הלכה היא שאין אומרים תחנון בתשעה באב, ומבואר בקדמונים הטעם בזה משום שכתוב קרא עלי מועד לשבור בחורי, ותמוה שהרי מועד של צער יגון ואנחה הוא, והוא מועד הדורש תחנון. וזכינו לשמוע בביאורם של דברים מאדמו"ר הקדוש (הגרא"י) ז"ל הי"ד שענין מועד הוא מלשון ועד, התועדות עם ה' יתברך, אלה מועדי ה' – ימים שמתוך שמחה וחדוה עילאה זוכים להתרומם מעל הפעוטות שבחיים לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו, עומדים אנו במחיצת ד' ית'. ואכן כמו כן יש להתועד עם ה' בשבירת בחורינו ר"ל, שמתוך עומק מידת הדין ג"כ זוכים להתרומם מעל הפעוטות ולראות שאך הבל הוא, עונג המדומה המוליכנו שלל, ואין ישות בחיים אלא בדביקות בד' ית', ושברנו ויגוננו מקרבנו למקור החיים. והננו מתועדים עימו – בהכרה ברורה באמיתותו ית' מתוך מידתו מידת הדין. ואכן מועד ה' הוא ואין אומרים בו תחנון – בנקודת זו ההכרה אין שבר ואין אנחה יש רק האור הנפלא של השגחתו ית'.
(מרן הגר"מ גיפטר זצ"ל)
