אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לד' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לד' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (ט"ו א')
במדרש "מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שאמרו ישראל על הים לא מצינו אדם שיאמר שירה לקב"ה וכו' כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקב"ה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל הוי פיה פתחה בחכמה".
וזה פלא, האבות גדולי העולם שראו הרבה ניסים פלאים דברים שיוצאים מגדרי הטבע לא אמרו שירה, הלא היה להם להתרגש ולהתפעל מישועת ה' ולהביע רחשי הודאה ושבח לקב"ה.
ברם, תוכן ומהות השירה אינם מבוררים די צרכם בעולם. סוברים שאפשר שיהיה משורר גם אדם קטן שפל אנשים שיכור ובעל תאוה אשר יקראו לו בדורינו משורר עממי, אבל באמת ענין השירה הוא דבר נעלה רם ונשגב ומשורר באמת צריך להיות אדם גדול חכם ונבון בעל נשמה גדולה וטהורה, רק איש כזה יכול לומר שירה… כי באמת אין זו שירה אלא חיקוי וצל של שירה, לבוש חיצוני הדומה לה, לא לזאת יקרא שירה מה שחורזים חרוזים בסגנון של שירה. אלא שירת נפש היוצאת מלב מלא רגשות נעלות המרוממות את נפש האדם וממלאות כל חלל הלב לזאת ייקרא שירה. ורק אדם נעלה גדול המוח והלב מסוגל לכך.
אמנם כפי מה שאנו רואים בתורתינו הקד' ובהשקפת חכמינו ענין השירה האמיתית הוא עוד יותר רם ונישא ממושגינו אנו בשירה וזכות מיוחדת דרושה ל לאדם להגיע עדי' ורק ההארה האלוקית מכתירתו ומסגלתו לומר שירה.
והנה ענין השירה בא מהתפעלות והתרגשות הנפש הבאה לרוב ע"י התחדשות שכשרואה האדם איזה חידוש שמביאו לידי התפעלות יתירה נוצרים בו רגשות נפש המתפרצים לצאת החוצה והנשמה שואפת להחלץ ממסגרה ומשתפכת בדברי שיר שונים, והנה אם יראו לפנינו דברים היוצאים מכל גדרי הטבע כמו מעשה אור כשדים שהושלך אברהם אבינו לתוך כבשן אש וניצל ממנו זהו כבר חידוש נפלא שצריך לעורר התפעלות עצומה, אבל אברהם אבינו שבן שלוש שנים הכיר את בוראו הוא לא נתפעל כ"כ מזה, הוא ידע והכיר בחכמתו הגדולה ענין ניסים אלו והבין דרכם.
היה ידוע וברור לאברהם כמו שישנם חומרים שאינם נשרפים מפני שהוגבל כוח האש בטבע החומרי, כמו כן הוגבל כוחו שלא יוכל לשלוט באדם שנפשו דבוקה בה' והוא איש אלוקי. כי כל כוחות הטבע מוגבלים עפ"י רצון הבורא ואין להם שליטה בדבר העומד במדרגה העליונה בקרבת ה'. ולכן הוא לא נתפעל מהשלילה יותר מהחיוב, כלומר לא היה נפלא בעיניו מה שאין האש שולטת בו יותר ממה שיש להתפעל ממה שישנו בכוח האש לשרוף כי ידע כי כל כוח האש הוא חוק ממציאות רצון ה' המשפיע בכל רגע והוא סידר הכל בחכמה נפלאה ונותן לכל כוח חוק וגבול עד כמה ישלוט ולא יותר, וכן הוא בשאר הניסים שאירעו לאבות העולם לא נתפעלו כל כך מפני שידעו דרכם וכוח הבריאה בכלל. ודאי שהודו לה' על חסדו ונפלאותיו לבני אדם אבל לא באו לידי מידת ההתפעלות עד כדי לאמר שירה.
(מרן המהרי"ל בלוך זצ"ל, שיעורי דעת)
