וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וציויתי את ברכתי (ויקרא כ"ה, י"ט-כ"א) עי' בספורנו בביאור הדברים, שלאדם השם ביטחונו בה' יתברך הרי יאכל לשובע, שאוכל קמעה ומתברך במעיו, אלא שאף מי שאין לו אותו ביטחון, גם עבורו יהא ציווי ברכה שתשבע עין מראות ותראו שיספיק הכמות. וכל זה בזכות השמירה, שאינו מסתפק חס ושלום בשמירת השביעית אלא שאינו בטוח שישבע, אבל למי שמתוך ספיקו אין דעתו ורצונו לשמור על ציווי ה' ואין לו אותה הגבורה, לא יהא לו ציווי הברכה. ומכאן יש לנו ללמוד לימוד גדול במידת הביטחון שיתכן שעושה דבר ה' באמונה שלימה ואינו מסתפק חס ושלום בקיום מצותו אבל לא יוכל לבטוח שאמנם ישבע, אלא שהוא מוכן להיות רעב, וחסרה לו מידת הביטחון. שאין הביטחון השתדלות יתירא, שאפילו אינו עושה השתדלות מכל מקום כבר חסרה לו מידה הזאת, אף שהוא נכון לעמוד בנסיון הזה, והבן זאת.
***
דברים נעימים שמעתי משמי' מדודי זקני הגר"ז סורוצקין זצ"ל, והוא שחז"ל דרשו על שומרי שביעית קרא דגיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו, הנאמר על המלאכים. שרק גבורה זו תאפשר לאדם להיות בוטח בה' עד כדי שמירת דיני השמיטה. וכמו"כ אמרו חז"ל בשבת בפרק אמר רבי עקיבא, שכשאמרו ישראל 'נעשה ונשמע' אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני רז שמשתמשים בו מלאכי השרת שנאמר גיבורי כוח לשמוע בקול דברו.
וזהו מה שרמזה התורה (שנסמכה פרשת שמיטה להר סיני) לומר שהגבורה הדרושה לשמירת השביעית נובעת היא ממעמד הר סיני, מאותה הגבורה של קבלת התורה בנעשה ונשמע שקנו להם ישראל קנין בנפש לאותה מעלת הגבורה הדרושה לשמירת השביעית כהלכתה. וראויים הדברים למי שאמרם.
(מרן רה"י הגר"מ גיפטר זצ"ל)
