מצות סוכה – ללמד שבכל מצב אנו בצילו של הקב"ה
מדברי האמוראים בסוגי' בריש סוכה בטעם פסול סוכה למעלה מכ' יש ללמוד בענינה של מצות סוכה, דעת ר' זירא שם שהסוכה פסולה משום שעיקרה הוא להיות לצל, כדכתי' וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ועד כ' אמה אדם יושב בצל הסוכה ולמעלה אינו יושב אלא בצל הדפנות ורבה ורבא אמרו טעמים אחרים ומבואר שם דפליגי אמשמעות אפסוק וס"ל דההוא לימות המשיח הוא דכתיב.
והק' הראשונים שם שהרי במשנה תנן דלר' יהודה סוכה כשרה אף למעלה מכ' אמה, ואם איתא דבשיעור כזה אין הסכך עושה צל איך הכשיר ר"י? והרי בודאי דגם לדידיה בעי צל וכדתנן בסיפא שם שחמתה מרובה מצילתה פסולה ולא פליג ר"י בזה, וכתבו לבאר שאכן גם לרבי יהודה עיקר הסוכה היא לצל אלא דסבר שאין האדם צריך לשבת בצל הסוכה, וכל שראוי הסכך להצל – כשאין חמתו מרובה מצילתו – די בכך, וחכמים פליגי וסברי אליבא דר"ז שהאדם צריך להרגיש שיושב הוא בצל הסכך. ולרבה ולרבא כל הא שעיקרה לצל נאמר לענין ימות המשיח בלבד.
ומתוך זה נראה, שיסוד ענינה של סוכה הוא שידע האדם ששרוי הוא בצל קורתו של הקב"ה וכל חייו ממנו הם, כי הרי מצוי הדבר שבשעה שאוסף את תבואתו לביתו אם הצליח ה' דרכו הרי תחושות של שובע ועושר ממלאות את ליבו, וכמו שאמרו בזוה"ק (פרשת נשא) "בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין", ואם לא הצליחה תבואתו יכול לחשוב הוא שאיבד את עולמו. ומהסוכה אנו למדים כי בכל מצב אדם אינו אלא בצילו של הקב"ה ומידיו באים לו כל חייו וקנייניו.
ובזה סבר ר' זירא בדעת חכמים, שמדרגת האדם צריכה להיות כזו שירגיש בפועל את צל הסוכה וכל שאינו מרגיש את צילה לא יצא יד"ח משום שאינו בא לידי השגה עד כמה הוא חוסה בצילו של הקב"ה בעוה"ז, ואף ר' יהודה מודה שצריך שהסוכה תיעשה לצל, אלא שלא בעינן שישב האדם דוקא בצל זה, ואילו רבה ורבא סברי שאין מדרגה זו אלא לעתיד לבוא, שאז תמלא הארץ דעה את ה', ותהיה מלכות שמים מורגשת, אך בזמן הזה במצבו השפל של האדם, אי אפשר לו שירגיש בפועל את צילו של הקב"ה חופף עליו תמיד, ומכל מקום לכו"ע זוהי תכליתה של מצות סוכה ללמדנו שתמיד יושב האדם בצילו של הקב"ה.
(מרן הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל)
