זֶה קלי וְאַנְוֵהוּ (ט"ו ב')
בגמ' דרשו ע"ז התנאה לפניו במצוות עשה לפניו סוכה נאה וכו' והנה מה שאמרו התנאה אין זה רק במצוות אלא לימדונו שגם אתה עצמך 'התנאה לפניו' כי הארת השלימות והרוממות המאירה מהנוי וההידור שבמצוותיו תתפשט ותשפיע שיתרוממו שאר עניני חייו. והנה אונקלוס מתרגם ואנוהו – "ואבני ליה מקדש" והפשט והדרש משלימים זה את זה כי בעשותו המצוות כראוי ובהידור הרי הוא מתעלה ומתרומם וחייו וביתו נעשים נוה ומשכן לה' כי אור המצווה שהוא אור שכינה ישרה בביתו.
(מרן הגרא"י בלוך זצ"ל, שיעורי דעת)
