של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא – זה מיצוי התחושות בעומדינו בפתחו של אולם להעלות זכרונה של הישיבה הקדושה 'טעלז', בית היוצר לתורה בעיונה. בטהרתה. בנתינתה כבמסירתה. לאותו פלטרין של קדושי עליון, סמל שלימות ותמימות הדעת.
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לאנשי כנסת הגדולה. 'תורה נקנית במסירה' – למדונו חז"ל.
על אחת כמה וכמה 'עולם הישיבות', עולם שהובדל לעסק התורה להקיף ולעצב את חייו של בן התורה. 'ישיבה' איננה אך תקופה בחייו של תלמידה, ישיבה הינה בית העיצוב של כל אורח חייו של בן התורה, קיימת היא בליבו לעד, את תיבת נח הזו להציל מן המים הזידונים שעלו לשחת את הארץ, בנו רבותינו קדושי קמאי ובה מסרו לנו את שנמסר להם.
אמר רב חמא בר חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם היו במצרים ישיבה עימהם היו במדבר ישיבה עימהם (יומא כ"ח ב').
ישיבה בליבתה היא המשך 'מסירת התורה' ישיבה איננה דבר לעצמו ולדורו, היא ההמשך הישיר לשלשת התורה שנמסרה מפומבדיתא ונהרדעא מיבנה וחכמיה עד לסיני, צורתה של ישיבה היא המושתתת אך ורק על האדנים, אדני הזהב שבנו בנאיה – פליטת סופריהם.
זכתה ישיבתינו הקדושה להישתת על תבנית ההיכל שבנו רבותינו בבית היוצר בישיבה הקדושה דטעלז ליטא – באר חפרוה שרים, על נשמת דרכה ועל החינוך בו גידלו מאוריה – הוקמה. על אהבת תורה על כבודה של תורה ועל מלחמתה של תורה, על תמימות ושלימות הדעת.
***
לא באנו לספר את קורות העבר ודברי הימים, באנו בזכרונות אלו להפיח את הווית העבר בעורקיו של ההווה, טעלז לא הייתה לשעתה, טעלז הייתה לדורות. מן הבאר ההיא ישקו העדרים. דע מאין באת!
איננו מתיימרים להקיף את קורותיה את דרכה ואת מורשתה, אין בידינו את האפשרות מחמת קטנותינו, ואילו היה, אין יריעה די לה. בזמן הקצר שעמד לרשותינו לא היה בידינו את היכולת להעלות את זכרה של הישיבה ומאוריה זי"ע כראוי.
ואף על פי כן למען יידע דור אחרון זכות ראשונים, בחיל וברעד ביקשנו להציב זרקורים מועטים ואי אלו פיסות זעירות מקורות הוויתה, הקמתה, ועל אי אלו תקופות מחייה. הצבנו אלומות אור לזכרון מאוריה. ובקצירת האומר דלינו מבאר הדעת צלילות זכרון הראשונים.
זאת למודעי, כי ככל שידינו משגת השתדלנו לבסס את כל דברינו ללא יוצא מן הכלל על דברים שנשמעו מפי רבותינו ותלמידיהם – ברי הסמכא, ברבות הימים עובדות וסיפורים רבים שונו או טושטשו, עובדות רבות נשתבשו גירסותיהן, וככל שיכולנו השתדלנו למשוך ידינו מעובדות ותיאורים שלא נשמעו מפיהם של רבותינו ראשי ישיבת טעלז ותלמידיהם. מעבירים אנו את דבריהם של תלמידי הישיבה כפי שהעמידו המה, מן הדברים ש'מעידים בגודלן על מה שראו בקוטנן'.
רובי הדברים התבססו על ספרי תלמידי הישיבה, סיפור הריגת הישיבה על קידוש ה' בכ' תמוז הובא עפ"י הקדמת ספר שיעורי דעת שנדמ"ח; שאר הענינים הובאו מתולדות מרן הגר"א גורדון שנדפסו בספר תשובות רבי אליעזר; ספר תולדות הגר"א גורדון מהרב זאב רבינר זצ"ל; מאמר 'הישיבה בהתפתחותה' שכתב הרב הגאון רבי אברהם שושנה שליט"א בספר יובל המאה; ספר מנהגי ישיבת טעלז מהר"ש שפירא שליט"א; ייזכר לטוב מכון 'מורשת הישיבות' שעמד לימיננו, ועוד רבים.
גליון זיכרון זה יוצא לקראת יום השנה כ' תמוז תשפ"א יום השמונים לזיכרון עקידת הישיבה, כ' תמוז תש"א.
עולם הישיבות שהוקם אחר המלחמה בארץ ישראל, הושפע רבות מהשפעתה של ישיבת טעלז וצורתה. ניתן לומר כי כל עולם הישיבות כולו יש בו מהמשך דרך ישיבת טעלז מי ברב ומי במעט. ההשפעה העצומה של הישיבה בטעלז חוללה מהפך בעולם הישיבות כולו, בכל צורת הישיבה ממש.
על חורבותיה של הישיבה בליטא, הוקמה הישיבה בארץ ישראל, ישיבת "עטרת שלמה" הוקמה לפני כ"ו שנים על כל היכליה מכוחה של הישיבה הקדושה בטעלז ומכוח מאוריה הגדולים, ברוחה ובחותמה, חותם הזהב. הישיבה הקדושה הוקמה תוך יניקה מהאילן הגדול שענפיו נכרתו בימי העברה והזעם אך שורשיו נתקיימו, בלב השרידים אודים המוצלים מאש, בתלמידיהון ובתלמידי תלמידיהון, שהמשיכו להעביר ולהבעיר את שלהבת טעלז.
***
באהבת תורה יוקדת הקימו רבותינו נבג"מ את הישיבה הקדושה, אשר חותמה טבוע באותיות של זהב על דפי קורות הימים בהיותה החוליה המקשרת של שלשלת מסירת התורה מדור לדור, נושאת בגאון את מלחמתה של תורה ואת כבודה של תורה, תמימות ושלימות הדעת, כי מן הבאר ההוא ישקו כל העדרים.
בתמצית הדם חרתה הישיבה וגדוליה את קידוש שמו ברבים, במסירות נפש למען שמו ית'. בעקידה שתוקפה וגבורתה מילא עולם בכ' תמוז תש"א, בהריגתם הנוראה של חסידי וקדושי עליון גדולי טעלז בני הישיבה וטובי אברכיה, על המוקד בקידוש ה', הי"ד. הנאזרים בגבורה – דמם נשפך ונשתה גבורה.
בכוח אהבת התורה ובכוח מסירות הנפש למען שמו ית', נזרעו זרעיה של ממלכת התורה, הישיבה הקדושה. מכוחם הוקמה הישיבה, ובזכותם של אותם תקיפי קמאי נבנתה הישיבה בכור מחצבת של אותה מסירות נפש לתורה ולקידוש ה'.
בצאתינו את הקודש מפילים אנו תחינתינו, אבינו מלכינו עשה למען הרוגים על שם קדשך, טבוחים על יחודך, באי באש ובמים על קידוש שמך, למען שמך הגדול הגיבור והנורא שנקרא עלינו. השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך והרחב את גבולות ישיבתינו הקד' לגדל בניה בתורה בטהרתה ובשלימות הדעת, בהעמדת התורה והיראה לעם ישראל. אנא ונא הקם מלכות דוד ושלמה בגאולתינו בפדות עמינו בקרוב.
בצפונה של ליטא שכנה טעלז, באותו חבל ארץ ממנו ינקו ובו צמחו מצוקי ארץ ואשר רגבי אדמתו ספוגים בעמל תורה מזוקק של דורות, עולם מלא של תורה בעמלה, היה. עצם הזכרת השם מרעיד נימים טהורים ומציף מחזות הוד של יהדות ליטא בתפארתה – בירת יהדות הגולה, המקום בו בהק אור התורה מהיכלותיה הקדושים ומגדוליה וגאוניה מאורי העולם.
זכתה יהדות אירופה בכלל וליטא בפרט להיות מרכז התורה במאות השנים שקודם המלחמה, לא בכדי נקראת היתה ליטא 'ארץ ישראל דגלותא' הריכוז הגדול של יהודים צמאי ואוהבי תורה הביא את יהדות ליטא לשגשוג ופריחה תורנית שבנה עולם תורני שלם, על ישיבותיה בתי המדרש והיכלותיה, שיטות הלימוד, ותנועות המוסר.
כבוד התורה שהיה נחלת הכלל באותה העת כידוע, גידל ורומם את קרן התורה לאין שיעור, התשוקה של כל אב ואם יהודיים לגדל בן 'תלמיד חכם'. החיסכון של כל פרוטה בכדי לשלם ל'מלמד' ודמעות האם לזכות לשלוח את הבן ל'ישיבה', הם שהצמיחו את תורתה של יהדות ליטא המפוארת.
בצפונה של ליטא על חוף האגם, שכנה העיר הזעירה 'טעלז', שהפכה למרכזה היהודי של ליטא, שמעה יצא למרחקים וטובי בניה גמאו מאות ואלפי קילומטרים במסירות נפש בכדי להגיע ולהסתופף בצילה של הישיבה הקדושה, עידית דליטא – טעלז. אשר הוקמה והייתה למרכז התורה הגדול המניף בגאון את קרן התורה, ומרכז לטובי בניה של ליטא, לגדלם לתורה בגדלותה ובעיונה.
ביריעה קצרה זו ננסה להקיף בסקירה קצרה את תולדות ימיה של הישיבה והוויתה, את אותו עולם מלא של 'אותיות פורחים באוויר' אותו עולם גדוש, סלתה ושמנה של תורת יהדות אירופה שנכחדה ע"י הצוררים ימ"ש בכ' תמוז תש"א.
דיוקנה של הישיבה
שלושה מאפיינים עיקרים שהיו אדני הישיבה כל ימיה מציינים תלמידי הישיבה בזכרונתיהם שוב ושוב לדמות דיוקנה, על יסודותיהם נבנה בית היוצר הגדול ועליהם חונכה אסכולת טעלז. שלושת העיקרים: מלחמתה של תורה, כוח העיון, ובאר הדעת.
ידועה הייתה האימרה בליטא 'השדות של טעלז מריחים את ריח הקצות'. וזאת על שום, כי מלחמתה של תורה הייתה בטעלז כל שנותיה, כבשן בוער של ריתחא דאוריתא הייתה הישיבה.
גם צורת השיעורים מהקמת הישיבה ועד לסוף ימיה התאפיינה בכך, ולכך חינך מרן רבי אליעזר, כי אין מסירת התורה בדרך של 'כזה ראה וקדש' כי אם אדרבה צורת שיעור הרב לתלמידו הוא: במינך ומינאי רווחא שמעעתא, הדיבור בלימוד, המשא ומתן והריתחא דאוריתא היה בסיס צורת הלימוד בישיבה, הן בשיעורים והן בלימוד, בכל ימיה של הישיבה ממש. בטעלז נוצר המושג "דינגען אין לערנען" [להתווכח בלימוד].
תלמיד הישיבה מערוב ימיה סיפר, כי הפועל הגוי שהיה מנקה את הישיבה היה עומד פעמים רבות מאחורי דלת הכניסה להיכל ומתבונן מבעד לזכוכית, משנשאל וכל כך למה? אמר: ממתין אני לראות מתי יתחילו הבחורים להכות האחד את השני. היה זה כשהבחין בוויכוח לוהט שכל כך נתנצחו בעומקה של סוגייא, עד שבעיניו היה בטוח שבכל רגע תפרוץ הקטטה…
תלמיד הישיבה הרב מפונבי'ז הגרי"ש כהנמן זצ"ל היה אומר 'מתגעגע אני ומשתוקק לראות בפונבי'ז את הריתחא דאוריתא שהיתה מתלקחת בטעלז'.
יודעי בינה – כוח העיון
את הישיבה העמידו רבותינו בחינוך ל'לימוד העיון'. רכישת גדלות בתורה בעיון, רבי אליעזר היה אומר 'מי שאין לו אלא מה שלמד גם מה שלמד אין לו. סימן הוא שלא הבין'.
שיטת הלימוד התוותה את עיון הסוגיות בהבנה, לימוד הסוגיא בישיבה היה עם גדולי הראשונים ועם האחרונים כ'הקצות' ו'הנתיבות' ורע"א. היא דחקה את הפלפולים שהיו מקובלים עד לאותה העת, והעמידה את בסיס ההבנה בגופה של סוגיא, בעצמו של דין. בנוסף מרבים היו תלמידיה בלימוד, בספרי האבני מלואים ובשב שמעתתא.
בליטא, הייתה הלצה מפורסמת: "בטעלז יודעים חומש מדברי הגמרא, ואת הגמרא מהקצות…"
תלמיד הישיבה ראש ישיבת מיר הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל אמר: "בחוגי הגדולים דאז היה מקובל כי בן ישיבה מן הראוי לנסוע לטעלז, לפחות לשנתיים לפתח ולטפח את כוח המחשבה אופני החשיבה וחדירה לעומק דברי הראשונים והבנתם – עפ"י כללים והגדרות מוצקות נוסח טעלז".
ואלו דברי הימים: בשנת תרמ"א עלה מרן הגר"א גורדון לכהן פאר ברבנות טעלז, בבואו מיד נתמנה לראשות הישיבה שהוקמה בטעלז בתרל"ה, ע"י האברכים הגאונים רבי מאיר אטלס רבי שלמה זלמן אבל ורבי צבי אופנהיים.
שנה לאחר הקמת הישיבה מינה רבינו ראש הישיבה רבי אליעזר זצ"ל לרמ"י הישיבה, את חתנו ותלמידו [עוד מהישיבה בקלעם] רבינו מרן המהרי"ל בלוך זצ"ל ואחר כך מינה את רבינו בעל ה'שערי יושר' מרן הגאון רבי שמעון שקוף זצ"ל. שלושת הגדולים יחד, כל חד בדרכו, כל אחד בסגנונו, העמידו את צורת ההבנה וחידוד כוח חידוש התלמידים. שילוב שלושת דרכי הלימוד האלו היה מיזוג נפלא שעמד בבסיס שיטת טעלז.
תלמיד הישיבה הגה"ק רבי אלחנן וסרמן הי"ד שהיה תלמיד הישיבה בין השנים תר"נ – תרנ"ז, דבק במורו ורבו הגרש"ש זצ"ל בישיבה וממנו קנה רבות מדרך לימודו.
ואגב, משנשאל פעם מרן רבי אליעזר זצ"ל בהיותו בוורשה ע"י אחד הנגידים על ישיבתו נענה רבי אליעזר "אילמלא לא באה ישיבת טעלז לעולם אלא בכדי להוציא 'אלחנן בויסקר' אחד, דיינו".
בתרס"ד מונה לר"מ [במקומו של הגרש"ש זצ"ל] מרן הגר"ח רבינוביץ זצ"ל, הידוע בכנויו 'רבי חיים טעלזער' שאף הוא סלל נתיב משלו והעמיד את תלמידיו בכור ההיתוך של ההבנה ובכוח עיון התורה בנה הוא הגדרות דקות לכל יסוד, ה'חקירה' הייתה לוז שמועתו, כאשר היה חוקר ומעמיד צדדים בכל עניני ויסודות הש"ס, וכידוע הרבה מחקירותיו עם הזמן הפכו לנחלת כלל בעלי העיון.
בישיבה אף היו מעין בחינות לתלמידים, התלמידים עלו לבית הר"מ שם היה משוחח על תלמודם השיחות נקראו – 'ריידען אין לערנען' [מדברים בלימוד]. תלמיד הישיבה מערוב ימיה הרב אבא הלפרין זצ"ל, סיפר בתיאורו על חיי הישיבה, כי בחזרתו מהבית אחרי בין הזמנים היה שואלו מרן הגרא"י האם המשיך כראוי בתלמודו בבין הזמנים או שחלילה פסק ממשנתו, היה אומר לי: גם בבין הזמנים – העיקר ריידען און לערנען!.
תוך שנים ספורות מהקמתה זכתה הישיבה לקנות את מקומה המפואר בעולם הישיבות דליטא, שמעה יצא למרחקים, ההצלחה הגדולה של חינוך גדוליה ואווירת ה'מלחמתה של תורה' סחפו אל הישיבה את טובי בניה וחריפיה של ליטא, כבר אז החלו לנהור אליה מליטא, רוסיא פולין ולטביא תלמידים. עם סגירת ישיבת וואלזי'ן (תרנ"ב) גדל הביקוש לישיבה. וטעלז נהייתה למקום התורה החשוב והגדול ביותר בעולם הישיבות דאז, בשיאה הגיעה הישיבה לארבע מאות תלמידים, ולגירסאות אחרות אף לארבע מאות וחמישים תלמידים.
במהלך התקופות אף לא יכלה הישיבה להכיל את הבאים להידפק על שעריה, ואז החליטו ראשי הישיבה על 'מכסה' שלפיה, יתקבל תלמיד מעיר, או בעיר גדולה שניים או שלושה. גם צורת הקבלה לישיבה הייתה מחוייבת בהמלצה מרב העיר, מובן מאיליו שבניפוי אחר ניפוי הגיעו תלמידיה, מעולי המעולים של בבל דגלותא.
עץ הדעת
עם עלותו של מרן המהרי"ל לכהן בראשות הישיבה במקום חותנו מרן הגר"א זצ"ל בתר"ע הוא הנהיג את הישיבה ביד רמה ועיצב את דרך חינוכה.
בשנת תרע"ד פרצה מלחמת העולם הראשונה והישיבה התפזרה, כאשר בישיבה נשארו עם המהרי"ל והגר"ח מספר מועט של תלמידים. לאחר שנה נפתחה הישיבה מחדש, ובשנת תרע"ח עם הכרזת עצמאותה של ליטא החלה הישיבה לפרוח והפכה לאבן השואב של בני העליה דליטא ומחוצה לה.
בתרנ"ד לערך חידשו רבותינו את סדר 'לימוד המוסר' בישיבה בכל יום קודם תפילת מעריב, ובשנת תרנ"ז הוזמן לכהן כמשגיח בישיבה הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל.
הן אמנם שהיה זה כחלק מתנועת המוסר שייסד מרנא האור ישראל, אולם טעלז נטתה מהמהלך המוסרי הרווח וחידשה מהלך ייחודי של מוסר המבוסס על העמקה, על וידעת את ה'.
רבינו רבי יוסף לייב זצ"ל ביסס את השיטה, כראש הישיבה הוא לא מסר שיחות מוסר, כי אם 'שיעורי דעת' [מלבד שיעורי העיון היומיים והכלליים].
המהרי"ל סלל דרך מיוחדת שהקרינה על כל בני הישיבה, הוא לימד בשיעוריו דעת ה' יראה ואמונה, והעמיד את יסודות הבריאה ואת מקומו של הנברא בצלם – האדם וחובתו בעולמו. היה אומר המהרי"ל "את התורה צריך להבין על פי השכל של התורה עצמה".
בכל העולם יצאה קוום של ה'שיעורי דעת' שהיו מעמיקים ויסודיים, משפיעים ומקרינים ומעצבים את חייו של בן הישיבה, ועל פיהם עוצבה דמותם ושיעור הקומה הרוחני של התלמידים. המהרי"ל חינך על ידם את תלמידיו להגיע לשלימות האדם והבריאה.
ללא ספק היה זה אחד מנדבכיה החשובים ביותר של דרכה וחינוכה של הישיבה, ושל האסכולה הטעלזאי'ת ככלל, הישיבה הייתה נקראת בליטא מאותה העת 'עץ הדעת'.
הלכות דעות
מכלל זה היה החינוך ל'סדר' ול'רוממות', הייתה שולטת הנהגה של מלכות שהיוותה חלק מדרכה וחינוכה של טעלז. שח פעם בענין זה מורינו ראש הישיבה הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א: "חלק מיסוד שיטת טעלז זה המלכות, אימי ע"ה סיפרה לי שאת אביה זצוק"ל מעולם לא ראו בבית עם חולצה, גם בבית היה יושב עם בגדי מלכות".
אחד מתלמידי הישיבה מתאר את ה'שיעורי דעת' כך: "בן הישיבה היה מוכנס להיכל נשגב של מחשבות רמות, כאן למד הוא להבין חקירות בנויות על אדני זהב של יושר ההיגיון ועומק ההבנה. לא היה הרחבת דיבור על עומק הדין חומרת החוטא ועונשו ועל ערמומיותו של היצר, השיטה כאן היא להשרות על המתחנך הרגשה של אצילות הרוח להביא אותו לנכסי הרוח של מחשבת התורה – והמאור שבהם מחזירם למוטב. גילוי אור התורה הגנוז ברעיונות הרמים והנשגבים הם הסימנים המובהקים של המוסר הטעלזאי".
על המהרי"ל היו אומרים "תורה מפוארה בכלי מפואר", הוד שבתפארת – כינוהו. כולו אומר הדר, גאון המחשבה ושליט ברוחו היה, כל מצעדי חייו על אדני החכמה נשלטו, כל תנועה הייתה מחושבת וכל מעשיו מדוקדקים. זמנים קבועים היו לו לכל דבר, במחשבה תחילה. היה ממנהיגי ישראל ברמה וממנווטי ספינת היהדות בתקופה הקשה מבית ומחוץ דאז, הוא התבלט כאחד מדבּרי הדור והיה ממנהיגי אגודת ישראל.
ביום הכיפורים קודם פטירתו לפני 'כל נדרי' ציווה לבניו, שיקבלו עליהם לקדש שם שמים בעולם.
מתאר תלמיד הישיבה דאז הגר"ש שוואב זצ"ל: "טעלז הייתה מלאה תורה, הישיבה גדולה והישיבה קטנה, למרות העוני הייתה העיר בית של מלכות התורה ושלטה בה אוירה של אצילות".
"הרב, רבי יוסף לייב היה נסיך התורה, כל רגע ביומו התאים למבנה שתוכנן על פי התורה ובתוך אותו מבנה פעל מוחו העמוק ובנשמתו הדהדה שירה. כשמסר שיעור בגמרא או שיעור דעת במחשבה לבשו התלמידים דרך ארץ, ונעמדו דום כשנכנס לישיבה. שעון בשעת השיעור? לא בא בחשבון!. בחורי הישיבה נטלו איתם את הדרך ארץ לתוך רחובות טעלז וקיימו 'שיהא שם שמים מתקדש על ידך' בכל פסיעה".
הנסיך הטלזעא'י – תקופת מרן הגרא"י
עוד בחייו מינה מרן המהרי"ל את בנו מרן הגאון הקדוש רבי אברהם יצחק הי"ד לר"מ בישיבה כבר בשנת תר"פ בעוד הגרא"י כבן שלושים, כמו"כ כבר בחייו מינה את בניו הגאונים רבי זלמן למשגיח הישיבה ורבי אליהו מאיר לר"מ בישיבה.
בשנת תר"ץ נסתלק מרן המהרי"ל ואת מקומו כרב העיר וכראש הישיבה מילא בנו מרן הגאון רבי אברהם יצחק הי"ד , אחיו הגדול הגאון רבי זלמן הי"ד שימש כמשגיח הישיבה ומונה ע"י המהרי"ל כבר בשנת תרפ"ז.
בהלוויתו של המהרי"ל הכריז אחיו הגדול רבי זלמן על וויתורו על הבכורה לטובת אחיו הגרא"י הן ברבנות והן בהנהגת הישיבה, וקרא עליו את המקרא "נוצר תאנה – יאכל פריה" שבהיות המהרי"ל מחיים היה הגרא"י יד ימינו. הגר"ז זצ"ל מונה למשגיח הישיבה ולמו"ץ העיר.
מרן הגרא"י נודע כשקדן עצום ולא מש מאוהלה של תורה יום וליל, סיפרו עליו כי בבחרותו סיים את הש"ס, ומסר 'הדרן' על הש"ס במשך שלושה ימים רצופים. העידו עליו תלמידיו, כי מעולם לא שמעו דבר בטל יוצא מפיו, גם בעת טיולו או אכילתו כל דיבורו היה שקול בפלס וכל מילה מפיו היה בה לקח.
הגר"מ גיפטר זצ"ל סיפר: בטעלז הייתי מתלווה להגרא"י בטיולו היומי שהיה בדייקנות מרובה משתיים בצהריים עד שתיים ועשרים בדיוק. התנאי לטיול היה: שתיקה, ורק אם ראש הישיבה פונה בדיבור לתלמיד שמתלווה אליו יוכל התלמיד לענות. יום אחד פנה הגרא"י בדרכינו אלינו התלמידים ואמר, "עולה בדעתי כעת שבשעה שאגיע לעולם האמת לא אקבל שכר על לימודי כעת בנדרים, שכן יש לי עונג בלתי ישוער כשאני לומד נדרים עם ר"ן". אמרתי לראש הישיבה אפשר "דאם גופא איז תורה לשמה", וקורת רוח הייתה על פניו.
אחרוני שקדני הישיבה שהיו שבים מהיכל הישיבה בשתיים בלילה היו רואים את הגרא"י הוגה בתורה בחדרו, כשנשאל פעם מתי איפוא עולה הרב על יצועו? השיב סובל אני מנדודי שינה, לכן קבעתי את לימודי בשעות אלה בספר הרמב"ם.
אישיותו הדגולה הקרינה והשפיעה על כל סובביה, בהיותו בכנסייה הגדולה השלישית קראו לו גדולי העולם דאז "הנסיך". בהירות הדעת, גדלותו והאצילות שאפיינה אותו, עם האהבה לתלמידיו כאב לבניו הקסימו אותם וקשרו אותם אליו בעבותות אהבה, ובכך השפיע עליהם.
כתב עליו אחיו הגאון רבי אליהו מאיר זצ"ל "אם כרגיל אנו מודדים גדלותו של אדם בכך שסביבתו בטלה ביחס אליו, אצל אחי הגרא"י הייתה מידה גדולה מזו שמלבד היותו מרומם על כל סביביו, רומם עימו את כל סביביו והקרוב אליו".
לצידו של הגרא"י עמד בראשות הישיבה הגאון רבי עזריאל רבינוביץ זצ"ל שמונה בשנת תרצ"א למלאות מקום אביו הגר"ח זצ"ל.
תקופתו של הגרא"י הייתה מהתקופות המפוארות ביותר בישיבה, אם לא המפוארת שביניהם, שמעה וטבעה יצא בכל העולם כולו. בתקופתו הגיעה הישיבה למעל ארבע מאות תלמידים, בהם תלמידים שהגיעו מגרמניה, צכי'ה, הונגריה, מאמריקה אנגליה דרום-אפריקה ואף מארץ ישראל.
שח מזכרונותיו מרן הגר"מ גיפטר זצ"ל: מה היה העונג שבת של טעלז? בטעלז היו לומדים אחרי הסעודה בשבת עשר שעות זה היה העונג שבת!. עוד סיפר: אני מעולם לא הלכתי לישון בצהרים, בטעלז בחור שהיה הולך לישון בצהריים היה נחשב לבחור חולה".
עוד סיפר על התרשמותו שהותירה בו זיכרון עז עד ערוב ימיו, ביומו הראשון שהגיע מאמריקה לישיבה: "כשנכנסתי להיכלה של טעלז, היו ארבע מאות בני תורה לומדים בריתחא דאוריתא ובהתמדה עצומה, לא היה אחד שלא למד".
דורשי רשומות אמרו: "שלושה דורות של גאונים וגדולים מחנכים ומנהיגים עמלו על בניינה של ממלכת התורה טעלז, עד שהעמידוה על תילה. הגאון רבי אליעזר גורדון הניח את יסודות הבניין והקימו לתפארת, הגאון רבי יוסף יהודה לייב ייצבו מבחינה חינוכית ופדגוגית והגאון רבי אברהם יצחק בלוך שהיווה מעין מזיגה של האב והסבא, גמר את הבניין והביא את הישיבה לשיא פארה והדרה".
אגב, במשך כל שנותיה של הישיבה למדו בה מסכתות נשים – נזיקין, אולם בשנותיה האחרונות של הישיבה הורה הגרא"י ללמוד מסכת חולין בישיבה. יש מתלמידיו שמעידים, כי סיבת הדבר הייתה המלחמה הרוגשת לבוא ולא ידעו מה יילד יום, והגרא"י חפץ שתלמידיו ישתלמו בסוגיות איסור והיתר.
על קדושת ה'
פרק נשגב בהלכות קידוש ה' כתבה הישיבה באותיות של דם, בימי המלחמה הנוראה, פרק בהלכות קידוש ה'. בעת שחיות הטרף נעצו טלפיהם בקודש הקדשים.
בסיוון ת"ש פלשו הרוסים לליטא וסיפחו לברית המועצות את ליטא, הם הלאימו את בנין הישיבה תחילה, והישיבה עברה אז ל'מכינה' [– ישיבה קטנה].
באלול ת"ש הועידה ההשגחה העליונה את בן המהרי"ל מרן הגאון רבי אליהו מאיר זצ"ל וחתן המהרי"ל מרן הגאון רבי חיים מרדכי קאץ זצ"ל לצאת לארה"ב, היו הם מהיהודים האחרונים שיצאו מליטא הקומניסטית. כאשר בגיא ההריגה נותרו מאחור נשותיהם וילדיהם שנעקדו עקדה"ש.
כאשר גם למכינה באה יד הזדים, עברה הישיבה אל בית הכנסת הגדול, שם למדו עד סוף חורף תש"א. בהמשך הזמן המשיכו הצוררים את ההתנכלויות לישיבה והמיטו גזירות משונות, לא היה יום שאין קללתו מרובה מחבירו, עד שהחליטו ראשי הישיבה לחלק את הישיבה לארבע מחנות נוספים מלבד טעלז, הישיבה התחלקה לחמש קבוצות. המשגיח הגר"ז והר"מ דשיעור א' הגאון רבי ישראל אורדמן היו נוסעים לכל הסניפים למסור שיעורים ושיעורי דעת.
בסיוון תש"א כבשה גרמניה את ליטא ופרצה המלחמה, רבים שבו אז לישיבה בטעלז ונעקדו עקדה"ש, רבים אחרים נהרגו בבתיהם במלחמה הנוראה. מלבד קבוצה של ששה עשר בחורים שברחו לרוסיה שנשארה לפליטה. אז החלו הארורים ימ"ש בחורבן הנורא.
בכ' תמוז תש"א, נעקדו על קידוש ה' בני הישיבה, אברכי כולל הרבנים, ורבים מבני העיר ובראש עדת ישראל מרן הגה"ק רבי אברהם יצחק בלוך הי"ד שאחר נטילת ידים ווידוי נהרג עקדה"ש תוך שהוא קורא בקול גדול את זעקתו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ויצאה נשמתו באחד. ועימו אחיו הגה"ק רבי זלמן הי"ד והגר"י אורדמן והגר"ע רבינוביץ הי"ד אברכי הכולל, שעלו בסערה השמיימה על קידוש שמו ית'. בכך הועם הזהב, הישיבה הקדושה והעיירה נחרבו, בראש כל חוצות השתפכו אבני הקודש ונחשבו לנבלי חרס מעשה ידי יוצר. ארץ אל תכסי דמם, הי"ד.
מתי מעט היו הניצולים מגיא ההריגה, מספר מועט של תלמידי הישיבה – אודים מוצלים מאש אשר הותיר השם לפליטה. שרידים לדור דעה.
קומי צאי מתוך ההפכה
בכ"ד תמוז ת"ש, בתחילת הפורענות הרוסים הלאימו את בנין הישיבה, והישיבה עברה אז כזכור למכינה.
באותו היום הוציא הגאון רבי אליהו מאיר זצ"ל את ספרי התורה מההיכל ואמר בדמעות: "רבונו של עולם, זה לי הפעם השלישית שעלה בגורלי להוציא את ספרי התורה מהישיבה, בראשונה היה בשעת השריפה הגדולה, בשנית היה במלחמת העולם הראשונה, וכעת בפעם השלישית. ריבון העולמים תפילתי שטוחה לפניך, כשם שעזרתני בפעמים הקודמות להחזיר את הספרים להיכל הקודש, כך תעזרני גם בפעם הזאת להחזיר את התורה למעונה".
ובאמת זכה מרן הגרא"מ להחזיר את התורה לייסד ולהקים את הישיבה לאחר המלחמה הנוראה בקליבלנד. גלגלה ההשגחה ומרן הגרא"מ בלוך זצ"ל ומרן הגרח"מ קאץ זצ"ל יצאו לארה"ב קודם כיבוש ליטא ע"י הנאצים ימ"ש בשנת ת"ש,
בנוסף עליהם ניצלו עוד מתי מעט, היו אלו קבוצה של תלמידי הישיבה שהצליחו לברוח לרוסיה, ומהם נותרו שמונה תלמידים, ביניהם היו מרן הגר"א אוזבנד זצ"ל הגר"ח שטיין זצ"ל והרב הגאון רבי נתן צבי ברון.
הגחלת המועטה שנותרה לפליטה הבעירה מחדש את הישיבה לאחר המלחמה, בארה"ב. וקיימה את שלהבת התורה של עולם הישיבות שקדם למלחמה הנוראה ונכחד וכמעט שלא נותר פליט. הישיבה שהוקמה בקליבלנד הפכה עד מהרה לתל תלפיות, בהקמת הישיבה כיהנו בראשותה מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל ומרן הגרח"מ קאץ זצ"ל, ולאחריהם כיהנו בראשות הישיבה מרן הגאון רבי רפאל ברוך סורוצקין זצ"ל חתנו של מרן הגרא"י, מרן הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל חתנו של הגר"ז, ומרן הגאון רבי אייזיק אוזבנד זצ"ל חתנו של הגרא"י.
הישיבה בקליבלנד האירה כברק זוהר בשמי יהדות ארה"ב, והעמידה מתוכה את גדולי מרביצי התורה, בנוסף לכך הוקמו על טהרת הקודש מתיבתא ומוסדות שע"י הישיבה לחינוך הבנים והבנות – רשת מוסדות 'יבנה'. בהמשך אף הוקמה ישיבת טעלז בשיקגו, שעמדה בראשות מרן הגרא"ח לוין זצ"ל.
בטעלז עושים חיילים להשי"ת
אף אחר הקימם מתוך ההפיכה את ישיבת טעלז בקליבלנד, לא הייתה דעתם של גדולי טעלז נוחה
בכך. השתוקקו הם לראות את היכלה של 'טעלז'ואת מורשתה בעולם הישיבות שהוקם בארץ ישראל. ואכן לאחר סילוקם של גדוליה, זכתה הישיבה הקד' לתקומה בארץ הקודש בהקמת הישיבה הקד'.ראש הישיבה דקליבלנד מרןה גאון רבי מרדכיגיפטר זצ"ל כותב לפני שנים במכתבו למרן הסטייפלער זצ"ל על שאיפתםשל גדולי טעלזלהקמת הישיבה בארץ ישראל, וכך הוא כותב:משאת נפשם של דודי נוחי נפש זצ"ל הייתה לנטוע 'יתד נאמן' בארץ הקודש אחר החורבן הנוראולא מצאו מרגוע בעבודת הקודש שבגולה לבד. כשנתייעץ בזה דודי הגאון רבי אליהו מאיר זצ"לעם החזון איש עודדו רבות בזה עדין מהדהדים באוזניי דבריו של הרב דפונבי'ז זצ"ל 'קומט, קומט, ס'איז נאך געבליבען א בארג אין בני ברק וואס ווארט אויף טעלז, ובתרגום
ללשון הקודש: בואו, בואו, נשאר עדיין הר בבני ברק שמחכה לטעלז. עוד מספר מרן הגר"מ זצ"ל במכתבו: אחד ההורים של צעיריה תלמידים עלה לפונבי'ז ונתרשם מאוד, ורצה להשאיר בנו ללמוד שם, ונתייעץ בזה עם מרן החזון איש זצ"ל ששאלו היכן לומד בנו, וישיבהו בטעלז, ויאמר לו החזון איש: הנח לו בטעלז עושים חיילים לה' יתברך!
מליטא לארץ ישראל
היה זה לאחר פטירתו של מרן הגר"א גורדון זצ"ל, כאשר פרצה מחלוקת בעיר טעלז על המינוי דר"מ והאב"ד דטעלז, היו שרצו למנות את מרן המהרי"ל והיו שרצו למנות את חדב"נ מרן הגר"ז סורוצקין זצ"ל והיו שרצו למנות את הגר"ז לרב העיר ואת המהרי"ל לראש הישיבה. הגר"ז סורוצקין סירב לשמוע על כך ואף עזב את העיר, ורעייתו של רבי זלמן הרבנית ע"ה בגדלות נפשה, עברה מבית לבית להחתים את התושבים על מינויו של רבי יוסף לייב לר"מ ואב"ד. גדולי טעלז אמרו בשעתו, כי 'עתידה טעלז לשוב לבית רבי זלמן'.
ואכן כך הווה, כאשר בחר מרן הגרא"י לחתן את מרן הגאון רבי רפאל ברוך זצ"ל בנו של הגר"ז, וברבות השנים מרן הגר"ב זצ"ל כיהן בראשות הישיבה בקליבלנד, וזכה להמשיך את דרכה של טעלז וגדוליה בגדלות בתורה, בהעמדת ובהרבצת תורה והקמת עולה של תורה בארה"ב.
גם בארץ ישראל זכתה טעלז והייתה לה תקומה. זכתה הישיבה בליטא להמשכה המפואר בארץ הקודש, מכוחה, ברוחה, ובמורשתה הוקמה לתפארה הישיבה הקד', לפני כ"ו שנים. ע"י מורינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א ובראשות מורינו ראש הישיבה הגר"ב סורוצקין שליט"א בנו של מרן הגר"ב סורוצקין זצ"ל ראש הישיבה דקליבלנד וחדב"נ של מרן הגרא"י זצ"ל.
זכתה טעלז להמשכה המפואר לדורות, וזכתה הישיבה הקד' לקום מכוחם של גדולי טעלז זי"ע לאורם ובמשנתם, ובהעתקת שמועתה. על חורבותיה של טעלז קמה וניצבה הישיבה הקד' על כל היכלותיה, מכוחם של רבותינו זיע"א ועפ"י דרכם שהנהיגו ורוחם חופפת על כל באי היכליה.
באותו "תבנית היכל" שבנו והעמידו גדולי טעלז זיע"א, מנווטת ומונהגת הישיבה בס"ד, באותו חותם זהב נחתם בניינה של הישיבה הקד', מאותו כוח וזכות ראשונים מוסרי הנפש ומעמידי התורה.
זכתה הישיבה להעמיד את הנהגתה על 'מנהגי טעלז' שהעמידו רבותינו זיע"א וכפי שנמסרו מתלמידיה. בחנוכת הבית להיכל הישיבה הקד' אף הכניסה הישיבה שבעה ספרי תורה שנכתבו לע"נ שבעת הרועים, רועי הישיבה הקד' רבותינו ראשי ישיבת טעלז לדורותיה, ולהקים יד ושם ושארית קודש למוסרי התורה.
במהלך השנים הגדילה והאדירה הישיבה את תורתם של גדולי טעלז, כאשר שבה והוציאה לאור עולם את הספרים "עץ הדעת" ג"ח, הגדש"פ "גדולי טעלז" ושיעורי הגרא"י ב"ח, ועוד.
פרשת גדולת מרדכי
אי אפשר שלא לעמוד על אותה דמות מופלאה, דמות הענקים מיחידי הסגולה שבדור תלמידי הישיבה הגר"מ פוגרמנסקי זצ"ל [שכונה ר' מוט'ל] ועל השפעתו העצומה על כל סביבותיו בישיבת טעלז. דמות פלא שלא מדורם היה. גדולי דורו כינוהו "גאון צדיק ומופלא".
אמרו עליו ש'היה שייך לגדולים שזרחה אורם בפתע, אך עצמות האור נותרה להאיר לבני התורה לעד'. אין כאן המקום להביא את פרשת גדולתו של רבי מרדכי ואין יכולת לעשות זאת, שכן היה קדוש וטהור, בעל דרגות עצומות בכל קניני התורה והיראה, ועד סוף ימיו נותר 'בן ישיבה'. אחד מתלמידיו בתקופה שהיה בקובנה שח כי באותם הימים היה לומד בעיון, חמישים דפי גמרא ביום.
סיפרו כי בהגיעו לטעלז, בשיעור הראשון של מרן רבי חיים טעלזער בו היו מבוגרי הישיבה מתפלפלים ומתנצחים עם מרן הגר"ח כמסורת טעלז, ולפתע בתוך הדברים שאל רבי מרדכי שאך זה עתה הגיע לישיבה קושיא בנסיון לפרוך את יסודו של רבי חיים, התלמידים המבוגרים רצו להסותו אולם רבי חיים התייחס במלוא רצינותו לקושיא ובעמלו יישבה, כאשר בסיום השיעור אמר לו בחיבה "הלא עילוי אתה".
כבר בהיותו ב'מחלקה' (שיעור) ג' החל רבי מרדכי להשפיע בתורה אף על וותיקי הישיבה, אריות הישיבה היו מתקבצים סביבו, כאשר הוא היה מוסר שיעורים במשך שעות ע"ג שעות ברציפות. חביב היה על המהרי"ל והגר"ח עד מאוד, והמהרי"ל אמר עליו כי 'בזמנו בוואלזין לא היה עילוי כמוהו'.
בהמשך השנים עזב רבי מרדכי את הישיבה אך היה שב לטעלז לתקופות בהם היה שוכר דירה בעיר לתקופה ואל ביתו היו מגיעים בני הישיבה לקבל תורה מפיהו, ולעיתים היה מגיע לישיבה.
שח פעם תלמיד הישיבה הגר"מ שילפוברסקי זצ"ל, כי בהיותו תלמיד צעיר היו בישיבה צמד חברותא שעליהם הסתכלו כולם ולמדו מהם, הם היו לומדים חזק מאוד והיו דוגמא לצעירים, היו אלו רבי מרדכי והגאון רבי יצחק יהודה ברמן זצ"ל. אחד מהמובחרים בחבורה שהיה דבוק רבות ברבי מרדכי, הוא הבחור מרדכי גיפטר שהגיע ללמוד בטעלז מאמריקה והיה מבחירי הישיבה דאז, לימים היה חתנו של הגר"ז זצ"ל וראש הישיבה בארה"ב.
