וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם (י"א ד')
וברש"י "ולא אמר בחצות שמא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא".
בפשטות מסבירים, שכיון שיחשבו שטעה ברגע א' כבר יהיה להם מקום לאיצטגניני פרעה לומר שמשה בדאי הוא, אכן קשה מאוד הדבר לומר שאם יראו מכת בכורות באיחור של רגע, עדיין ישאר אצלם הרושם שמשה בדאי הוא ואין זה מסתבר כלל.
ונראה לי טעם אחר, כי הענין הוא שאין לשער גודל ההפסד מחילול ה' של רגע אחד, שאם יעבור רגע אחד ויחשבו שלא התקיים דיבורו של מקום, אע"פ שאחר כך כבר יתברר הדבר, מ"מ מחשבה זו כבר פעלה רושם של חילול שם שמים. ורואים אנו מזה גם בכוחות נפשו של האדם, שיש שהאדם ממהר ונחפז להסיר מעליו כל חשד אע"ג שבטוח הוא שאחרי שעה קלה יתברר הדבר ותיוודע האמת, מ"מ מזדרז הוא שלא ישהה החשד אפילו לשעה קלה, וזה לימוד גדול עד כמה יש להזדרז לכבוד שמים שלא יתחלל אפילו לרגע קט.
(מרן הגרא"מ בלוך זצ"ל)
