מתו בעטיו של נחש
איזה אסון, מורי ורבותי, אנחנו לא יודעים כמה אנחנו חיינו על חשבונו. הוא הרי קיים את כל העולם ממש, בודאי את כולנו, מי יכול להספיד את רבי חיים? כמה דברים אפשר לתאר, כמה דברים אפשר להסביר מכל ההנהגות שלו פה ושם, אבל איך נספידהו, והלא קטני קטנים אנו ליד דמות הענק הזאת.
רבי חיים נלקח בחטף, נעלמת מאיתנו, ללא שום התרעה, ללא שום הודעה, אי אפשר היה אפילו להתפלל בשבילך, מי יודע אולי זאת היא הסיבה.
בעיני ובעיני שכמותי רבי חיים הוא אחד מאלה 'שמתו בעטיו של נחש'. בעיני, הפסוק 'כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' לא נקרא עליו בסימן קריאה אלא בסימן פליאה, כי אין צדיק בארץ אחד אשר לא יחטא? אולי יש יותר מצדיק אחד, אבל עליך זה נקרא בסימן פליאה. אבל זה רק בעיני, כי אינני יכול ומסוגל לדעת את הדברים האלה. אבל הרי יש מושג כזה של 'מתו בעטיו של נחש' ואולי גם אותך צריך להכניס בקבוצה הזאת.
רבי חיים וחטא? זה הרי לא מתחבר בכלל, רבי חיים זה מצוות! רבי חיים זה אמונה! רבי חיים זה ביטחון! רבי חיים זה תפילה! רבי חיים זה ברכה!.
מה נעשה בלעדיך? מי ימלא מקומך? הדור קשה, המאורעות קשים. וכמה אנשים בדיבור שלך, בברכה שלך, בהבטחה שלך, הרגעת. בשקט קולך היית אומר כאן בבני ברק לא יקרה שום דבר. ולא קרה שום דבר. כמה פעמים באו לשאול אותך הייתה מלחמה כבידה בארץ, לעלות לירושלים? בבני ברק לא יקרה שום דבר, הייתה תשובתך. כך אמרו בשמך. ואנשים נרגעו מזה. וכך הווה. אבל לא רק את בני-ברק הצלת, אלא הצלת את כלל ישראל כולו.
כי סר לראות
חז"ל אומרים על הפסוק בשיר השירים "סמכוני בעשישות רפדוני בתפוחים" מה אלו עשישות? אלו אישות. אישות קטנים. ומוסיפים לנו חז"ל דוגמא לעשישות אלה, באלו אישות מדובר כאן? אומרים חז"ל באש אברהם. באש מוריה. ובאש הסנה. בג' מקומות אלו היה אש, אצל אברהם היה 'ויעקד העצים' במוריה היה האש הגדולה של מתן תורה, בסנה היה והנה בוער באש. אבל מה שייכות כל אלו.
על מה אמרו זאת חז"ל? על הפסוק 'ויבא אברהם לספוד את שרה ולבכותה' ועל זה אומרים חז"ל שהייתה שרה אחת מאלה שהיו 'סמכוני בעשישות רפדוני בתפוחים'. זה מובן, שאם יש דבר טוב על אברהם אבינו הרי זה שבח על שרה גם שהרי בלי שרה אימנו אין אברהם אבינו. וזאת אני מבין. גם את אש מתן תורה של עם ישראל, אפשר להבין כשבח על שרה.
אבל מה היה ענין האש של הסנה? מה היה שם? איזה דבר טוב ניתן שם? מה נאמר שם? הלא אפילו לא הראו את הסנה לאף אחד. רק מרצונו הטוב משה רבינו בא לראות את הסנה. פלא. זה שבח על שרה, בשלמא מעלתו של אברהם ומעלת עם ישראל במקדש ובמשכן. אבל שבמצרים היה סנה? מה יש בסנה?.
דומה, שמה שהיה בסנה זה דבר גדול מאוד. בפרשת הסנה מבואר שלמשה רבינו עצמו כלל לא אמרו שיילך לראות את הסנה. אדרבה, ציינה התורה "ויסר לראות". אך ה'ויסר' הזה אין לנו מושג מה טמון בו! הרי משה רבינו לא רצה ללכת, משה רבינו לא עשה תנועה מיותרת.
אף מצינו על הילוכו של משה לסנה במדרש שנחלקו בה רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר צוארו עיקם וחד אמר ג' פסיעות פסע. זה הוא הויסר! כי משה רבינו לא סובב צוארו לריק! אלא זו הייתה ההשתוקקות. זו הייתה העובדא שמשה סבר שיש שם בסנה סודות של כל הבריאה כולה. במהלכים של כלל ישראל כל הדורות. ואז הוא החליט לסור. 'ויסר' לראות. והויסר הזה נתן את הזכות הגדולה שנאמר עליה 'עשישות'.
מורי ורבותי, למה אני אומר את זה? מי יכול לתאר את ההשתוקקות של רבי חיים לתורה… כל חייו היה השתוקקות לתורה, כל היום שלו היה מחולק לפי הצרכים של התורה, הרי אין לך אדם עסוק בעולם מרבי חיים, עוזר לכולם, מברך את כולם, תורים גדולים מתארכים אצלו בבית. אבל הוא לא מוותר כי הוא זה על משהו מתורה. כל מי שהביא לו איזה דבר תורה חדש מיד עיין בזה, כמה וכמה רגעים, ויותר מזה לפעמים.
מי שראה, והרבה הרבה ראו איך שהוא יושב עם הקרטון, הישר, שמראה לו בדיוק באיזה שורה הוא אוחז, באיזה שורה הוא לומד. שבעה דפים ליום! לא לאבד אף מילה.
ההשתוקקות הזאת של רבי חיים, ההשתוקקות הזאת, הוא פשוט 'בלע' תורה. הוא חי מתורה. ראינו מתמידים, ראינו משתוקקים, ראינו מהמין הזה כמה וכמה ב"ה, אבל לא ראינו כמו רבי חיים! רגע, לעמוד בלי כלום, רגע שלא מתוכנן עם התורה – אין! נורא נוראות!.
איני רוצה לומר לכם, אך שמא זה לא פלא שהוא זכר את כל התורה כולה ממש על דיוק של מילה. אני לא יודע מאיזה סיבה, אולי זו מסיבה אחרת, אינני יודע. אבל המצב הזה של הידיעה שלו, זה הרי היה פלא. כל התורה כולה! תורה שבכתב דרך ספרי הקודש, כתבי הקודש, כל נ"ך כ"ד ספרים, כתבי הקודש, משניות, גמרא, שום טיפה לא נשמטה. הכל נקלט אצלו. כשהיה נשאל האם מילה פלונית כתובה, היה אומר בבלי לא, ירושלמי לא, מדרש לא. אז זה לא נמצא! וזה לא נמצא.
ואם היה אומר פעם אחת – נמצא אך המובן הוא אחר, מה אתם אומרים על זה? אני מדבר על מעשים שהיו. מאיפוא כל זאת? איך? הרי זה כבר עבר את הגאונות… זה נכנס לשאלה של 'היכי תימצי' איך זה יכול להיות?. ויכול להיות, שזהו רבי שמריהו יוסף חיים בן רבי יעקב ישראל, הסטייפלער. יכול להיות.
יקרות הזמן
אבל רבותי. למה לא תגידו פשוט, אם לא מפסידים אפילו רגע לריק, אז אין כאן שאלה. כי רגע הוא זמן. וכל הזמן מתוכנן בשביל תורה. הרי לא היה רבי חיים – בלי תורה. יכול להיות שצריך להיות באיזה מקום. וכשהעינים פתוחות מסתכלים. רבי חיים עם עינים פתוחות ולא מסתכלים בתוך ספר. לא היה.
ראו, האם אפשר להפסיק לתאר את זה? את מה שאו אצלו, את יקרות הזמן! הדבר הכי זול בעיניהם של בני אדם, זה זמן. אין פחד על הדבר היקר ביותר עלי אדמות. אבל רבי חיים! במליארדים לא היו מסוגלים לקנות מאיתו זמן. אך ורק אם על פי דין צריך, ואם זה יועיל לתורה. בלי תועלת לתורה אתם לא יכולים לקנות ממנו רגע במליארדים. כשהיו חשבונות של תורה, לעזור לתורה, אז הוא נתן מכתב, נתן חתימות. עזר לבני אדם, נתן ברכות. אבל בלי החשבונות האלה, שצריך, אז אין בזבוז של חלקיק רגע אצל רבי חיים, אין.
המדרש אומר כשאברהם אבינו לקח את בנו לעקידה, אברהם הגיע לדרגות כאלה, שדבר ד' הוא חשבון כל החשבונות. את הקושיות תשאיר בצד. ואף שיש קושיות, וקושיות של ממש. והוא ישאל את הקושיות, אבל זה אחרי שהוא יקיים את מה שהרבונו של עולם רוצה מאיתו, הוא ישאל אותם ב'הלכות תלמוד תורה' אך לא במילוי רצון הבורא עולם.
כמו שהסביר רבינו חיים הלוי על שני כתובים המכחישים זה את זה 'עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם' הפשט הוא, שרק אחרי שיש כתוב השלישי רק אז אפשר לשבור שני קושיות של שני כתובים המכחישים זה את זה. אבל אם אין 'כתוב השלישי' יישארו הכתובים מכחישים, כך זה יישאר. אף שאתה לא מבין. 'עד' שיבוא הכתוב השלישי – אומר רבי חיים 'עד' אז אסור לך לשאול. רק אז מותר לך לשאול. לא שאז יבוא התירוץ, אלא אז מותר לך לשאול.
היו לאברהם אבינו קושיות גדולות כמו שאחז"ל, 'תמול אמרת לי ביצחק יקרא לך זרע והיום אתה אומר העלהו לי לעולה' ורש"י מביא התירוץ על זה אחרי שאמר לו להוריד את יצחק, 'אסיקתיה וקיימת דברי ועתה אחיתניה', אמרתי לך רק העלהו. אבל עד אז אברהם אבינו לא שאל. הפשט הוא שכשיש קושיא אז יש תירוץ, אבל כל עוד שהיה לאברהם את השליחות לא היה לו קושיא אז גם לא היה תירוץ, לא היה נוגע למה שהבורא עולם ציווה.
ואברהם הוא היה בעלה של שרה אימנו. ועליה אומר אברהם אבינו בהספד כל שעשיתי הוא תודות לך שרה רעייתי, אני מבין גם את 'מוריה' כל מה שנכלל במוריה בית המקדש כהונה גדולה כהונה הדיוטות, הכל, הכל.
אבל גם גם את ה'ויסר' גם את הוירא ד' כי סר לראות, את ההשתוקקות לחכמה, ההשתוקקות לבורא עולם, למי היה השתוקקות לבורא עולם חוץ מרבי חיים?.
מתורה יודעים הכל
עוד נקודה אחת רציתי לומר. כתוב בשיר השירים 'מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל' אחז"ל מי זאת? שיודעת כל כך הרבה דברים נפלאים, מי זאת? אמר רב נחמן בר יצחק 'בכל עילויים שעלית לא עלית אלא מעצמך'. מה הפשט?
אני רוצה לומר פשט, מה נעשה, לא כולם יודעים מה זה תורה, יש היום אנשים כביכול 'מנהיגים' 'שרים' שהם ריקים! ריקים מן התורה שלנו, הרי זה כואב.
כתוב כאן בחז"ל, שמי שלומד תורה יודע הכל! יודע הכל! התורה דואגת לכך שתדע יותר מכל אלו שהם כביכול יודעים. ובאמת זה מהסייעתא דשמיא הגדולים ביותר. שהתורה דואגת שהלומד תורה יידע ויבין כל מה שצריך, יותר טוב מכל מישהו אחר. אם זה נצרך לדעת.
מי זאת עולה מן המדבר? מוקטרת מור, ולבונה, חז"ל מפרטים במדרשים מה זה מור ולבונה, כל כך הרבה דברים היא יודעת. מהיכן? מן המדבר? מה היה שם במדבר? מה למדו שם? אומר לנו רב נחמן בר יצחק כל העילויים לא עלה אלא מעצמו! הסייעתא דשמיא הגדולה שיש ללומד תורה שהוא יודע כל מה שצריך לדעת, הכל מעצמו, אין הוא צריך לשום לימוד. מי שמבין את זה, מי שמאמין בזה, אז יש לו את הסייעתא דשמיא.
לצערינו אנשים רבים לא מבינים את זה. חושבים הם שהעולם נקבע במחיצה של הראש הקטן שלהם. יש עוד עולם! יש בורא עולם, יש תורת עולם תורת ישראל. ושם נקבע העולם.
אומר הקב"ה 'מי זאת עולה מן המדבר' מן המדבר היא מגיעה! שום דבר לא היה שם, לא היה שם ליב"ה ושאר שטויות מעין אלו. אבל היא היא מעצמו, מוקטרת מור ולבונה, מכל אבקת רוכל.
אבל יש לזה תנאי והוא שהתורה צריכה להיות נקייה! וכשהיא נקייה. נקייה. נקייה. היא תהיה גם עשירה. עשירה. עשירה. כמו שראינו רבי חיים.
כמעט ולא נגענו, ודאי שלא ספדנו כראוי, אבל זה אולי מה שלמדנו מקצות, קצות, דרכיו של רבי חיים. אבל זה מספיק בשביל שנצעק וי, שנצעק גיוועלד, גיוועלד. מה שהפסדנו. זה מספיק בשביל שנצעק ונתפלל רבונו של עולם! שלח סייעתא דשמיא לבחורים נפלאים אלו, תקל עליהם שיוכלו ללמוד תורה! שיגדלו בתורה. שלח סייעתא דשמיא לכל לומדי התורה. רבונו של עולם תן לאנשים להבין שאין בן ישראל בלי תורה ואין תורה בלי בן ישראל. שנבין שמן המדבר היא מקוטרת מור ולבונה, זה מה שהקב"ה נותן ללומדים שלו בתוך הלימוד. שנבין ונפנים את זה.
שנה חלפה מעת הסתלקותו של נפש נקי וצדיק ידידינו הבה"ח שלמה גרשוני זצ"ל. חבר יקר ואהוב שגדל וצמח, עלה ונתעלה בין כותלי הישיבה הקדושה, והיה לנו למופת ולאות, לדמות פלא, לנער שבימים מועטים זכה להגיע לדרגות גבוהות בהתמדת התורה ובידיעת התורה, ביראת ה' טהורה ודביקות בה', ולעלות לישיבה של מעלה צדיק ונקי אחר תוספת זיכוך ומירוק ביסורים מרים וקשים, ביום י' אדר תשפ"ג.
זכתה ישיבתינו הקדושה וזכו בני החבורה נ"י שדמותו המופלאה של שלמה זצ"ל הייתה עימנו, שבין כתלי ישיבתנו הקדושה גדל בן עלייה מופלג שהיה דמות מיוחדת אות ומופת ממש. הן ברוממותו ובאופיו הייחודי, והן בדמות הפלא שניכר בו לכל סובביו ומכריו כי זכה שהתאמת והתברר אצלו חובתו בעולמו בבהירות – והשיל מעליו עול חשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם.
במשך כל י"ב חודשי האבלות מעת הסתלקותו, חסרונו מורגש עד מאוד בהיכל בית המדרש. געגועים וזכרונות צפים. ובכל עת נשמעים עובדות וסיפורים, קטנים וגדולים, סיפורי היום-יום שגילו טפח, אך מאלו העובדות מתגלים טפחיים מגדלות של בן עלייה ששאף כל חייו. ולוואי שנזכה ללמוד מדרכיו המופלאים וממעשיו הטובים.
מיוחד היה שלמה זצ"ל בעמלו בתורה, בעל הבנה גדול וגם בקי גדול. מתמיד עצום בשעות הסדרים ובין הסדרים בלימוד ברציפות, והכל מתוך שמחה ונעימות מופלאה. גם בימי שישי ובלילות שבת קודש היה רגיל לעסוק בתורה שעות על גבי שעות ברציפות הרבה אחרי סיום הסדר, בתקופה האחרונה אמר כמה הוא מתגעגע 'לשטייגע'ן של ליל שבת של חורף', שלמה זצ"ל נתחבב על רבותיו שליט"א בחיבה יתירה.
קרבת ה' והרוממות בה חי היו באופן שאינו מצוי בגילו. אחד מיני הסיפורים הממחישים את רוממותו היה, היותו רגיל ללמוד את הספר 'ערוך השולחן' על הדינים לעתיד לבוא, ובהזדמנות שדיברו חבריו אם היה מותר לעשות פעם אחת עבירה אחת מה היו עושים, הוא אמר: הייתי עולה להר הבית ומקריב קרבן לה'!
בסוף זמן קיץ שיעור א' בישיבה, חלה ל"ע במחלה הנוראה וכחצי שנה סבל ייסורים קשים ומרים מאוד, ונזדכך בכל מיני ייסורים, ובכל התקופה הזו קיבל כל שעבר עליו באמונה ובאהבת ה'. וכשהיה ברור אצלו מהרופאים שזו תקופתו האחרונה היה אומר וידוי, ומכין את עצמו לכך, והיה מתבטא שגם המיתה לטובה, וביקש מבני משפחתו שלא יצטערו על זה הרבה מידי. מאידך גם בזמן הזה, המשיך בלימודו שהיה לומד עם חבריו, וכשיכל היה מגיע לישיבה הקד' ולומד בסדרים. בכל תקופת חייו האחרונה, אחרי שהטיפול בחו"ל לא הצליח, שהה בישיבה, עד שלוש ימים לפני פטירתו – כשקיים בו "לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש אפילו בשעת מיתה".
יראתו הטהורה ודקדוק ההלכה שלו היו באופן מיוחד, היה בקי גדול ומדקדק בהלכה, ויראת שמים ויראת חטא היו על ליבו כשכל כל רואיו וסובביו חשים כי הוא חי ביראה ובשמחה תמיד.
ניכרו הדברים עד מאוד בצורה מיוחדת ופלאית בעת מחלתו שהתנשא כארי בגבורה שלא לוותר על קוצו של יו"ד עד שעתו האחרונה. תמיד היה מבקש שהעירוי יהיה ביד ימין, כדי שיוכל להניח תפילין ביד שמאל. ולמרות שמאוד כאב לו שעושים את העירוי באותה יד כמה פעמים. וכשהורידו ממנו את האינפוזיה הלך לטבול במקוה בערב שבת, ואמר שסוף סוף יכול לטבול בלי חציצה. בסוף חייו אמר, שהוא זכה שלא היה יום אחד שלא הניח תפילין בכל המצבים, ובימים שהיה בלא הכרה היו אלה ימי חול המועד שאין מניחים בהם.
סיפר סבו הגר"צ ובר שליט"א, שבאותה תקופה הוא התקשר לשאול אחרי טיפול שעבר ואמר שאינו יודע אם הוא במצב של עומד לפני המלך, האם מותר לו להתפלל מנחה, וכשהשיב לו סבו שליט"א שיתפלל, עדין שאל אולי עדיף להתפלל תפילה קצרה, וכשהשיב לו שיתפלל כרגיל, אמר אחר כך שנראה לו שהצליח לכוון בתפילה.
לקראת ראש השנה האחרון, כשהבין שיתפלל בבית החולים בלי מנין, החל ללמוד תקיעת שופר, ובמשך תקופה ארוכה תרגל ולמד לתקוע בשופר, וכשהיה מתרגל לתקוע בשופר היה עושה זאת במקום שלא יגרום להפרעה לאחרים במחלקה. בהיותו בעל תוקע בראש השנה תקע את כל התקיעות במנין, ולאחר מכן, עלה בכל קומות הבניין בתל השומר עם אינפוזיה כדי לתקוע בשופר! ותקע בשופר בכל המחלקות כי חשש שתקיעות אחרות שנתקעו שם לא היו כשרות, כשהוא מתאמץ ועולה במדרגות קומה אחר קומה, ולא מסכים בשום פנים ואופן לעלות במעלית שבת.
גם בראש השנה האחרון בהיותו בעל תוקע, לא הסכים לאכול קודם תקיעת שופר, כמו בכל השנים שלא היה אוכל קודם התקיעות. וביום השני של ראש השנה היה מוכרח לאכול בגלל שהיה צריך לעבור טיפול, וכשאמרו לו זאת, ביקש שיבדקו בשבילו אם במצב כזה זה לכתחילה לאכול.
עם תום י"ב החודש ליום פטירתו – ערב שבת קודש תצוה אחר חצות, י' אדר תשפ"ג – השלימו בני החבורה שיחי' את לימוד הש"ס לעילוי נשמתו וספר התורה שנכתב בהידור רב הוכנס להיכל הישיבה הקד', יחד עם זאת במהלך כל השנה כולה הוסיפו חבריו בני החבורה שיחי' בחיזוקים רבים לזכותו ולעילוי נשמתו.
כן הוסיפו ומוסיפים להתחזק כלל תלמידי הישיבה שיחי' בקבלה שקיבלו על עצמם עוד בחייו לרפואתו לבקשתו, ולאחר הסתלקותו נקבעה לעילוי נשמתו, שלא לדבר בשעת התפילה כלל ובפרט בתפילת מנחה של שבת קודש.
וכך ביקש שלמה זצ"ל בצוואתו: "אני מבקש אם אפשר להתחזק בכל אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ובפרט בכמה דברים: א. שלא לדבר בשעת התפילה, ובפרט בתפילת מנחה של שבת שמעלתה גדולה והדברים ידועים. ב. להתחזק בלימוד ברציפות באיזה אופן שיהיה. ג. אם אפשר להתחזק בשמירת סדרים (ובימי שישי-שבת שידוע גודל מעלת הלימוד בהם). ד. אם אפשר לנסות להתחזק בלימוד מוסר כראוי, עכ"פ במסגרת סדרי הישיבה בימים א-ה. תודה רבה". רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, ואנן חבריו וידידיו יש לנו להוסיף לעילוי נשמתו וללמוד ממעשיו ודרכיו הטובים שהיה לנו לנס לאות ולמופת.
חברינו שלמה זצ"ל לא זכה להניח אחריו זש"ק ואנו מוקיריו חבריו וידידיו – עלינו להשתדל ולהוסיף זכויות לעילוי נשמתו, וללמוד ממעשיו ודרכיו הטובים.
יהיו הדברים לחיזוק לעילוי נשמת הבחור שלמה זכר צדיק לברכה בן יבדלחט"א ר' ברוך מרדכי שליט"א
בצער רב התקבלה הבשורה המרה על פטירתו של הגאון החסיד רבי ישראל יצחק ברנדסדורפר זצ"ל מרבני חסידות תולדות אהרון, שהיה תלמיד חכם מובהק, מתמיד עצום, צדיק ועובד ה', והיה ספון כל ימיו באוהלה של תורה בהתמדה וביגיעה, ועשרות בשנים קבע את חוק תלמודו בכולל שע"י הישיבה הקד' במושב בית מאיר.
הגאון זצ"ל נולד בצרפת בט' אלול ת"ש לאביו הרה"ח רבי שלמה ברנדסדורפר זצ"ל, בהיותו תינוק זכה להינצל עם אביו הרה“ח ר‘ שלמה ז“ל וכל משפחתו מגיא ההריגה באנטוורפן שבבלגיה, ובתקופה זו הם הסתתרו ביערות כמה שנים בהימלטות מהנאצים.
ברבות השנים הם עלו לארץ והתיישבו בקיבוץ חפץ חיים, כאן בארץ הקודש התוודע ר' ישראל יצחק לאדמו"ר מתולדות אהרון, האדמו"ר בעל ה'שומר אמונים' זצ"ל ועלה לירושלים להסתופף במחיצתו. לאחר הסתלקותו, דבק באדמו"ר בעל ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן זצ"ל שיסד את הישיבה ור' ישראל יצחק שהיה בן 12 נכנס לישיבה. ועד סוף ימיו היה מחשובי הקהילה של "תולדות אהרן", לצד אחיו הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל חבר בד"ץ העדה החרדית.
לאחר נישואיו נכנס ר‘ ישראל יצחק ללמוד בישיבת מיר. אחר שכבר בילדותו היה לו קשר לישיבת מיר, כאשר בתקופה של מלחמת סיני בעת שהיתה ישיבת מיר מאוד ריקה, וראש הישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל רצה להביא מבני ירושלים שיבואו ללמוד בישיבה. לשם כך הוא פתח ’חברת ערב‘ לילדי ירושלים בקומה התחתונה של בנין הישיבה, ושם למד ר' ישראל יצחק זצ"ל.
במשך כל שנות חייו היה ספון הרה“ג ר‘ ישראל יצחק באהלה של תורה ולא מש ממנה כלל בהתמדה וביגיעה. שנים רבות היה מלומדי ישיבת מיר, והיה מצטנע בלימודו ובכל דרכיו ולומד בין הצורבים הצעירים בלא להתבלט. נוסף על לימודיו בישיבת מיר במשך קרוב לארבעים שנה היה מלומדי הכולל שע"י הישיבה הקד' במושב בית מאיר, שם היה יושב והוגה בתורה בהתמדה ולומד את כל חלקי התורה ממש, והיה דמות הוד ומופת לכל לומדי הכולל.
הכולל במושב בית מאיר, נוסד לפני למעלה מארבעים שנה, ולפני קרוב לשלושים שנה למד בכולל רבינו ראש הישיבה הגרש"ב שליט"א כאברך צעיר, ועם השנים נטלה הישיבה על עצמה את עול החזקת הכולל. הכולל בבית מאיר נועד לתלמידי חכמים בעלי תריסין יחידי סגולה ובני עלייה שביקשו להתרחק משאון העיר בעת לימודם, כשסדרי הכולל נמשכים עד קרוב לחצות הלילה, וישנם שנמצאים בכולל משבת לשבת.
רבי ישראל יצחק זצ"ל היה מעמודי התווך בכולל, כשהוא מתייגע ועמל על כל חלקי התורה בלימודו בכולל בהתמדה, כן היה מרבה לשוחח בלימוד בכולל עם חברי הכולל בפלפולא דאורייתא, לצד כמה וכמה בעלי תשובה שהיה מורה דרכם בלימוד התורה והיה לומד עימם בכולל. כמו כן ייסד והחדיר בחסידות תולדות אהרון את קביעת שיעורי התורה בערבים.
את חוק לימודיו בכולל קיים רבי ישראל יצחק זצ"ל במשך כארבעים שנה והתייגע בעמלו בכולל עד ימיו האחרונים ממש.
ביום כ' אדר א' נסתלק לבית עולמו כשהוא מותיר אחריו זרע ברך ה', הלוויתו עברה דרך בית המדרש תולדות אהרן למרומי הר הזיתים, שם הספידוהו כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א ורבני הקהילה.
רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א אמר בדבריו שנתקיים ברבי ישראל יצחק דברי החזון איש 'ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבני אדם אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה' ואכן מההיכרות רבת השנים עימו ראו עליו בחוש שהיה מרומם עד מאוד.
עוד הספידוהו הגאונים רבי שלום קרלינסקי שליט"א ראש הכולל, הגאון רבי איתן בלט שליט"א מחברי הכולל, והגאון רבי בערל אייזנבלט שליט"א מחברי הכולל בעבר, ובנו שליט"א
שמחה רבה בהשלמת בניית ארון הקודש המפואר בהיכל הישיבה לצעירים שע"י הישיבה הקד' במודיעין עילית, שנבנה ברוב פאר והדר לע"נ איש החסד הרב ר' יוסף מאייער זצ"ל.
כזכור אל היכל הישיבה החדש נכנסו תלמידי הישיבה נ"י לפני כשנה, ההיכל עצמו גם הוא נבנה לע"נ הר"ר יוסף זצ"ל ע"י בני משפ' שיחי', ועתה בסייעתא דשמיא הושלמה ותמה מלאכת בניית בית ה'.
ארון הקודש המפואר נבנה במשך השנה האחרונה ע"י טובי המומחים והאמנים בארץ ומשלב חיטובי עץ עבודת יד לצד מלאכת אומן בעיטורי זהב המעטרים את ארון הקודש ועם השלמתו כשהוא מתנוסס לתפארה ברוב פאר והדר בהיכל הישיבה הקד', הרי הוא בבחינת – לרומם את בית ה'.
מחזה מרהיב במיוחד היה בבניית ארון הקודש, כשהשלמתו בפועל בהיכל הישיבה הושלמה תוך יומיים בלבד, כדי שלא ייגרם ביטול תורה לתלמידים, ואף ביומיים אלו בהם נבנה ארון הקודש עמלו התלמידים בהיכל הישיבה על התורה כשהעוסקים במלאכה פועלים מסביב לשעון כדי להשלים את המלאכה בבניית ארון הקודש המפואר וההדור.
חנוכת ארון הקודש התקיימה בשילוב מעמד הכנסת ספר תורה שהוכנס לישיבה לע"נ הר"ר יוסף מאייער זצ"ל ע"י בני משפ' שיחי', על המעמד ראה כתבה נרחבת.
ביום חמישי, קודם כניסת צום תענית אסתר מאות בני הישיבה הקד' נ"י השכימו קום לסדר אשמורת בו מתחילים סדרי החזרות "המסכתא", שיתקיימו כמידי שנה בשנה מיום תענית אסתר ועד ר"ח ניסן, בתקופת החזרות משננים התלמידים הדק היטב את עשרות דפי הגפ"ת אותם למדו במהלך חודשי החורף בהתמדה וביגיעה גדולה, וקונים קנין עולם בעמלם בכל חודשי החורף המעובר.
כמידי שנה עם סיום סדרי החזרות יתקיים מבחן מקיף בן מאה שאלות, על כל השקלא וטריא על עשרות דפי הגמ' שנלמדו במסכת בבא מציעא. גם בישיבות לצעירים שע"י הישיבה הקד' מתקיימים בימים אלו סדרי חזרות "סדרי הכללית" בהם חוזרים התלמידים על כל משנתם שלמדו במסכת בבא קמא מתחילת החורף. כשבסיום הזמן זוכים לצאת התלמידים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.
בליל תענית אסתר טרם תחילת הצום וסדר האשמורת בו מתחילים סדרי החזרות, התקיימה באולם האוכל של הישיבה הקד' סעודה ביד רחבה לתלמידים, כשעם עלות השחר מתחיל הסדר שנמשך עד שחרית ומיד לאחריו עד מנחה גדולה בלימוד ברציפות. גם בשבת קודש זכור התקיימו סדרי לימוד ברציפות, ובמוצאי השבת, ליל פורים, מיד לאחר קריאת המגילה התקיים בהיכל הישיבה הקד' כמידי שנה סדר הלימוד עד חצות הלילה ברוב אונים ואמץ כוח ביגיעה של תורה ביום קבלת תורה מאהבה, קרוב לשעת חצות התאספו התלמידים למסיבת פורים ולשמחת פורים ושמחת התורה, שהתקיימה בראשות רבותינו ראשי הישיבה שליט"א.
