המנוחה הצדקנית מרת ברכה סרברניק ע"ה נולדה בנר א' דחנוכה תשל"ט ליבדלח"ט אביה מורינו ראש הישיבה הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א והרבנית תליט"א, בילדותה התחנכה בבית הספר בית יעקב טלזסטון ולאחר מכן המשיכה את לימודיה בסמינר מרכז בית יעקב בירושלים, ובכל אלה נודעה בכישרונותיה המיוחדים ובמידותיה התרומיות ונתחבבה על כל חברותיה.
בהגיעה לפרקה נישאה ליבדלחט"א בעלה הדגול הרב רבי יהודה שליט"א, והקימו יחדו את ביתם, ומאז עמדה לימינו כל חייה במסירות מופלאה.
הייתה מיוחדת מאוד במידותיה הטובות, בני המשפחה מספרים כי כל הילדים במשפחה המורחבת הרגישו בנוח בקרבתה, חשו שהדודה היא החברה הטובה שלהם ואהבו את הדודה יותר מכולם. הייתה קשובה לזולת בסבלנות ונכונה לסייע בכל מה שיצטרכו.
חברותיה סיפרו עד כמה דאגה לתת הרגשה טובה לפרגן ולעודד, בעיקר כשהיו בשעת קושי. בימי בחרותה היתה מתנדבת אצל ילדים חולים והתמסרה לצרכיהם בסבלנות ובשמחה.
גם בשנים האחרונות לחייה כשהתקשתה להירדם בשל הייסורים הגופניים שסבלה, היתה הולכת לסייע בלילות למשפחות בהם יש ילדים או תינוקות חולים על מנת לאפשר להוריהם לישון ברוגע.
שנים רבות מחייה נזדככה בייסורים קשים ובמכאובים ועמדה בהם באמונה תמימה ובגבורת נפש.
דרכו של עולם כי האדם המלומד בייסורים הוא נרגן, שקוע בעצמו ושרוי בעצבות מחמת הייסורים הקשים, אולם המנוחה ע"ה למרות ייסוריה הקשיים ומכאוביה הרבים נהגה באופן הפוך ממש, תמיד השרתה בסביבתה שמחה.
חשבה תמיד על הזולת והשתדלה לעזור לנזקקים ולהרגיע ילדים קטנים. הסובבים מספרים עד כמה נזהרה לא להתלונן, עד כדי שכמעט ולא היה אפשר לדעת עד כמה סבלה.
בזמן שהתאשפזה בבית החולים נהגה תמיד לשמח את החולים שסביבה, והייתה מחלקת לילדים המאושפזים ממתקים ומתנות לשמחם.
בימי השבעה סיפרה אישה מבוגרת שנזדמנה להיות עמה בחדרה בבית החולים, כי לאחר שהמבקרים שהגיעו לבקרה הלכו והיא הייתה לבד, ניגשה אליה המנוחה ע"ה והתיישבה איתה יחד, כביכול חברות הם שנים רבות, ושאלה אותה איזה שירים היא אוהבת לשיר, וכך היא ישבה איתה ושימחה אותה, על אף שהיה ביניהם הבדל גיל של שלושים שנה.
הייתה יודעת ומבינה תמיד מה השני זקוק והיכן הוא זקוק לסיוע, בכל אירוע שהיה, הייתה שמה לב מי נעדר ודואגת שידע שהיה חסר.
בחודש האחרון לחייה, הספיקה לארגן את כל משפחתה אחיותיה וגיסותיה לשלוח ארוחות במשך שבועיים לאחותה שילדה. ובכל שמחה שהיתה במשפחה ידעה לעזור ולסייע לבעל השמחה במקומות שבהם הוא היה זקוק לעזרה, בנפש חפצה ובלב רחב.
על אף כל מה שעברה, תמיד שמחה ושמחת חייה הקרינה על כל סובביה, כל מכרותיה מעידות כי תמיד השרתה אך שמחה בסביבתה, ביתה היה בית מלא שמחה וכך גידלה את בנותיה שיחי' בתעצומות נפש והכל ידעו כי בסביבתה שורה השמחה תמיד ובכל מצב.
פרק מרומם בחייה היה עמידתה האיתנה והתמסרותה לימין בעלה יבדלחט"א הרב יהודה שליט"א מנכ"ל הישיבה ומוסדותיה, שהפקירה ונתנה עצמה כפשוטו במשך שנים רבות ימים ולילות להצלחת הישיבה הקד' ולרומם את קרן עמלי התורה, למען הצלחת הישיבה תמכה ונעתרה לכל אשר יידרש הן בנדרש לניהול הישיבה בארץ והן בכל הנדרש בנסיעות מעבר לים להצלחת הישיבה, גם כשהיה על חשבון עצמה וביתה מסרה עצמה על כך, ושמחתה וסיפוקה היו בכך שזכתה בשותפות עולם לרומם את קרן התורה ועמלי התורה וזיכוי הרבים.
מעולם לא התלוננה על כך שבעלה היה צריך להעדר מהבית לצורך ניהול הישיבה, בנסיעות לחו"ל וכדומה, ומעולם לא דרשה שישוב לבית לעזור עם הילדים, תמיד ובכל מצב הייתה שמחה ומוצאת את הנקודות הטובות.
חמיה הרב שלום סרברניק שליט"א מספר כי למרות שהייתה ממש בת בית ורצויה בביתם הוא לא יכול לזכור שום ויכוח או חוסר נעימות שהיה להם עם כלתם ע"ה, אפילו לא פעם אחת במשך עשרים שנה!
לאחר ייסורים מרים נסתלקה בחטף ביום כ"ח תמוז התשפ"א והותירה אחריה יבדלו לחיים ארוכים, את בעלה הרב יהודה שליט"א ושתי בנותיה שיחי', אביה מורינו רה"י הגאון רבי בנימין שליט"א והרבנית תחי', אחיה, מורינו רה"י הגרש"ב שליט"א, מורינו הגר"ש שליט"א והרב הגאון ר' ברוך סורוצקין שליט"א ואחיותיה הגב' תרשיש, הגב' בלכארסקי תחי', הגב' רענן תחי', הגב' רובניץ תחי' והגב' ריפס תחי'.
