קשה השעה לישראל. מיום שמחת תורה, מהטבח הנורא והמחריד כל לב שהתחולל בדרום ארץ הקודש ועד עתה, נתון כלל ישראל בארצנו הקדושה במלחמה קשה ונוראה, ובסכנה עצומה לכל יושבי הארץ. כשכלל יושבי הארץ נתונים בצרה ובשביה, בני התורה האמונים על דברי הנביא ישעיה הראויים להיעשות בשעה זו, לך עמי בא בחדריך – אלו חדרי תורה, זועקים ומתחננים אל ה' שיחוס וירחם ויסור חרון אפו מעל שארית פליטת עמו.
יומיים אחרי שמחת תורה, הקדימו ושבו מאות תלמידי הישיבה הקד' נ"י לחבוש את ספסלי הישיבה, כשבעקבות המצב הקשה הכריעו מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א על ביטולם של ימי בין הזמנים להרבות תורה בישראל. ומאז ועד עתה חיזוק עצום והתעוררות רבתי נרשמת בכל היכלי התורה של הישיבה הקדושה בכל אתר ואתר יחד עם כל בית ישראל, בידיעה כי ריבוי תורה, תפילה זכויות ומעשים טובים הם הכח היחיד בעולם שיכול להציל את ישראל – כי בשלי הסער הגדול הזה, מאמינים בני מאמינים אנו כי ניצחון עם ישראל תלוי ב'שניים אוחזין בטלית'.
במהלך כל התקופה מעוררים רבותינו שליט"א בכל היכלי התורה של הישיבה הקד', שחלילה וחס להרפות ידים בעת הקשה הזאת, כי אדרבה הכל תלוי בנו ורק בנו, כי בעסקנו בתורה ובהתחזקותנו בעסק התורה, בהתמדתה ובעיונה, ובריבוי זכויות בתפילה וזעקה לה' מעומק לב, תלוי הכל.
עם פתיחת הזמן בישיבה הקדושה עוררו רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בהיכל הישיבה הקדושה בפתיחת סדר א', על חובתנו בעת הזאת, ועל תפקידם של עמלי התורה בשעה זו.
מה שיש לנו הוא רק כח התורה וכח התפילה
במשא תחילת הזמן פתח רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פינשטיין שליט"א בדבריו:" לכלל ישראל יש שני כוחות, כח התורה וכח התפילה, הסוד הזה נמסר מיצחק אבינו ליעקב אבינו, כמו שאמר לו 'הקול קול יעקב והידים ידי עשיו', ודרשו חז"ל 'כל זמן שקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשיו שולטות', הרי שע"י התורה, ורק על ידה, אין ידי עשיו שולטות, זה אנו יכולים לעשות, וזה אנו חייבים לעשות. גלות ישמעאל שאנו שרויים כעת בתוכה כלולה בגלות עשיו, כמו שאומרים בסליחות 'כלה שעיר וחותנו, וכך כתוב ברבי חיים ויטאל".
לך עמי בא בחדריך – רוץ לחדרי תורה
"כתוב בנביא בישעיה 'לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם', אומר רש"י 'תשובה זו השיבהו לנביא, לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות', בתורה יש בחינה של 'חדרים' שאפשר לסגור את דלתותם ולהיות מוצפן בתוכם עד יעבור זעם. מבואר שמלבד זכות התורה שהיא הזכות הגדולה ביותר, וכמו שכתוב בגמ' בסוטה שתורה מגנא ומצלא, עוד יש בזה בחינת 'חדר', שהוא מוקף מחיצות מכל צדדיו, ושם הוא מוגן ומוסתר וצפון".
"הנפש החיים מביא מה'תנא דבי אליהו', על הפסוק 'הביאני המלך חדריו' כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים כך לכל תלמיד חכם יש חדרי חדרים בתורתו. ומהם החדרי חדרים שיש לכל עמל בתורה? החדרי חדרים זה עוד קושיא ועוד תירוץ ועוד סברא ושיטות הראשונים ודברי האחרונים, והחידושים שהוא בעצמו מחדש מסברא, לשם ניתן לברוח, ועל זה אמר הכתוב לך עמי בא בחדריך".
מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מפגעי עלמא
"כתוב בזוהר הקדוש 'כמה חביבין אינון מילין דאורייתא, כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קודשא בריך הוא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מפגעי עלמא, נטיר הוא לעילא, נטיר הוא לתתא, ולא עוד אלא דכפיית לכל פגיעי דעלמא ואחית לון לעומקי דתהומא רבא', כתוב כאן שמי שמשתדל בתורה, הוא נטיר לעילא, נטיר לתתא, והוא לא דחיל מפגעי עלמא".
"לכן אנו שזוכים בחסדי שמים להיות מיושבי ביהמ"ד ושקועים בעמלה של תורה, ולכל אחד מהיושבים יש חדרי חדרים בתורתו, כל חד לפי דרגתו, עוד סוגיא עוד תוס' עוד עמקות, הסברות שהוא אומר כל זה הוא בניית החדרים בתורתו, וכשעוסק ועמל בתורה הוא נכנס לחדרים, זהו השמירה היותר מעולה, נטיר הוא לעילא, נטיר הוא לתתא, לו ולכל יושבי הארץ, ומהנה לכל העולם. נברח ונצפין את עצמנו בחדרי תורה, נתחיל את הזמן בסייעתא דשמיא בהצלחה, נסיח דעת מהמון ים לגליו, נשקיע עצמנו בעומק הבנת הסוגיות, בשיטות הראשונים ובדברי האחרונים, לישא וליתן במלחמתה של תורה, ובזה נזכה להיות נטיר לעילא נטיר לתתא ול'נשאתי לכל המקום בעבורם', להשפיע אור וברכה בכל העולמות, ועל ידי זה תהיה ישועה וברכה לכל כלל ישראל".
החובה לצער עצמו על הציבור על הצרה הגדולה
רבינו ראש הישיבה הגר"ח שליט"א הוסיף עוד דברי התעוררות בבכיה: "כל אחד חייב להצטער על כל נפש מישראל שנאבד, ולישא בעול עם הציבור, ק"ו בן בנו של ק"ו על כל כך הרבה רבים רח"ל מאחינו בני ישראל שנהרגו באכזריות נוראה, ועל כל האלפים שנפצעו רח"ל ומתייסרים ביסורים נוראים, לא להתנהג במידת אכזריות, אני תמה על קהות החושים איך נפש יהודי יכול לקבל שמועות אלו על מאות ואלפים הרוגים ופצועים ושבויים בשויון נפש, איך זה יכול להיות, ליבי ליבי על חלליהם מעי מעי על חלליהם".
"כתוב בגמ' בתענית בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי, אלא יצער אדם עם הציבור, וכל המצער עצמו עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת ציבור. צריך להתפלל בכל כח, אין כוונתי להאריך במשך זמן התפלה, אלא שהתפילה תהיה תפילה אמיתית, לשפוך שיח ותחנונים מעומק הלב שיהיה שמירה והצלה על כל יושבי ארה"ק ועל אחינו הנתונים בצרה ובשביה".
אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב
בשיחה הקבועה במוצאי שבת בראשית, נשא דברים רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים מרדכי אוזבנד שליט"א, ראש הישיבה שליט"א פתח בדבריו: "ידוע לכל דברי הרמב"ם בהלכות תענית, שכשיש צרה ח"ו, ואדם תולה זאת במקרה הוא נענש ע"ז, הרמב"ם אומר שזו ממידת אכזריות".
"הדבר צריך להיות ברור אצלינו, כי לא ערוד ממית אלא חטא ממית. אין דבר שקורה בעולם הזה שהוא לא תוצאה או של מצווה או של עבירה. אין יסורים בלא חטא ואין מיתה בלא עוון. אנו אומרים פעמיים בכל יום, אם שמוע תשמעו אל מצוותי יהיה טוב, ואם יפתה לבבכם חלילה יהיה חרון אף ה'. וכמה וכמה פרשיות תוכחה נאמרו בתורה, אזהרה אחר אזהרה, חוזרים על זה וחוזרים על זה – כדי שזה יושרש אצלינו. עלינו להאמין בבירור שהצרות הם רק תוצאה של חטא והישועה תבוא רק על ידי זכויות ותשובה, רק על ידי שמוע תשמעו".
"כתוב בפסוק 'שובה ישראל… כי כשלת בעוונך' מפרש רבינו יונה בשער ב' כי כשלת בעוונך – כי באו עליך צרות ומכשולים מחמת עוונך. ומה התשובה של עם ישראל שם? כתוב שם בפסוק, 'אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב'. זו התשובה שהנביא דורש מאיתנו, לא לסמוך על אשור ולא על סוס".
"אנו יודעים איך מנצחים במלחמה. אנו יודעים איך חזקיהו המלך ניהל מלחמה עם סנחריב שחיילותיו ייבשו את הירדן, מסתמא חיל כזה לא היה מעולם, כתוב הרי שסנחריב אמר שמספיק שכל החיל כל אחד יזרוק אבן אחת על ירושלים, בשביל לנצחה".
"ואיך חזקיהו לחם בו? אומרים חז"ל (סנהדרין צ"ד ב') חובל עול מפני שמנו, חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובתי מדרשיות, כך הוא ניצח. כשמתנהגים כמו שצריך אז הקב"ה מסדר הכל, ובלילה אחד לא נשאר חייל אחד מכל צבא סנחריב. על דוד המלך שניהל מלחמות אומרים חז"ל גיבור חיל ואיש מלחמה – במלחמתה של תורה".
דיבר איתנו אדוני הארץ
רבינו ראש הישיבה שליט"א הוסיף: "אחרי נפילת מגדלי התאומים שהיה על ידי מספר קטן של מרצחים והפילו שני מגדלים והרגו אלפי אנשים, שמעתי אז מאדם גדול, שאמר דבר נכון, שכדאי לחזור עליו, אנשים שואלים איך היה להם סייעתא דשמיא שלא כדרך הטבע, הרי היו הם כמה אנשים בודדים והצליחו להרוג כל כך הרבה אנשים כמעט בלי כלי מלחמה. אז הוא אמר, הקב"ה לא עזר להם, הקב"ה שלח אותם… אנחנו אומרים בתפילה זכה בראת בי וכו' 'ואני השתמשתי לעבירות, ובראתי מחבלים ונגעי בני אדם'.
"בשמחת תורה הם הגיעו ופעלו והצליחו שלא כדרך הטבע, הרי בדרך הטבע יש מדינה ויש צבא ויש שמירה כזו וטכנולגיה כזו וכו', והם הצליחו נגד כל זה שלא כנגד הטבע ממש, כל השמירות והטכנולוגיות היה בטל ומבוטל. הרי בשמחת תורה שהיו שמועות, אף אחד לא האמין לזה, כי זה לא שייך בדרך הטבע. אבל התשובה היא שהם הצליחו כי שלחו אותם. הם נשלחו".
"צריך לזכור ולחיות את זה, יש לקב"ה מטרה בכל זה, בכל פצצה הוא שולח לנו תזכורת, 'דיבר איתנו אדוני הארץ', הוא שולח לנו תזכורת שיש סכנה ויש צרה. והוא אומר לנו שובה! שובה ישראל, הוא מדבר איתנו".
החיזוק שנוצר מכך הוא הוא רצון ה'
רבינו ראש הישיבה שליט"א אמר עוד: "מטבע הדברים, הרי לולי המצב הזה, הימים האלו היו חסרים תורה, הקב"ה עשה כדי שיראו מלפניו, ויצא מזה חיזוק. הרי מה שקורה פה מתחילת הזמן, זה ממש אשריכם תלמידי חכמים, אשרינו שאנו יושבים כאן בבית המדרש ולומדים כולם כל כך חזק, הרי זה מה שהקב"ה אומר חזו חזו, הקב"ה אומר זה מה שרציתי! והחיזוק הזה הוא ב"ה לא רק כאן אלא בכל ארץ ישראל, ובכל העולם כולו".
"אנחנו יכולים לומר לקב"ה, 'ה' שמעתי שמעך'. צריך לדעת שמה שקורה פה זה מה שהקב"ה רוצה. שלומדים ולומדים בכזאת התמדה, ועוסקים בכזאת התמדה, ולא עוסקים במה שלא צריך, הרי פה ב"ה מנותקים לגמרי מכל הדברים והשמועות ממה שקורה 'שם' והרי ההתעניינות בזה היא ממש היפך מה שצריך להיות, זו סתירה לאמונה ובטחון. וכאן זה שמנו של חזקיהו שדולק, ובזה ניצח חזקיהו את כל חילו של סנחריב".
המטרה בכל זה הוא וידעו כי אתה שמך ה'
"אנחנו צריכים לשמוח שאנחנו הולכים בכיוון שהקב"ה רוצה. ואנחנו יודעים שהוא מדבר איתנו. דברי תורה צריכים חיזוק. לזכור שכל עשה טוב, כל לימוד של תוס', כל תוספת לימוד של חמש דקות, זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו. וכל שכן שמרובים עושים זאת, ישיבה שלימה שכולם עוסקים בתורה".
"הרי כשייפתחו עינינו נראה כמה נפשות הצלנו, כמה טובה וכמה רפואה הורדנו לעולם על ידי הלימוד בבית המדרש, כמה הצלה הורדנו לעולם".
"הקב"ה יעזרנו, אלוקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט קל כי הנה אויבך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, ממשיך דוד ומתפלל, עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון, למה? מה המסקנא מכל מה שיהיה להם, מה ייצא מזה? וידעו כי אתה שמך ה' עליון על כל הארץ! זה מה שהקב"ה רוצה, זו המטרה, ואת זה אנחנו צריכים להכריז שאנחנו יודעים כי אתה שמך ה'! אם אנחנו נדע את זה ונראה את זה לקב"ה שאנחנו אוהבים את הקב"ה ואנחנו שונאים את משנאיו, אז ממילא אנחנו יכולים לבקש, וידעו כי אתה שמך ה' עליון על כל הארץ".
כל האפשרות של הניצחון בישראל הוא רק בקול יעקב
רבינו ראש הישיבה הגאון רבי שלום בער סורוצקין שליט"א נשא דברי חיזוק במעמד תחילת הזמן, ראש הישיבה שליט"א פתח בדבריו: "כולנו יודעים מה שאחז"ל שבשעה שהקול קול יעקב נשמע בבתי מדרשיות אין הידים ידי עשיו שולטות, בפשטות הדברים הוא עונש, שכאשר כלל ישראל אינו עושה רצון אבינו בשמים עשיו שולט ואז קיים לו הברכה של על חרבך תחיה. אבל יכול להיות שהפשט בזה הוא עמוק יותר, והכוונה הוא שבאמת עשיו קיבל ברכה שהוא זה שינצח בדרכי המלחמה של שדה קרב ושאר תכסיסי מלחמה ובאמת יעקב לא קיבל ברכה על זה והוא לא יכול לנצח בזה, אבל לעומת זאת יעקב קיבל ברכה שבאופן אחר של מלחמה, בטכסיס אחר הוא יכול לנצח את עשיו, ושדה המלחמה הזה הוא קול קול יעקב, ששם יעקב ינצח".
"ידועה השאלה מה השבח שאומרים בעל הניסים בחנוכה שמסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים, ובשלמא גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים מובן, אבל רשעים ביד צדיקים וטמאים ביד טהורים מה הרבותא והרי יתכן גם בדרך הטבע שהם אלו שינצחו. ויתכן שהפשט הוא, כי במלחמה בדרך הטבע לצדיקים ולטהורים אין אפשרות לנצח, כי לעשיו ניתן הניצחון שם וליעקב לא ניתן שם ניצחון, ועל כן אנו מודים לקב"ה שבתכסיסי מלחמה רגילים יכלו הטהורים והצדיקים לנצח, אף שבדרך הטבע במלחמה רגילה לא ניתן להם היכולת לנצח".
"זקני מרן הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל אמר פעם דבר מבהיל, מצינו שחזקיהו בשעת המלחמה תלה חרב בבית המדרש ואמר שכל היוצא מבית המדרש יידקר בחרב, ולכאורה הדבר צריך ביאור מהיכי תיתי שיהיה על זה חיוב מיתה, והוא אמר בזה דבר מבהיל, כי אין הכי נמי ובאמת אין על זה חיוב מיתה, אבל כיון שקיי"ל שהבורח מערכי המלחמה הורגים אותו, וכיון שכוח המלחמה של ישראל הוא בעסק התורה בבית המדרש הרי שמי שלא עוסק בבית מדרש הרי הוא בורח מערכי המלחמה ועל כן יידקר בחרב. וזה פחד לשמוע זאת, אבל זו האמת".
המלחמה כעת היא בבית המדרש – הכל תלוי בנו
רבינו ראש הישיבה שליט"א הוסיף: "אחי ורעי, המלחמה כעת היא בבית מדרש, נפשות כלל ישראל תלויים בידי עסק התורה שלנו, כל ריבוי בלימוד התורה הוא ניצחון במלחמה וכל רפיון ח"ו הוא להיפך. היסח הדעת מתורה בשעת מלחמה הוא משפיע על הניצחון במלחמה. וכל מה שקורה שם הוא דמיון, כי המלחמה היא בבית מדרש, אנחנו עורכי המלחמה, והאחריות היא עלינו".
"אם אנחנו מתעניינים במה שקורה שם, אנחנו ח"ו משייכים את עצמינו לשדה הקרב של עשיו ששם עשיו מנצח. אין לנו עסק בעניני המלחמה, בעניני נצחונות מדומים, אבל האמת היא שאנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר ובזה אנו נוצחים. והרי הקב"ה הוכיח כמה אין כוחי ועוצם ידי, והכל הוא רק משמירת ה' על ישראל וברגע שאין שמירה מהקב"ה ל"ע הראנו הקב"ה כמה שוא שקד שומר".
"הקב"ה הראה לנו בדרך קשה עד כמה רק הוא שומר עלינו, ומה יכול לקרות אם הוא לא שומר עלינו ה' ישמור ויציל, והקב"ה רוצה לראות ולשמוע את קול יעקב, ועלינו מוטלת החובה להשמיע בעולם את הקול יעקב, אנו מנהלים את המלחמה, ועל ידי כל שקיעות בתורה וכל תוספת חיזוק וכל תוספת תפילה, בזה תבוא הישועה על עם ישראל, ויהיה 'המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד'".
שנה חלפה מעת הסתלקותו של נפש נקי וצדיק ידידינו הבה"ח שלמה גרשוני זצ"ל. חבר יקר ואהוב שגדל וצמח, עלה ונתעלה בין כותלי הישיבה הקדושה, והיה לנו למופת ולאות, לדמות פלא, לנער שבימים מועטים זכה להגיע לדרגות גבוהות בהתמדת התורה ובידיעת התורה, ביראת ה' טהורה ודביקות בה', ולעלות לישיבה של מעלה צדיק ונקי אחר תוספת זיכוך ומירוק ביסורים מרים וקשים, ביום י' אדר תשפ"ג.
זכתה ישיבתינו הקדושה וזכו בני החבורה נ"י שדמותו המופלאה של שלמה זצ"ל הייתה עימנו, שבין כתלי ישיבתנו הקדושה גדל בן עלייה מופלג שהיה דמות מיוחדת אות ומופת ממש. הן ברוממותו ובאופיו הייחודי, והן בדמות הפלא שניכר בו לכל סובביו ומכריו כי זכה שהתאמת והתברר אצלו חובתו בעולמו בבהירות – והשיל מעליו עול חשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם.
במשך כל י"ב חודשי האבלות מעת הסתלקותו, חסרונו מורגש עד מאוד בהיכל בית המדרש. געגועים וזכרונות צפים. ובכל עת נשמעים עובדות וסיפורים, קטנים וגדולים, סיפורי היום-יום שגילו טפח, אך מאלו העובדות מתגלים טפחיים מגדלות של בן עלייה ששאף כל חייו. ולוואי שנזכה ללמוד מדרכיו המופלאים וממעשיו הטובים.
מיוחד היה שלמה זצ"ל בעמלו בתורה, בעל הבנה גדול וגם בקי גדול. מתמיד עצום בשעות הסדרים ובין הסדרים בלימוד ברציפות, והכל מתוך שמחה ונעימות מופלאה. גם בימי שישי ובלילות שבת קודש היה רגיל לעסוק בתורה שעות על גבי שעות ברציפות הרבה אחרי סיום הסדר, בתקופה האחרונה אמר כמה הוא מתגעגע 'לשטייגע'ן של ליל שבת של חורף', שלמה זצ"ל נתחבב על רבותיו שליט"א בחיבה יתירה.
קרבת ה' והרוממות בה חי היו באופן שאינו מצוי בגילו. אחד מיני הסיפורים הממחישים את רוממותו היה, היותו רגיל ללמוד את הספר 'ערוך השולחן' על הדינים לעתיד לבוא, ובהזדמנות שדיברו חבריו אם היה מותר לעשות פעם אחת עבירה אחת מה היו עושים, הוא אמר: הייתי עולה להר הבית ומקריב קרבן לה'!
בסוף זמן קיץ שיעור א' בישיבה, חלה ל"ע במחלה הנוראה וכחצי שנה סבל ייסורים קשים ומרים מאוד, ונזדכך בכל מיני ייסורים, ובכל התקופה הזו קיבל כל שעבר עליו באמונה ובאהבת ה'. וכשהיה ברור אצלו מהרופאים שזו תקופתו האחרונה היה אומר וידוי, ומכין את עצמו לכך, והיה מתבטא שגם המיתה לטובה, וביקש מבני משפחתו שלא יצטערו על זה הרבה מידי. מאידך גם בזמן הזה, המשיך בלימודו שהיה לומד עם חבריו, וכשיכל היה מגיע לישיבה הקד' ולומד בסדרים. בכל תקופת חייו האחרונה, אחרי שהטיפול בחו"ל לא הצליח, שהה בישיבה, עד שלוש ימים לפני פטירתו – כשקיים בו "לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש אפילו בשעת מיתה".
יראתו הטהורה ודקדוק ההלכה שלו היו באופן מיוחד, היה בקי גדול ומדקדק בהלכה, ויראת שמים ויראת חטא היו על ליבו כשכל כל רואיו וסובביו חשים כי הוא חי ביראה ובשמחה תמיד.
ניכרו הדברים עד מאוד בצורה מיוחדת ופלאית בעת מחלתו שהתנשא כארי בגבורה שלא לוותר על קוצו של יו"ד עד שעתו האחרונה. תמיד היה מבקש שהעירוי יהיה ביד ימין, כדי שיוכל להניח תפילין ביד שמאל. ולמרות שמאוד כאב לו שעושים את העירוי באותה יד כמה פעמים. וכשהורידו ממנו את האינפוזיה הלך לטבול במקוה בערב שבת, ואמר שסוף סוף יכול לטבול בלי חציצה. בסוף חייו אמר, שהוא זכה שלא היה יום אחד שלא הניח תפילין בכל המצבים, ובימים שהיה בלא הכרה היו אלה ימי חול המועד שאין מניחים בהם.
סיפר סבו הגר"צ ובר שליט"א, שבאותה תקופה הוא התקשר לשאול אחרי טיפול שעבר ואמר שאינו יודע אם הוא במצב של עומד לפני המלך, האם מותר לו להתפלל מנחה, וכשהשיב לו סבו שליט"א שיתפלל, עדין שאל אולי עדיף להתפלל תפילה קצרה, וכשהשיב לו שיתפלל כרגיל, אמר אחר כך שנראה לו שהצליח לכוון בתפילה.
לקראת ראש השנה האחרון, כשהבין שיתפלל בבית החולים בלי מנין, החל ללמוד תקיעת שופר, ובמשך תקופה ארוכה תרגל ולמד לתקוע בשופר, וכשהיה מתרגל לתקוע בשופר היה עושה זאת במקום שלא יגרום להפרעה לאחרים במחלקה. בהיותו בעל תוקע בראש השנה תקע את כל התקיעות במנין, ולאחר מכן, עלה בכל קומות הבניין בתל השומר עם אינפוזיה כדי לתקוע בשופר! ותקע בשופר בכל המחלקות כי חשש שתקיעות אחרות שנתקעו שם לא היו כשרות, כשהוא מתאמץ ועולה במדרגות קומה אחר קומה, ולא מסכים בשום פנים ואופן לעלות במעלית שבת.
גם בראש השנה האחרון בהיותו בעל תוקע, לא הסכים לאכול קודם תקיעת שופר, כמו בכל השנים שלא היה אוכל קודם התקיעות. וביום השני של ראש השנה היה מוכרח לאכול בגלל שהיה צריך לעבור טיפול, וכשאמרו לו זאת, ביקש שיבדקו בשבילו אם במצב כזה זה לכתחילה לאכול.
עם תום י"ב החודש ליום פטירתו – ערב שבת קודש תצוה אחר חצות, י' אדר תשפ"ג – השלימו בני החבורה שיחי' את לימוד הש"ס לעילוי נשמתו וספר התורה שנכתב בהידור רב הוכנס להיכל הישיבה הקד', יחד עם זאת במהלך כל השנה כולה הוסיפו חבריו בני החבורה שיחי' בחיזוקים רבים לזכותו ולעילוי נשמתו.
כן הוסיפו ומוסיפים להתחזק כלל תלמידי הישיבה שיחי' בקבלה שקיבלו על עצמם עוד בחייו לרפואתו לבקשתו, ולאחר הסתלקותו נקבעה לעילוי נשמתו, שלא לדבר בשעת התפילה כלל ובפרט בתפילת מנחה של שבת קודש.
וכך ביקש שלמה זצ"ל בצוואתו: "אני מבקש אם אפשר להתחזק בכל אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ובפרט בכמה דברים: א. שלא לדבר בשעת התפילה, ובפרט בתפילת מנחה של שבת שמעלתה גדולה והדברים ידועים. ב. להתחזק בלימוד ברציפות באיזה אופן שיהיה. ג. אם אפשר להתחזק בשמירת סדרים (ובימי שישי-שבת שידוע גודל מעלת הלימוד בהם). ד. אם אפשר לנסות להתחזק בלימוד מוסר כראוי, עכ"פ במסגרת סדרי הישיבה בימים א-ה. תודה רבה". רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, ואנן חבריו וידידיו יש לנו להוסיף לעילוי נשמתו וללמוד ממעשיו ודרכיו הטובים שהיה לנו לנס לאות ולמופת.
חברינו שלמה זצ"ל לא זכה להניח אחריו זש"ק ואנו מוקיריו חבריו וידידיו – עלינו להשתדל ולהוסיף זכויות לעילוי נשמתו, וללמוד ממעשיו ודרכיו הטובים.
יהיו הדברים לחיזוק לעילוי נשמת הבחור שלמה זכר צדיק לברכה בן יבדלחט"א ר' ברוך מרדכי שליט"א
בצער רב התקבלה הבשורה המרה על פטירתו של הגאון החסיד רבי ישראל יצחק ברנדסדורפר זצ"ל מרבני חסידות תולדות אהרון, שהיה תלמיד חכם מובהק, מתמיד עצום, צדיק ועובד ה', והיה ספון כל ימיו באוהלה של תורה בהתמדה וביגיעה, ועשרות בשנים קבע את חוק תלמודו בכולל שע"י הישיבה הקד' במושב בית מאיר.
הגאון זצ"ל נולד בצרפת בט' אלול ת"ש לאביו הרה"ח רבי שלמה ברנדסדורפר זצ"ל, בהיותו תינוק זכה להינצל עם אביו הרה“ח ר‘ שלמה ז“ל וכל משפחתו מגיא ההריגה באנטוורפן שבבלגיה, ובתקופה זו הם הסתתרו ביערות כמה שנים בהימלטות מהנאצים.
ברבות השנים הם עלו לארץ והתיישבו בקיבוץ חפץ חיים, כאן בארץ הקודש התוודע ר' ישראל יצחק לאדמו"ר מתולדות אהרון, האדמו"ר בעל ה'שומר אמונים' זצ"ל ועלה לירושלים להסתופף במחיצתו. לאחר הסתלקותו, דבק באדמו"ר בעל ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן זצ"ל שיסד את הישיבה ור' ישראל יצחק שהיה בן 12 נכנס לישיבה. ועד סוף ימיו היה מחשובי הקהילה של "תולדות אהרן", לצד אחיו הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל חבר בד"ץ העדה החרדית.
לאחר נישואיו נכנס ר‘ ישראל יצחק ללמוד בישיבת מיר. אחר שכבר בילדותו היה לו קשר לישיבת מיר, כאשר בתקופה של מלחמת סיני בעת שהיתה ישיבת מיר מאוד ריקה, וראש הישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל רצה להביא מבני ירושלים שיבואו ללמוד בישיבה. לשם כך הוא פתח ’חברת ערב‘ לילדי ירושלים בקומה התחתונה של בנין הישיבה, ושם למד ר' ישראל יצחק זצ"ל.
במשך כל שנות חייו היה ספון הרה“ג ר‘ ישראל יצחק באהלה של תורה ולא מש ממנה כלל בהתמדה וביגיעה. שנים רבות היה מלומדי ישיבת מיר, והיה מצטנע בלימודו ובכל דרכיו ולומד בין הצורבים הצעירים בלא להתבלט. נוסף על לימודיו בישיבת מיר במשך קרוב לארבעים שנה היה מלומדי הכולל שע"י הישיבה הקד' במושב בית מאיר, שם היה יושב והוגה בתורה בהתמדה ולומד את כל חלקי התורה ממש, והיה דמות הוד ומופת לכל לומדי הכולל.
הכולל במושב בית מאיר, נוסד לפני למעלה מארבעים שנה, ולפני קרוב לשלושים שנה למד בכולל רבינו ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א כאברך צעיר, ועם השנים נטלה הישיבה על עצמה את עול החזקת הכולל. הכולל בבית מאיר נועד לתלמידי חכמים בעלי תריסין יחידי סגולה ובני עלייה שביקשו להתרחק משאון העיר בעת לימודם, כשסדרי הכולל נמשכים עד קרוב לחצות הלילה, וישנם שנמצאים בכולל משבת לשבת.
רבי ישראל יצחק זצ"ל היה מעמודי התווך בכולל, כשהוא מתייגע ועמל על כל חלקי התורה בלימודו בכולל בהתמדה, כן היה מרבה לשוחח בלימוד בכולל עם חברי הכולל בפלפולא דאורייתא, לצד כמה וכמה בעלי תשובה שהיה מורה דרכם בלימוד התורה והיה לומד עימם בכולל. כמו כן ייסד והחדיר בחסידות תולדות אהרון את קביעת שיעורי התורה בערבים.
את חוק לימודיו בכולל קיים רבי ישראל יצחק זצ"ל במשך כארבעים שנה והתייגע בעמלו בכולל עד ימיו האחרונים ממש.
ביום כ' אדר א' נסתלק לבית עולמו כשהוא מותיר אחריו זרע ברך ה', הלוויתו עברה דרך בית המדרש תולדות אהרן למרומי הר הזיתים, שם הספידוהו כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א ורבני הקהילה.
רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א אמר בדבריו שנתקיים ברבי ישראל יצחק דברי החזון איש 'ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבני אדם אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה' ואכן מההיכרות רבת השנים עימו ראו עליו בחוש שהיה מרומם עד מאוד.
עוד הספידוהו הגאונים רבי שלום קרלינסקי שליט"א ראש הכולל, הגאון רבי איתן בלט שליט"א מחברי הכולל, והגאון רבי בערל אייזנבלט שליט"א מחברי הכולל בעבר, ובנו שליט"א
שמחה רבה בהשלמת בניית ארון הקודש המפואר בהיכל הישיבה לצעירים שע"י הישיבה הקד' במודיעין עילית, שנבנה ברוב פאר והדר לע"נ איש החסד הרב ר' יוסף מאייער זצ"ל.
כזכור אל היכל הישיבה החדש נכנסו תלמידי הישיבה נ"י לפני כשנה, ההיכל עצמו גם הוא נבנה לע"נ הר"ר יוסף זצ"ל ע"י בני משפ' שיחי', ועתה בסייעתא דשמיא הושלמה ותמה מלאכת בניית בית ה'.
ארון הקודש המפואר נבנה במשך השנה האחרונה ע"י טובי המומחים והאמנים בארץ ומשלב חיטובי עץ עבודת יד לצד מלאכת אומן בעיטורי זהב המעטרים את ארון הקודש ועם השלמתו כשהוא מתנוסס לתפארה ברוב פאר והדר בהיכל הישיבה הקד', הרי הוא בבחינת – לרומם את בית ה'.
מחזה מרהיב במיוחד היה בבניית ארון הקודש, כשהשלמתו בפועל בהיכל הישיבה הושלמה תוך יומיים בלבד, כדי שלא ייגרם ביטול תורה לתלמידים, ואף ביומיים אלו בהם נבנה ארון הקודש עמלו התלמידים בהיכל הישיבה על התורה כשהעוסקים במלאכה פועלים מסביב לשעון כדי להשלים את המלאכה בבניית ארון הקודש המפואר וההדור.
חנוכת ארון הקודש התקיימה בשילוב מעמד הכנסת ספר תורה שהוכנס לישיבה לע"נ הר"ר יוסף מאייער זצ"ל ע"י בני משפ' שיחי', על המעמד ראה כתבה נרחבת.
ביום חמישי, קודם כניסת צום תענית אסתר מאות בני הישיבה הקד' נ"י השכימו קום לסדר אשמורת בו מתחילים סדרי החזרות "המסכתא", שיתקיימו כמידי שנה בשנה מיום תענית אסתר ועד ר"ח ניסן, בתקופת החזרות משננים התלמידים הדק היטב את עשרות דפי הגפ"ת אותם למדו במהלך חודשי החורף בהתמדה וביגיעה גדולה, וקונים קנין עולם בעמלם בכל חודשי החורף המעובר.
כמידי שנה עם סיום סדרי החזרות יתקיים מבחן מקיף בן מאה שאלות, על כל השקלא וטריא על עשרות דפי הגמ' שנלמדו במסכת בבא מציעא. גם בישיבות לצעירים שע"י הישיבה הקד' מתקיימים בימים אלו סדרי חזרות "סדרי הכללית" בהם חוזרים התלמידים על כל משנתם שלמדו במסכת בבא קמא מתחילת החורף. כשבסיום הזמן זוכים לצאת התלמידים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.
בליל תענית אסתר טרם תחילת הצום וסדר האשמורת בו מתחילים סדרי החזרות, התקיימה באולם האוכל של הישיבה הקד' סעודה ביד רחבה לתלמידים, כשעם עלות השחר מתחיל הסדר שנמשך עד שחרית ומיד לאחריו עד מנחה גדולה בלימוד ברציפות. גם בשבת קודש זכור התקיימו סדרי לימוד ברציפות, ובמוצאי השבת, ליל פורים, מיד לאחר קריאת המגילה התקיים בהיכל הישיבה הקד' כמידי שנה סדר הלימוד עד חצות הלילה ברוב אונים ואמץ כוח ביגיעה של תורה ביום קבלת תורה מאהבה, קרוב לשעת חצות התאספו התלמידים למסיבת פורים ולשמחת פורים ושמחת התורה, שהתקיימה בראשות רבותינו ראשי הישיבה שליט"א.
