדור הארץ הגיעו לשבות בני חבורת 'עשירי קודש'. להעמיק עוד, להתעלות ולהתרומם.
כאיש אחד בלב אחד.
שבת עשירי קודש
כמה שבועות קודם לכן נפוצה השמועה ב'קריית הישיבה' כאש בשדה קוצים. נלחשת מפה לאוזן ומתגלגלת על לשונם של חבורות חבורות בחורים שהתאספו בספונטניות וקיבלו בהתרגשות ובהתלהבות את הידיעה החדשה והבלתי שגרתית.
'שבת עשירי קודש!' העבירו את המילים על לשונם, כאילו בוחנים את טעמן. 'שבת עשירי קודש'.
כי אכן, לא עניין של מה בכך הוא ידיעה מרעישה וחדשנית זו על שבת התאחדות והתעלות לכל בני חבורת 'עשירי קודש' המונה את רוב רובם של בני הישיבה.
לא דבר שבשגרה הוא בכלל.
ולא שיער איש מאותם מתלחששים ומשוחחים עד כמה גדולה תהיה שבת זו. עד כמה גדושה ועמוסה היא תהיה בכל העניינים, אף במנוחת הגוף, אך בעיקר, בעיקר, ברוחניות.
ויסעו ויחנו
ביום שישי, עש"ק פרשת יתרו, כבר חיכו האוטובוסים בקריית הישיבה, ברחבה הגדולה למרגלות בניין בית המדרש.
שורה ארוכה של אוטובוסים המתמלאים ומתאכלסים לאיטם בבחורים צעירים יחד עם בני הוועדים הגבוהים והקיבוץ. אווירה טובה מילאה את חלל האוטובוס כשיצא לדרכו, ציפייה והתרגשות קלה ניכרת על פני כל איש ואיש.
גם אלו שהתאמצו מאוד להסתיר את התרגשותם ועטו על עצמם סבר פנים חתום ונעול, אולי מהוועדים הגבוהים היו ולא רצו להראות את פרפורי ליבם בפרהסיה, או שמא דווקא מהוועדים הנמוכים יותר היו ולא רצו להידמות כנערים צעירים המתלהבים בקלות, סוף דבר הוא שאלו וגם אלו כבר לא הצליחו להחניק בגרונם את קריאת ההתפעלות וההשתאות משהגיעו האוטובוסים למקום המיועד.
החדרים שנראו כל אחד כמו אחוזה אחת גדולה ורחבת ידיים, החצר והנוף המרהיב שנשקף מסביב, ים המלח בכל גודלו ותפארתו – כל אלו יחד העניקו למקום מראה קסום ונדיר.
ברחבי הקמפוס פוזרו שולחנות מעוצבים עם כיבוד עשיר עליהם להנות בהם נפש כל חי, מהרמקולים התנגנו שירי שבת, גם השיר המיוחד שהופק לכבוד השבת הייחודית על הפסוק: 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' יחד עם מילות הרמב"ם על בני לוי שזכו להיות בחלקו ונחלתו של הקב"ה מפני שהובדלו לעבוד את ה' ולשרתו.
חלק מן הבחורים ניצלו את הזמן להכנות אחרונות לקראת שבת קודש, חלקם עשו את דרכם אל ים המלח לטבילה קודם הערב שמש, יש שאף יצאו לסיור מוקדם באזור תחת החמה המדברית הנעימה, בימים בהם גשמי ברכה הציפו כל מקום בארץ הקודש.
פניא דמעלי שבתא
הערב כבר כמעט ירד על הערבה ועל המרחבים השוממים שמילאו אותה, ומעם המתחם המיוחד שהוכשר לכך מבעוד מועד כבר נשמעו קולות הניגון והזמר של 'קבלת שבת', יוצאים מפיהם של מאות בני הישיבה בערגה וכיסופין.
לפני העמוד ניגש בעל המנגן ר' שמואל גריינמן שליט"א שהוזמן אל השבת במיוחד בכדי לשהות במחיצת הבחורים וללוות את השבת בקולו הנעים.
'התנערי מעפר קומי' נשפכו המילים מחוץ לחלונות המבנה אל המרחבים שמסביב. 'לבשי בגדי תפארתך עמי' חזר אחריהם גם ההד מן המדבר הריקני, הצחיח. 'קרבה אל נפשי גאלה' התחננו המילים כלפי שמיה. שיחזור ויגאל את כל עמו ישראל בזכות לומדי התורה, שיגן וישמור על אלו הצריכים לכך בזכות עושי מצוותיו.
'לכה דודי לקראת כלה'. קיוו הכל וייחלו.
כנסת ישראל קרואה כלה בנעימה.
קודם תפילת מעריב של ליל שבת שהתקיימה בהיכל בית המדרש, נשא דרשה פה מפיק המרגליות הרב חיים אהרון נשרי שליט"א שדיבר בענייני שעה ועל החובה הגדולה המוטלת כעת לפתחו של כל בחור, להתחזק ולהוסיף על לימודו להצלחת כלל ישראל דווקא בימים אלו.
גם האריך לדבר על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם של בני הישיבה שקיבלו על עצמם להתנזר מכל עניין שיש בו כדי להסיח את הדעת מהלימוד, ועל הישועה הגדולה שצריך לה עם ישראל בקבלות ומעשים טובים כגון אלו שנטלו על עצמם כל בני החבורה.
תפילת מעריב שנערכה מיד אחר כך רק העצימה את תחושת ההתעלות וההתרוממות ששררה בלב כל גם כך. כשבידי הכל הסידורים הערוכים ע"פ מנהגי הישיבה שיצאו לאור בהוצאה מיוחדת לכבוד השבת וחולקו כמזכרת לכל משתתף, ניתן היה לחוש בקדושה של ממש האופפת את המחנה כולו.
'ואהבתך, אל תסיר ממנו לעולמים'.
סעודת השבת
מיד אחר תפילת ערבית, התקיימה סעודת השבת.
שולחנות ארוכים ערוכים ברוב פאר והדר. ספרי זמירות מהודרים ומעוצבים שהוצאו לאור במיוחד לכבוד השבת ההיסטורית מונחים על יד כל צלחת. מאכלים הראויים לבוא על שולחנם של מי שהם בחלקו ובנחלתו עם הקב"ה מוגשים ע"י מלצרים הדורים ברוב כבוד והדר. וכמובן הייתה השירה.
שירת מלאכים הייתה זו.
כי אם בכל שבת הרי שאין מנהג בני הישיבות בכל מקום שהם להקפיד במיוחד על שירת הזמירות יחד ובציבור, ממהרים איש איש ללימודו ולהספקיו, הרי שבשבת זאת לא היה מי שעזב את חדר האוכל בטרם הסתיימה השירה כליל והתפוגגו אחרוני הצלילים.
היה משהו אחר באותם רגעים של שירה. עילאי. גדול יותר מכל מילה שיכולה להיאמר או להיכתב. תחושה עזה של גאווה על מי שאנו, על מה שאנו מייצגים בזה בעולם, על הדרך המסורה לנו מדורי דורות ואינה משתנית לעולם.
קשה להסביר זאת למי שלא היה שם, אך באותם רגעים בהם שרו כולם יחד – 'פרוק ית ענך מפום אריוותא, ואפק ית עמך מגו גלותא', לא נותר אדם אחד אדיש מכל מי שהיו שם.
כל אירועי התקופה האחרונה וכל השעות הקשות שעוברות על עם ישראל התנקזו כולם לאותן מילים עורגות וכמהות. אותן מילות קודש המתנגנות בסעודת ליל שבת בכל בית בישראל ומכילות בתוכן את אותה ציפייה בלתי נגמרת המלווה את עם ישראל לאורך כל הדורות. לגאולה. לישועה. לרחמים.
מהולה היא הציפייה בגאווה עזה. אותה גאווה הנסוכה בלב כל אחד ואחד מאיתנו על כי אנו הם אלו שעליהם מושתת ועומד העולם, אנו הם אלו שנבחרו לפאר ולרומם שמו של מלך מלכי המלכים.
'עמך די בחרת מכל אומיא'.
מענגיה חיים זכו
מיד אחרי סעודת ליל השבת פנה איש לדרכו.
היו שהעדיפו לעשות סיור סביב למקום, נזהרים שלא לצאת אלפיים אמה חוץ לתחום העירוב שתיקן והעמיד שם מערב שבת מורינו הגר"י ווינפלד שליט"א על פי כל דקדוקי ההלכה.
רבים רבים היו שנהרו אל בית המדרש בכדי לתפוס לעצמם עוד כמה שעות של לימוד בליל שבת, להשלים את סדר ה'שניים מקרא' או לעמוד בהספקי הלימוד של 'שישי שבת'…
לקראת לילה התאסף הציבור שוב ל'עונג שבת' מיוחד שהוכן ואורגן מראש במתחם נפרד, בהשתתפותו של רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א.
גם שם, למרגלות שולחנות ערוכים ועמוסים כיבוד ושתיה כיד המלך, היו בני הישיבה צעירים ובוגרים גם יחד שרים ומזמרים עוד שעות ארוכות אל תוך הלילה, כל זאת בניצוחו ונעימותיו של ר' שמואל גריינמן.
היו אלו רגעים של דבקות והתרוממות שאי אפשר בכלל לשער לאדם מבחוץ, כל ה'ביחד' הזה הוציא מתוכו משהו עמוק ונשגב בהרבה, קרוב למגע אך רחוק אלפי שנות אור להשגה.
והייתה השירה עולה מעלה מעלה ומתפרשת למרחקים גדולים, מפירה את שתיקת המדבריות בשעת לילה מאוחרת זו וקוטעת את דממת ההרים סביב, ובוודאי שאף הייתה מגיעה עד כיסא הכבוד. גם כאן ביקשו הכל על ישועת עם ישראל בכלל ועל בני ארץ ישראל בפרט, שישוב ויראה את כבוד מלכותו בעולם.
'ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשיך'
שבת קבלת התורה
בשעת בוקר מוקדמת כבר התאספו הכל לתפילת שחרית של שבת, קריאת התורה, ברכת החודש ומוסף.
כמה סימלי ומיוחד היה זה שבאותו תאריך בו יצאו והתאגדו יחד מאות עמלי התורה, כדי להכריז על נאמנותם ומסירותם למלכו של עולם בכל מחיר, דווקא באותה השבת נקראת בתורה אמירתם הברורה והחד משמעית של עם ישראל למשה רבינו: 'ויענו כל העם ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה'.
ולא לחינם נזדמנה להם, קריאת קבלת התורה.
כי דווקא בשעה בה עמדו בני 'עשירי קודש' והצהירו קבל עם ועדה כי כל דבר העשוי להסיח דעתם מן אותו ייעוד נשגב אליו באו לעולם – הרי הוא מוקצה מחמת מיאוס בעיניהם, הרי שכאילו נכתבו המילים 'והגבלת את העם' עליהם ממש.
כאילו היה זה רמז וסימן משמיים הפוקד ומצווה עליהם בכל רגע ורגע כאשר נקראו המילים ברוב עם: 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
אתה חוננתנו למדע תורתך
סעודת יום השבת והסעודה השלישית חלפו עברו אף הן מתוך מנוחת הדעת והתרוממות הנפש.
מבלי ששם איש לב לכך, כבר הגיעה העת בה נפרדת מן האדם הנשמה היתרה והולכת לדרכה עד לשבת הבאה.
אך דומה היה כי באותו מוצאי שבת התעכבה הנשמה היתרה עוד מעט בטרם תלך. כביכול רק עוד כמה שעות יתרות ביקשה הפעם להישאר…
מיד אחרי ההבדלה שהתקיימה ברוב עם, התאספו כולם אל המעמד המרכזי שנערך במתחם מגודר ורחב ידיים תחת כיפת השמיים.
מאות כיסאות הסדורים בטורים זה לצד זה התאכלסו במהרה על ידי בני הישיבה.
תזמורת מושקעת ויוקרתית הנעימה את האווירה סביב: מקהלת 'מלכות' בניצוחו של ר' פנחס ביכלר, ילד הפלא בנצי קלצקין שהרטיט את לבבות כולם בקולו הענוג ובעל המנגן ר' ארי היל, כל זאת בניצוחו של בעל המנגן ר' בני לאופר.
לצד מלווה מלכה כיד המלך ממש, עיני הכל היו נשואות אל הבמה המרכזית, שם הוקרנה בענק מצגת מושקעת ומרגשת המגוללת את כל קורותיה של הישיבה הקדושה עוד מימיה הראשונים ועד לימים אלו ממש.
מבין התמונות שהוקרנו על המסך וסיפרו את סיפור התפתחותה של הישיבה הקד' במשך עשור שלם, ניתן היה לחוש ממש את הסיעתא דשמיא העצומה המלווה את הישיבה בכל צעד ושעל, תוך התפעמות מעומק החזון והראיה למרחוק של רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל שעוד בימים בהם ישיבת 'עטרת שלמה' לא הייתה כי אם רעיון ומחשבה בלבד, כבר חזה למרחוק את ההצלחה הכבירה והמהפך שתחולל בעולם הישיבות בא"י.
במשך כמחצית השעה הוקרנו על המסך בזה אחר זה תמונות והקלטות מאירועים ורגעים מכוננים בתולדותיה של הישיבה הקד', מתארים ומסקרים עשור שלם של צמיחה ושגשוג למעלה מדרך הטבע. המצגת הסתיימה בקטע נבחר מתוך אותה 'שיחה' ידועה ומכוננת שנשא רבינו רה"י הגש"ב סורוצקין שליט"א בהיכל הישיבה כחצי שנה קודם לכן, בה הכריז לראשונה על ייסוד והקמת חבורת 'עשירי קודש'.
האווירה הייתה מלהיבה וסוחפת. היה זה אחרי שבת שלימה גדושה ועמוסה ברוחניות ומזון לנפש, שבת שבה כל אחד ואחד מהנוכחים הרגיש בחוש ממש את ה'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'. תחושת גאווה עצומה הייתה מנת חלקו של כל איש ואיש מן המשתתפים על שזכה להימנות עם לגיונו של מלך. מגיבורי החיל עושי דברו.
איש לא זע ממקומו. ביקשו כולם להשתתף, להיות חלק.
חילו חלקו נחלתו
בטרם יעזבו את המקום וישובו כל איש לשגרתו היומיומית עדיין חסר היה דבר מה. לא ניתן היה לסיים ולחתום שבת מופלאה זו בטרם שמעו את דבריו החוצבים והיוצאים מן הלב של רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א שניכר היה מדיבורו כמה הדבר נוגע בנפשו ממש.
בתחילת דבריו הודה ראש הישיבה מעומק ליבו לכל העוסקים במלאכה ובראשם הרה"ג ר' מיכאל סטפנסקי שליט"א שהשקיע את כל כוחו ומרצו כדי שתצא השבת אל הפועל באופן מיוחד מרומם ונעלה, ועימו מנהל הישיבה הרב יונתן פוקסמן שליט"א, ומנהל המטבח הרב נפתלי מסלו שליט"א, שעמלו וטרחו ימים כלילות ממש על הצלחת השבת כולה.
אחר כך עבר רבינו רה"י שליט"א לדבר בעניין ההקרבה והמסירות של כל אחד מבני חבורת 'עשירי קודש' לריבונו של עולם והמעלה הגדולה בכך.
תחילה הביא רבינו רה"י שליט"א את דברי הרמב"ם המפורסמים האמורים על בני שבט לוי:
'ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את השם לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן. אלא הם חיל השם שנאמר ברך השם חילו. והוא ברוך הוא זוכה להן שנאמר אני חלקך ונחלתך.
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו, לדעה את השם, והלך ישר כמו שעשהו האלו-הים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה השם חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללווים. הרי דוד אומר השם מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי'.
נראה היה כי לא צריך להוסיף מילה על דברי הרמב"ם הקדושים. הכל כתוב ונעוץ בספר.
משפט אחד מהמשך דבריו של ראש הישיבה נחקק במיוחד בלב השומעים ונאצר בתודעתם גם זמן רב אחר כך:
'רצון אחד יש לי', אמר ראש הישיבה אל השומעים, ניתן היה להבחין בהתרגשותו בין המילים, 'רצון אחד שעליו אני לא מוכן להתפשר ולוותר בעד שום הון שבעולם. שאתם תצאו תלמידי חכמים. זה הרצון הגדול ביותר שלי. שאתם תוכלו ללמוד מתוך רוגע ומנוחת הנפש ובלי שום טרדות והפרעות. על הדבר הזה אני לא מוכן להתפשר בשום פנים ואופן כל עוד הקב"ה יעזור ויסייע לי גם הלאה…'
דומה היה כי כשאמר ראש הישיבה את דבריו אלו שיצאו מדם ליבו, לא נותר איש אדיש ברוחו. נחישות ואמונה בצדקת הדרך מילאה את רוח המשתתפים. ידוע ידעו היטב כי ככל שרק יוכלו ישתדלו לעמוד בתקווה והשאיפה הגדולה שהשמיע ראש הישיבה באוזנם.
באותם רגעים מרוממים התחזקה והתעצמה בלב כל אחד ואחד מן הנוכחים אותה נחישות ודבקות במטרה שהביאתם עד הלום.
הרצון העז והבלתי מתפשר להיות גם הם מה'חילו, חלקו ונחלתו' של הקדוש ברוך הוא.
כי לא בשמיים היא.
…..
בשעת לילה מאוחרת הם עלו על האוטובוסים, עושים את דרכם חזרה לישיבה.
לאותם כיסא וסטנדר מוכרים שכבר הורגלו אליהם. לאותה גמרא שכבר הספיקה להצהיב מעט ולצבור כמה קמטים במשך הזמן שהגו בה. לאותו היכל בית מדרש שהמיית הלימוד אינה פוסקת ממנו אף פעם. לאותן סוגיות שאין סוף לעומקיהן.
מחוץ לאוטובוס הנוסע כבר היו הכבישים ריקניים כמעט לגמרי. החושך כיסה את הרחובות וטיפות קטנות של גשם הצליפו בזגוגיות החלון. בתוך האוטובוס היו הבחורים שקועים במחשבותיהם ובהרהוריהם. איש איש ותובנותיו עימו. כל אחד ומה שהספיק לקחת אתו בתרמיל מאותה שבת מרוממת.
כי על אף שהכיסא והסטנדר הם אותם כיסא וסטנדר שעזבו אך יממה וחצי קודם לכן, ולמרות שבית המדרש אליו יחזרו בעוד דקות מספר – אותו בית מדרש הוא, עדיין היה משהו מעט שונה עכשיו. נעלה יותר, אולי אפילו נשגב ועילאי.
ומי יודע, אולי היו אלו מילותיו הכנות של ראש הישיבה שנסכו בהם מין כוחות מחודשים, אולי הייתה זו האווירה המחשמלת והמלוכדת שעטפה את כולם במהלך השבת, אולי הדרשות והשירה. איש לפי דרכו.
באמת, אין זה משנה. סוף דבר הוא כי את השבת הזאת הם יישאו איתם בליבם לתמיד. הרוממות המיוחדת שקיבלו, המחשבות והרעיונות הגבוהים, גאוות היחידה בשלימות מילוי המטרה בעולם. אך בעיקר הנחישות היוקדת שחלקם אולי אפילו לא ידעו שקיימת אצלם, כל אלו יחקקו בליבם לנצח.
הכוח והגבורה לעמוד איתן מול ניסיונות היצר הרע. העוז והיכולת להגיד לא לכל דבר שעלול להסיח את דעתם מבית המדרש. השאיפה התמידית והבלתי פוסקת להיות גם הם מ'חילו. חלקו. ונחלתו' של הקב"ה.
כי כל אחד ואחד מהם הוא לא רק 'עשירי קודש'.
הוא 'עשירי קודש הקודשים'.
