א. משנה ברורה (סי' תרע"א סק"ה) אם יש לו ט' נרות ידליק בליל שני ב' נרות ואם יש לו י' נרות אעפ"כ לא ידליק רק בליל ב' ב' ובליל ג' לא ידליק שתים רק אחת [ח"א] עכ"ל, הנה הבית הלוי בקונטרס חנוכה [נדפס בבית הלוי עה"ת סו"ס בראשית] כתב דד"ז תליא בטעמא דמוסיף והולך, דהרי בגמ' (בדף כ"א ב') אמרינן רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין, וכתב הבה"ל דלמ"ד דהוא כנגד הימים לא ידליק שתים בליל שלישי, דאין בזה שום קיום, דהא לא מינכרו הימים, אבל למ"ד דהטעם משום דמעלין בקודש ולא מורידין, ידליק שתים בליל שלישי, דנהי דא"א לו להיות מהמעלין, מ"מ אין לו להוריד, וכ' שם דלפמש"כ הגר"א דקיי"ל דעיקר הטעם הוא מעלין בקודש, לדינא צריך להדליק שתים גם ביום השלישי.
ודעת המשנ"ב צ"ב, דלהלן בס"ב בבה"ל ד"ה וי"א הביא ד' הגר"א דקיי"ל כטעמא דאין מורידין, וא"כ מ"ט כתב כאן דלא ידליק יותר בליל שלישי, דנהי דליכא הכירא אכתי הול"ל אין מורידין וכש"כ הבית הלוי.
ונראה דס"ל דהכא באמת ל"ש כלל הך מילתא דמעלין בקדש ואין מורידין, דדין זה דמעלין ולא מורידין הוא רק במצוה אחת או בחפץ אחד, וכש"כ השאגת אריה (בסי' כ"ח) על מש"כ השו"ע אחר שלבש טלית מצויץ יניח תפילין שמעלין בקדש, וז"ל ואין ענין מעלין בקדש לכאן, דזה מיירי שמעלין מקדושה קלה לקדושה חמורה ממנה אבל אין מורידין מחמורה לקלה כו' אבל בשני דברים כל המקודש מחבירו קודם לו, וע"ש בביאור הלכה (ריש סי' כ"ה) שכתב ע"ד השו"ע שמעלין בקודש וז"ל זה קאי על האדם שצריך לילך מדרגא לדרגא ולהתעלות בקדושה כי מתחלה הוא רק מכסה את עצמו בכיסוי של מצוה וע"י התפילין הוא מקשר את עצמו בקשר היחוד והקדושה [א"ר והגר"א וכיון בזה לתרץ קושיית הש"א והדג"מ] עכ"ל.
הרי דבתרי מילי ל"ש ד"ז כלל, ומש"א בגמ' מעלין בקדש אינו אלא טעם בעיקר התקנה, דכיון דבעלמא יש כלל דמעלין כו' ע"כ תקנו מוסיף והולך ולא איפכא, וכמו דלמ"ד פוחת והולך אמרי' כנגד פרי החג, דהוא טעם למה תקנו כך, כך למ"ד מוסיף והולך לכך תקנו כן דבעלמא הדין דמעלין ולא מורידין, אבל עיקר הדין הוא להדליק כמנין מסוים, וכל שאינו מדליק כמנין זה אין שום קיום.
ב. והנה מרן זללה"ה באבי עזרי (הל' חנוכה פ"ד) כתב ז"ל ודע דנראה ברור במי שעומד ביום שלישי ואין לו שלשה נרות דמ"מ מדליק שתי נרות, ולא אמרינן שההידור נשלם רק בשלשה כו' דזה אינו דודאי יש הידור אף בשתים ביום שלישי ג"כ כו' ולא גריע יום שלישי מיום השני והוא פשוט וברור ותמיהני בזה עמש"כ בספר בית הלוי לחנוכה שאם אין לו בליל שלישי רק ב' נרות שמדליק אחד דמה הידור יש בליל שלישי בשתי נרות כו' ע"כ.
וכונתו דהבית הלוי כתב דד"ז תליא בטעמים וכנ"ל, ולטעמא דכנגד הימים הנכנסים ליכא קיום אלא במנין אותו יום, [וכ"נ מהביאור הגר"א הנ"ל] וע"ז השיג מרן זללה"ה דגם לטעמא דכנגד הימים כו' איכא קיום של ב' נרות ביום שלישי. ודבריו צריכים ביאור דאיזה קיום יש בזה כיון דאין בזה הכירא דמנין הימים.
והנראה בזה בע"ה, דהנה עיקר הא דאמרינן חד אמר כנגד הימים הנכנסים צ"ב, דאיזה ענין יש בזה, ובשלמא כנגד הימים היוצאים א"ש דהוא היכר על ריבוי הנס וכש"כ הבה"ל דתוספת הנרות מורה על ריבוי הנס, אבל איזה היכר יש במיעוט הנרות, ונראה פשוט דאי"ז עיקר הדין להדליק כנגד הימים הנכנסים, דעיקר התקנה לא תליא בסדר כלל, כ"א דתקנו לעשות היכר כנגד כל הימים שאירע בהם נס, דהרי כל יום ויום היה נס נוסף.
וכמבואר בשבת (דף כ"ג א') דמה"ט אמרינן כל יום שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו רק פע"א, דזמן ליכא אלא אחד ונס כל יום איתיה, והיינו דבכל יום נוסף נס אחר, ואהך נס עדיין לא בירך אלא על נס אחר, וכ"כ הב"י (סי' תרפ"ג) בשם השבלי הלקט דמה"ט גומרים הלל בכל יום, לפי שבכל יום נוסף נס חדש, וע"ז תקנו דין מהדרין מה"מ להדליק נרות כנגד כל הניסים, דהדלקת ב' נרות הוא זכר לריבוי של שני ימים והדלקת ג' הוא זכר לנס של ג' כו' וכל שהדליק מנין נרות איכא בזה הכירא לאותם מנין ימים, ולא נחלקו אלא בסדר לכתחילה, אם מוסיף והולך או פוחת והולך, אבל בין למר ובין למר קיים עיקר התקנה דמ"מ הא הדליק כנגד כל נס ונס, וכמו לאידך לישנא דתקנו פוחת והולך כנגד פרי החג, דעיקר התקנה היה להדליק ח' מנינים כנגד הנסים, והא דנגד פרי החג הוא רק טעם בסדר, אמאי פוחת והולך, וכן מ"ד מעלין בקדש כש"נ למעלה.
כמו כן ללישנא דכנגד הימים הנכנסים כו' דאי"ז עיקר הדין, להדליק כמנין היום שעומד בו, כ"א להדליק במשך הימים כנגד שמונה נסים, ולא יהיב אלא טעם למה מוסיף או פוחת ודוק, ואין ביניהם בעיקר התקנה כלל, רק באיזה סדר, ומש"ה אף שא"י לעשות כמנין היום שעומד בו אכתי איכא מצוה לדליק שתי נרות, דבשתים איכא היכר לריבוי ימים, [ומה שכבר עשה קיום זה ביום שלפניו אינו נוגע לדינו היום, דמ"מ איכא מצוה להרבות ולעשות היכר לריבוי הנס] וזהו מש"כ מרן זללה"ה דלא גרע יום שלישי מיום שני, ודו"ק היטב.
