זמן שמחתנו וביאור ענין ניסוך המים
הנה ניסוך המים שאנו אומרים שירה ושמחים שמחה כזו, אשר מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, טעון ביאור.
ונראה שענין זמן שמחתנו של חג הסוכות הוא, כי אחרי העליה הגדולה שעולה האדם שהתנהג כראוי בימי הדין והמשפט מזהיר לפניו ברק אור מאור העתיד ויכול הוא להרגיש אז משהו מן הטוב שבכל הבריאה, והשמחה אז גדלה מכל הרגלים כי אז אין השמחה רק בטוב אלא בכל הבריאה, ולכן אין אומרים בחג הסוכות אלא זמן שמחתנו, כי דווקא ברגלים פסח ושבועות אנו מפרטים את הטוב שאנו בו שמחים אבל בסוכות כל טעם על השמחה מקטין את ערכה, בבריאה עצמה אנו שמחים והוא זמן שמחתנו, אין שמחתנו דווקא בחרותנו כמו בחג המצות אלא אף בגלותנו.
ובזה נוכל להרגיש ענין הרבה מצוות שבחג הסוכות. ראשית, ארבעת המינים המורים על צדיקים שיש בהם תורה ויראת שמים ועל מי שיש בו יראת שמים ואין בו תורה ועל תורה ואין בו יראת שמים ולא זה ולא זה, וסמנם בטעם וריח וטעם ולא ריח וריח ולא טעם ולא טעם ולא ריח, והיינו כי בחג הסוכות אנו שמחים אפילו בלא טעם ובלא ריח, כי על כולן נאמר הטוב והמטיב וטעם מצות סוכה המורה על גלות ודירת ארעי ויחד עם זה ענני כבוד בכולן נשמח ונגיל, וכן הקרבנות אנו כוללים בהם את אומות העולם כי הבריאה כולה יקרה וחביבה לפניו.
ובזה נוכל להבין ענין ניסוך המים, כי אמרו חז"ל אין אומרים שירה אלא על היין כי לעורר רגש השמחה דרוש לנו דבר המשמח את הלב, והוא היין, אבל זה רק בימים הדורשים סיבות מיוחדות ואמצעים לשמחה אבל בחג הסוכות אין לנו צורך לסיבות מיוחדות אלא בחיים עצמם אנו שמחים, המים שהם חיים לעולם שאין בהם טעם ואין מברכין עליהם אלא אם כן שותה מים לצמאו, על אותן המים אנו שמחים ואומרים שירה אשר מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, כי זוהי שמחה שלימה בכל ומן הכל, ומברק אור זה מן העתיד אנו מסוגלים לשמחה כזו, ומזה נוכל להבין כמה תגדל שמחת העתיד עצמה כשתזרח ליראי ה' שמש צדקה ומרפא בכנפי'.
(מרן הגאון רבי אליהו מאיר בלוך זצ"ל, ועי' בהרחבה בשיעו"ד 'מועדים לשמחה')